מאז שהתחלנו את המעקב אחרי חוק הספאם, אנחנו מקבלים פניות רבות מקוראים שזוכים להטרדות בדמות הודעות SMS, מיילים ושיחות מוקלטות. אף אחת מהפניות לא התייחסה לחברות גדולות ומרכזיות במשק - עד עכשיו.
השבוע הגיעו שתי פניות מקוראים שקיבלו מכתב מחברת הראל, המודיע על מהלכים "לשיפור היעילות בשירות", בתוכם גם "משלוח של הצעות עסקיות ושיווקיות" (במילה אחת: ספאם). בסעיף הבא מוסבר כי הצירוף למאגר הוא בעצם אוטומטי, וכי לקוח שלא ירצה להיות מוצף בספאם יצטרך לטרוח ולפנות מיוזמתו לחברה כדי להסיר את שמו.
פנינו להראל, ושם אמרו לנו כי המכתב עומד בכל דרישות הדין. והנה האבסורד: הם צודקים. סעיף בחוק מאפשר לחברה לשלוח ספאם ללקוחותיה כל עוד ניתנה להם הזדמנות להסיר את עצמם. כמה אנשים יקראו את "האותיות הקטנות" ו/או יטרחו לפנות לחברה ולהסיר את עצמם? הקוראים מוזמנים לנחש.
לחברת הראל נאמר כי העובדה שזה אינו נוגד את החוק אינה מצדיקה את הטרדת הלקוחות. את משרד התקשורת שאלנו איך קרה שבתוך החוק יש סעיף הנוגד את כוונתו.
לא קיבלנו תגובה רשמית, אולם אחד ההסברים גרס כי מדובר ב"איזון" בין זכות הצרכן לחופש העיסוק של המשווק. תרגום: "חופש העיסוק" הוא החופש להטריד אתכם.