פארק הירקון בתל אביב, יום שלישי, 20:00. שטחי הפארק מלאים במתאמנים, כאילו אף אחד לא נשאר בבית. מגרשי המשחקים הומים, מסלולי הרכיבה סואנים, נתיב הריצה עמוס. ליד קיר הטיפוס שבספורטק מתכנסת קבוצה נשית קטנה וייחודית לאימון שגרתי.
המכנה המשותף דווקא אינו שגרתי: לרובן יש חתונה על הראש במהלך שלושת החודשים הקרובים, בין אם הן הכלה, אמה, אחיותיה, חברותיה ולפעמים אפילו החתן. את המיזם הזה, "קלות למטרה", שמציע לכלות שבדרך סדנת אימונים בת שלושה חודשים כדי להגיע לחופתן חטובות ומוצקות יותר, יזמו שתי חברות ספורטאיות: טל בר-טור (41) ונועה זיידל-שטיין (32).
דרכן של השתיים הצטלבה רק לאחרונה, אף שיש נקודות דמיון בביוגרפיות שלהן. שתיהן למדו תחומים דומים - מינהל עסקים ושיווק/מימון. בר-טור עסקה בתחום כמה שנים טובות, ואף שהיה לה מעניין בעבודה, דגדג לה לעשות משהו משל עצמה. זיידל-שטיין נכנסה לתוכנית יוקרתית להכשרת מנהלי בנקים. בשלב מסוים הבינה שהמסלול יוביל אותה למשרה בכירה, יציבה ונוחה, אבל יגרע ממנה זמן איכות לתחביב שהיא הכי אוהבת - ספורט.
שתיהן עוסקות בספורט מגיל העשרה. זה התחיל כתחביב, והפך לשריטה. בר-טור נתפסה לעניין הריצה והתזונה, וכדי לשלב הכול יחד, עשתה קורס בתזונה טבעית וקורס מדריכי ריצה - שתהיה תעודה על כל צרה שלא תבוא. זיידל-שטיין נשאבה אל האופניים, ורכבה את עצמה לדעת בקבוצת עלית, אבל ענייני בריאות גרמו לה לנטוש ולעבור לריצה.
בהמשך עשתה קורס מדריכים וקורס פילאטיס כדי להשלים ולאזן. היא חיפשה עבודה "בוטיקית" עם אנשים, כזו שמעניקה יחס אישי - ועשתה. ההתמכרות לריצה הפכה אותה לשותפה בניהול הקבוצה שבה היא רצה, ובהמשך הקימה קבוצות נוספות משלה. לקראת נישואיה, כשקיבלה מחמאות רבות על הגזרה, זה העלה לה רעיון והיא חיפשה שותף.
בר-טור לעומתה לקחה את הזמן, אבל בגיל 40 הבינה ש"אם לא עכשיו אימתי", והחליטה לעשות הסבה ולממש את החלום לפתח משהו משל עצמה. "היה לי מודל בבית", היא מספרת, "בעלי היה מהנדס תוכנה, ועשר שנים קודם לכן עשה הסבה מקצועית למטפל ברפואה סינית. ראיתי שאדם שמוצא את ייעודו יכול גם להיות מאושר בעבודה". היא בחרה לחבר את הספורט והתזונה לילדים ולמשפחות וגם חיפשה שותף לעניין - ואז הן נפגשו.
הן הכירו בקבוצת ריצה (שבה נועה ריכזה ובר-טור התאמנה), ולפני חצי שנה נפגשו בריצה בים. מהר מאוד הובילה השיחה לעניין העסקי, שתיהן זיהו שהן נמצאות בצומת החלטות, והשידוך היה מוצלח. בר-טור הייתה אחרי לידת הילד הרביעי, וזיידל-שטיין גילתה את היריונה הראשון, כך שהדיונים נסובו גם על אימהות, נישואים וספורט, וכך נולד פרויקט "קלה למטרה".
האימון התלת-חודשי המקיף כולל שלושה מפגשים בשבוע, תוכנית אימונים אישית, אבחון פילאטיס ופגישה מקיפה עם תזונאית. אבל המציאות חזקה יותר, ומתברר שלתוכנית הגיעו לא רק הכלות. לאחת הקבוצות הגיע החתן, לאחרת האחות והייתה גם משפחה (הורים ואחיות) שביקשה קבוצה פרטית עם הכלה. אבל עם הזמן התחילו להגיע גם אימהות אחרי לידה, וכאלה שמטרתן היא "הכיני גופך לקיץ".
אולם המודל נותר בדיוק כפי שהיה - ליווי אישי צמוד למטרה וגם מעבר לה. לדברי בר-טור, לכלות יש מטרה שבזכותה אפשר להגיע לתוצאות. זיידל-שטיין מדגישה שלא מדובר בקורס הרזיה או בדיאטת כאסח, אלא בתוכנית אימונים שמכניסה לכושר, שומרת על הבריאות ובונה נכון את שרירי הגוף - כל אחת לפי יכולתה.
בנוסף זה מסייע להכין את הגוף לקראת ההיריונות שבדרך, לחזק שרירי בטן ורצפת אגן, להנחיל הרגלי תזונה בריאים, להגמיש את הגוף ועוד. אף שתוכנית הבסיס מתייחסת לשלושה חודשים, רוב המתאמנות ממשיכות איתן גם הלאה.
לקבוצה אפשר להצטרף בכל שלב כי האימון נותן מקום לכולן. כדי לחוש זאת על בשרי, הגעתי בערב קריר אל פארק הירקון להתנסות פעילה. אחרי היכרות יצאנו עם בר-טור לחימום של עשרים דקות (בדגש על זמן ולא על מרחק).
בחלק השני עשינו תרגילי חימום, ספציפי ודינמי: ריצה קצרה על קצות אצבעות, עם הרמות ברכיים מתגברות ועוד. למרות הרוח הקרירה הגוף היה חם והתחושה מרעננת. פרק ג' כלל אימון טכניקה. זיידל-שטיין פיזרה קונוסים וכיפות, והעניקה הסברים פשוטים וברורים לריצה נכונה. הרבה מתאמנים רצים כמו שהם הולכים, ומוציאים את התנועה מהחלק העליון של הירך הקדמי.
אבל ריצה אינה הליכה מהירה, ואת התנועה צריך להתחיל בדחיפת קצות האצבעות והוצאת והכוח משריר התאומים שמרים את הברך כמעט לתשעים מעלות - כמו ריצת איילה קלילה. לוקח זמן להסתגל אך זה חיוני ומונע פציעות, ולכן תרגלנו כל רגל בנפרד. כעבור שעה של אימון סיימנו בפילאטיס.
נועה, שמתמחה בפילאטיס לספורטאים, טוענת שזה משפר יציבה ומסייע לשפר זמנים, וזה גם חידוש שלא קיים בשוק. במשך עשרים דקות של תרגול ושל מתיחות קיבלנו טיפים לתחזוקה נכונה של הגוף - למשל שחיזוק ידיים מתחיל בחיזוק השכמות שמעבירות אליהן את הכוח, שבבטן חשובה גם עבודה על השרירים הקטנים שמחברים את השרירים הגדולים לשלד, ובכלל - היא ממליצה להקדיש שעה בשבוע לפילאטיס לאיזון הגוף. המעקב הצמוד והפיקוח שלה על המתאמנות תורם לריצה נכונה, ליציבה, לתזונה ולתמיכה מוראלית ומנטלית, שגורמת לבנות להתאהב בריצה בפרט ובספורט בכלל, להנחיל להן הרגלים חדשים ולהביא אותן למקומות חדשים.
לירון, שעומדת להינשא בספטמבר, רצתה להיכנס לכושר וחיפשה גם דיאטנית. השילוב הביא אותה למיזם כדי להיראות ולהרגיש טוב, אבל גם כדי לאמץ אורח חיים ספורטיבי. לאימונים היא מגיעה עם אמה, ומודה שזה כיף ומדרבן. גם בן זוגה מעודד ומצטרף אליה לאימון האישי. "אני לא מוותרת לעצמי", היא מצהירה, "אבל בקבוצה קטנה יש יחס אישי וערך חברתי, ולכל אחת מטרה משלה". מדי שבוע היא מקבלת תוכנית שבועית ואימון חלופי אם צריך. המפגש עם הדיאטנית ארגן לה את התזונה ושיפר אותה, ולירון כבר יודעת שהיא תמשיך גם הלאה.
על בר-טור ועל זיידל-שטיין יש לה רק דברים טובים לומר: "הן מדרבנות ומעודדות וגורמות לנו להרגיש שאנחנו חלק ממשהו, אז יש מוטיבציה להצליח ולהשתפר". ואיך זה מסתדר עם ההכנות לחתונה? "לא פשוט, אבל למדתי לשלב. זו עוד משימה בלו"ז. אבל כיף לדעת שיש לי שעה של אימון לעצמי, של אימון בחוץ באווירה טובה, וזו פריבילגיה להתחיל את היום באימון".
רוב המתאמנות ממשיכות הלאה, מצטרפות לאחת מקבוצות הריצה, יורדות במשקל ומעלות את מצב הרוח. בר-טור וזיידל-שטיין הן צמד מאמנות שמהוות מודל לחיקוי באורח חייהן, ובמקצועיות שבה הן מובילות את הבנות לשינוי. האימון לא היה קל, אבל בהחלט משחרר וכיפי, ובעיקר מאפשר לכל אחת לתת כמה שהיא יכולה, בלי לחץ גדול מדי. המחיר הראשוני, 1,200 שקלים לחודש, גבוה, אבל לדבריהן התמורה גבוהה מאוד גם כן, וצירוף כל הרכיבים שווה יותר. אחרי שלושה חודשים יורד המחיר ל-600 שקלים לחודש, בקבוצת ריצה.