השם הראשון שעלה בדעתי כשקראתי היום (ג') את גזר הדין בפרשת הולילנד היה של עו"ד שמואל תמיר ז"ל. הוא היה האיש שעשה את אהוד אולמרט. לקח אותו כעוזר פרלמנטרי, ואחר-כך הכניס אותו לכנסת.
תמיר היה לוחם שחיתות נחרץ ונמרץ, והוא סחף את אהוד הצעיר והאידיאליסט לכיוון זה. בשלב כלשהו קרה משהו, ותמיר החל בתהליך של הרחקת אולמרט ממנו. הוא אף פעם לא ממש הסביר את הסיבה. וביום הזה אני תוהה אם תמיר ידע כבר אז, לפני עשרות שנים, משהו שחבל שלא גילה לציבור.
בכל אופן, נקמתו של אולמרט במיטיבו הייתה כה דוחה, שאני התנתקתי ממנו. במהלך השנים חשבתי שאולי הגזמתי בתגובתי. היום באו ספקותיי אל סיומם.
מה למדה שרי אריסון?
בן-טיפוחיה של שרי אריסון, דני דנקנר, קיבל עונש מאסר של 3 שנים, המתווסף אל אחד שכבר יש לו.
כאשר הנגיד סטנלי פישר גילה את טיבו של דנקנר, הוא דרש מאריסון, הבעלים של בנק הפועלים, להדיח את דנקנר מתפקיד יו"ר הבנק, שהיא מינתה אותו אליו. אריסון לא רק סירבה בתוקף, היא גם יצאה למסע אישי מכוער נגד פישר. הנגיד לא התרגש ולא ויתר, ודנקנר נאלץ להתפטר.
מה למדה אריסון מהפרשה, אם בכלל? לא ידוע שאריסון התנצלה בפני הנגיד. לא ידוע גם שהיא הודתה לו על ששחרר אותה ואת הבנק מעולו ומעלליו של דנקנר. עכשיו יש לה הזדמנות טובה לעשות את שני הדברים. ללקוחות הבנק ולמשרד האוצר זו הזדמנות טובה לתהות על טיב שיקול-הדעת של בעלת הבנק.
מה למדו השופטים?
גזרי הדין משקפים את מה שהשופט דוד רוזן חשב על הפרשה ועל "גיבוריה" כמעט מתחילתה. שאט-הנפש שלו מהם באה לידי ביטוי בכל מילה בגזר הדין. הוא לא בורר במילים, והפעם גזר הדין משקף גם את הנאמר בפסק הדין.
זה משהו ששאר שופטי ישראל חייבים להפנים. אם אתם נוקטים לשון קשה כלפי נאשם, אתם לא יכולים אחר-כך לפטור אותו בעונש קל. זה שיעור חשוב.
מה למדנו מפרקליטי אולמרט?
מבחינת הגנתו עשה אולמרט טעות כאשר לקח כעורכי דינו אנשים בצלמו ובדמותו. זחוחים, מתנשאים, צוחקים יותר מדי ורציניים פחות מדי. היה יותר מועיל לאולמרט לשכור עורכי דין שהם ההיפך ממנו, כדי אולי לקבל באמצעותם את האמפתיה שלא קיבל עם זהר ובלכר לצדו.
לסמוך על רוזן
עכשיו השאלה היא אם יש מקום לשחרר את אולמרט וחבריו עד שיינתן פסק הדין בערעורים שבוודאי יגישו. כל דעה בעניין זה היא לגיטימית. אני מציע לכן פשוט לסמוך על השופט רוזן שיעשה את הדבר הנכון.