לא פחות מ-7 מיליון שקל הושקעו בשבוע האופנה "גינדי תל-אביב", שהתקיים לפני כחודשיים, וכלל שרשרת של 22 תצוגות אופנה, שהתקיימו אחת אחרי השנייה בהפרש של שעתיים, במשך 3 ימים גדושים, במטרה לנסות להחזיר עטרה ליושנה ולהקנות לאופנה התל-אביבית הכרה בינלאומית, גאווה ואולי גם כסף. לפתיחה החגיגית של האירוע, שכללה את התצוגה של בית האופנה האיטלקי מיסוני, הגיעו בנות משפחת מיסוני, וגם עורכת "ווג" איטליה, פרנקה סוזאני, שהגיעה לביקור של 48 שעות בלבד.
"בתור שגרירת 'ווג', שמחפשת ללא הרף אחר מעצבים צעירים ומבטיחים ברחבי העולם, אני מבינה את הקושי ליצור ולהקים עסק, וגם לעצב ולנהל אותו, ולכן מעריכה מאוד את עבודתם", אומרת סוזאני בראיון ל"פירמה". "היה לי חשוב להגיע ולהכיר את מעצבי האופנה של ישראל, כיוון שאני חשה מחויבות כלפי הדור החדש של מעצבי האופנה בעולם. לכן אני תמיד שמחה לפגוש מעצבים שאינני מכירה. הציפיות שלי הן להיחשף לדם חדש - בכל מקום אפשר למצוא אנשים צעירים ומוכשרים, ואני תמיד מחפשת אחר משהו חדש ואחר אנשים שלוקחים סיכון".
סוזאני לא בזבזה רגע בארץ. אחרי מסיבת העיתונאים שערכה, הספיקה לבקר 20 דקות במתחם השואו רום של משכית המתחדשת ולהתרשם מקרוב מקולקציית ההומאז' שעיצבה שרון טל. אחרי שהרצתה בשנקר ולפני ערב הגאלה, אף נפגשה עם המעצבים שי שלום ודורית בר-אור. לתצוגות שלהם היא כבר לא הספיקה להגיע, כי מיד המשיכה לשבוע האופנה הטורקי באיסטנבול.
מ לא זה סקסי
אם לשפוט על-פי רושם ראשוני, פרנקה סוזאני היא אישה לבבית, עדינה, צנועה, שקטה, נטולת כל גינונים או מנייריזמים של חשיבות עצמית. הכי רחוק מדימויה של הקולגה מארצות הברית, אנה וינטור. אך בפועל, מעט מאוד אנשים בעולם השפיעו יותר ממנה על תעשיית האופנה.
ב-30 השנים האחרונות סוזאני היא השם והכוח העומדים מאחורי "ווג" איטליה, המטביעה את חותמה על כל התעשייה הבינלאומית. לאחר ששימשה כעורכת של "ווג Bambini" (לילדים) ומגזין האופנה האיטלקי המשפיע "LEI", ובמקביל הוציאה לאור ספרים על אמנות, צילום, עיצוב ואופנה, מונתה ב-1987 לעורכת "ווג" איטליה, ומאז הפכה את המגזין לאחד המשפיעים והחשובים בעולם, ולא רק כפלטפורמה שחוגגת את כוחן של תמונות וצילומים. את חותמה ההיסטורי סוזאני מטביעה באופן שהיא מצליחה למצב ולמתג את מגזין האופנה ככלי חברתי ותרבותי, ומעלה בו סוגיות סוציאליות, פוליטיות, ואפילו נושאי איכות סביבה.
היא ידועה כמי שלא נרתעת ממחלוקות וודאי שלא מלייצר אותן. בין הגיליונות שערכה ויצרו באזז אדיר במונחים בינלאומיים היו "The Black Issue" - גיליון שהוקדש כולו לחגיגת היופי של נשים כהות עור, במטרה לעורר מחדש את השיחה על גיוון גזעי באופנה; "Makeover", שמתח ביקורת הומוריסטית אך גם רצינית על הטירוף סביב תעשיית הניתוחים הפלסטיים בעולם, ו"Rebranding Africa", של "ווג גברים" איטליה, שעליו אף הייתה מועמדת לכמה פרסים.
את גיליון יוני 2011 הקדישה לנשים מלאות תחת הכותרת "Vogue Curvy", כשעל השער השחור-לבן כיכבו דוגמניות מלאות ויפות. "להיות מלאה זה סקסי. זה המסר", אמרה אז סוזאני. "למה לעודד נשים לרזות כשחלק גדול מהן נראות פי כמה וכמה סקסיות ונשיות בזכות הקילוגרמים הנוספים שיש עליהן?". מאז, אגב, הושקה קטגוריה קבועה כזו באתר של "ווג איטליה" - גם הוא בעריכתה - הכוללת טיפים אופנתיים לנשים מלאות מבלוגריות ידועות בתחום. "אני אוהבת לקחת סיכונים כל יום ולהשפיע ולשנות דעות של אנשים", אמרה.
- יש שמכנים אותך "מורדת".
"כשאתה לוקח סיכונים, זה אומר שאתה יודע שכל חודש אנשים יהיו שם כדי לשפוט אותך. אני פשוט עושה את מה שאני מרגישה שטוב לעשות. כל אחד יכול לתת לי הצעות ואני מקשיבה, אבל אני מאוד עצמאית ואני חייבת ללכת בדרך שלדעתי היא הנכונה. בסופו של דבר, הסיכון הסופי הוא שלי כי זה השם שלי במגזין. מי שאוהב - אני שמחה. מי שלא - אולי יאהב את הנושא הבא".
בשנת 2012 קיבלה סוזאני מנשיא צרפת ניקולא סרקוזי את אות לגיון הכבוד הצרפתי. מאז היא משקיעה את מרב מרצה כשגרירת רצון טוב של Fashion 4 Development - קמפיין עולמי, שבאמצעות יוזמות המבוססת על אופנה נועד לתמוך בעבודה אחרת של האו"ם בתחומים כגון עוני ושוויון בין-מיני. רוב הזמן היא מתרוצצת בעולם בין שבועות האופנה לנסיעה לעולם השלישי במטרה לזהות כישרונות צעירים. "אני מחויבת לזה כל-כולי - כי גם הם מחויבים לזה", היא אומרת בגאווה. "זה לא רק תואר מכובד לפני השם שלי. המשימה היא באמת להשתמש בידע שלי, בניסיון שלי ובכוח הרצון שלי כדי לעזור לייצר יותר עבודה וחינוך.
"אני לא מאמינה שאתה יכול לעזור למישהו בעולם בלי לתת לו חינוך, שכר ועבודה. הרעיון הוא ליצור מעבדה קטנה שבה, באותו הזמן, אתה לומד ומייצר. אני עובדת המון עם מעצבים צעירים באתיופיה ובאפריקה בכלל, ואני מתווכת את הכישרון שלהם, אבל לפני כן אני חייבת למצוא כסף עבור הייצור ומישהו שישלם מראש, אחרת הם לא יוכלו לעזוב את המדינה ולכישרונם לא תהיה משמעות".
- איך משתמשים באופנה כדי להשיג צדק חברתי?
"בכל עבודה אתה צריך להיות יצירתי. אם אתה יודע לשלב נכון יצירתיות עם עסקים, אתה מביא את החוויה לעולם חדש שבו אתה באמת יכול ללמד משהו חדש".
- איך זה משפיע על התפיסה שלך לגבי אופנה?
"השינוי הוא לא בתפיסה. הוא בגישה. זה לא יהיה קל לשנות את המצב. נדרש כאן שינוי מנטלי. זה עניין של חינוך, של ידע, כמו קיימות וסחר הוגן, וברגע שהאנשים יבינו שלא מדובר רק בפרויקט של יופי, אלא בקיימות, הם יראו את זה אחרת".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"