על שביל עפר מאובק ולוהט בכרם בצפון איטליה, אפשר לשמוע מרחוק סירנה משטרתית. ז'רום קרביאל נעצר כדי לזקוף את הראש ולהביט סביבו. הסירנה הזו אומרת אולי שסוף-סוף, שש שנים אחרי שביצע עסקאות ללא אישור בסך 50 מיליארד אירו, הסוחר לשעבר בבנק סוסייטה ז'נרל יעשה את דרכו לכלא.
"זה יכול להיות כעת, מחר, בשבוע הבא או כאשר אחצה את הגבול לצרפת", אומר קרביאל, בן 37, שבחודש שעבר הפסיד בערעור האחרון שהגיש לבית המשפט הפלילי העליון בצרפת.
הוא מתקשה לספר איך הגיע לעמק הזה באיטליה, במרחק 100 ק"מ מן הגבול הצרפתי. בינואר, בעודו ממתין לתוצאות סדרת המשפטים שעבר, כולל הערעורים וגזר הדין, התמלא כל כך הרבה "שאט נפש" עד ששקל להתאבד. אחר כך, בעזרת מונסיניור ז'אן-מישל די פאלקו לאנדרי, בישוף צרפתי בכיר, מצא עצמו בקבלת פנים של האפיפיור. "זה היה מדהים לפגוש אותו. המוח שלי היה סגור, והוא מצא את המפתח שפתח אותו והכניס פנימה את האור. קשה להגדיר את זה במילים".
בהשראת המפגש עם האפיפיור פרנציסקוס, וההתקפה של האפיפיור בשנה שעברה על "האלהת הכסף" של הקפיטליזם, קרביאל הכריז שלא יחזור ישירות לפריז. במקום זאת, החוזר הקתולי בתשובה החליט ללכת ברגל הביתה, כלומר לצעוד 1,400 ק"מ על ויה פרנצינייה, דרך עולי הרגל העתיקה לרומא. הוא הצטייד במעיל רוח אדום בוהק, נעלי הליכה טובות ומכשיר GPS - ויצא לדרך, בתכנון שיחיה על תרומות שיקבל מחברים ומזרים.
מטרת הצעדה, הוא אומר, פשוטה: "אני רוצה לקדם את המסר של האפיפיור שהמערכת (הקפיטליזם) משובשת לגמרי". ואכן, בעבור רבים בצרפת קרביאל נהפך מעין גיבור מעמד הפועלים. אגדת ההונאה והכסילות שלו יצרה מועדון מעריצים, ספר קומיקס שנקרא "לה ז'ורנל דה ז'רום קרביאל" ואפילו סרט קולנוע בשם "אזהרת סערה", שהפקתו תתחיל בחודש הבא. קרביאל אולי אשם מבחינה משפטית, אומרים תומכיו, אבל מבחינתם הנער ממעמד הפועלים מבריטני הוא גם הקורבן: לא רק של הממסד הפוליטי והעסקי רב העוצמה שצייר אותו כעבריין מבריק, אלא גם של התרבות הפיננסית הקלוקלת שיצרה את המשבר של 2008. מבחינת המעריצים, הוא הבחור מהכפר שעשה צחוק מהמערכת וכמעט הפיל בנק ענקי.
"אל תיכנע! כל בריטני ורבים אחרים מאחוריך", כתב אחד התומכים בעמוד הפייסבוק של קרביאל. "תהיה אמיץ, אני ורבים כמוני מתייצבים לצדך, יש לנו את אותה השאיפה למצוא צדק שראוי לצרפת!" כתב מעריץ אחר.
האהדה לקרביאל אינה כללית. העיתון "לה פיגארו" תיאר את פגישתו עם האפיפיור כ"פעלול מדיה נחמד ונואש", וכתב ש"ז'רום קרביאל אינו רובין הוד". "ז'רום קרביאל הוא סוחר שהפסיד את סכום הכסף הגדול ביותר בהיסטוריה האנושית", אמר עובד של סוסייטה ז'נרל במשפט הראשון, ורבים שותפים לדעה זו, בייחוד אלו בצד הימני של המפה הפוליטית בצרפת. ולמרות שהבנק היה מטרה לביקורת חריפה, אפילו תומכיו המושבעים ביותר של קרביאל יודעים מה עשה ואיך, כלומר איך הימר בכספם של אחרים, והעמיד בסכנה את המערכת הפיננסית כולה.
מכונת מזומנים
בסוף השבוע של חג הפסחא עלינו על רכבת מפריז כדי ללוות את קרביאל בקטע קצר של מסע הצלב החריג שלו. הנחנו שיצא צפונה לכיוון פריז, אך הוא החליט - במרחק ארבעה ימי הליכה מהגבול הצרפתי - לפנות דרומה וללכת לכיוון גנואה, מה שיוסיף לפחות עוד 400 ק"מ למסע הרגלי שלו. הוא אומר שהמטרה היא להיפגש עם פוליטיקאים, אבל אנו חשדנו שהוא גם דוחה בכך את חזרתו לצרפת.
ב-10:30 בבוקר אנחנו יוצאים לדרך, ומתרחקים מצרפת לאורך כביש ראשי מכוער שלצדו מגרשי גרוטאות ומכרות. קרביאל כבר הצמיח זקן של מטיילים מאז שעזב את רומא, שמשתלב בשיזוף העמוק. הוא מצית את הראשונה בשרשרת סיגריות ווינסטון שלו, מביט לעתים תכופות בצג הנייד שלו על מפת ה-GPS, ובאנגלית שוטפת במבטא צרפתי מגולל את הסיפור של כניסתו לעולם הפיננסי.
הוא גדל בעיירה קטנה שבה אביו היה מסגר ואמו ספרית, לפני שהחל ללמוד באוניברסיטאות בנאנט ובליון, וזכה בתארים בכלכלה ומימון. בשנת 2000 הצטרף לסוסייטה ז'נרל. חטיבת המסחר של הבנק התרחבה, והייתה צפויה להרוויח כסף גדול. "האווירה הייתה אגרסיבית, בצורה רצינית", הוא אומר.
תפקידו הראשון היה מינהלתי-למחצה, כלומר רישום עסקאות של סוחרים תוך למידה של איך המערכת עובדת - וגם איך אפשר לנצל אותה לרעה. לדבריו, הוא עבד קשה כדי להתמודד כשווה אל שווה עם צעירים מבתי ספר טובים יותר. מדי בוקר היה מגיע לעבודה כבר ב-6:00 או ב-7:00 ועוזב בחצות, תוך ויתור על הג'ודו, תחביבו היחיד.
אחרי חמש שנים קודם להיות סוחר זוטר, והכסף הראשון שהרוויח בעבור הבנק היה ביום התקפת הטרור על לונדון ב-7 ביולי 2005. הוא הרוויח 500 אלף אירו בקירוב מהימור נגד חברת הביטוח הגרמנית אליאנץ. "הבוס בא אלי ואמר לי: 'עבודה נהדרת, ז'רום', מה שגרם לי להרגיש ממש טוב", הוא אומר. "אבל חמש שניות מאוחר יותר צפיתי בטלוויזיה וראיתי את הדם והמתים בלונדון. זה היה קשה לעכל. אבל הבוס שלי אמר: 'תשכח מהרגשות שלך, אתה מבין? תשאיר אותם מחוץ לאולם המסחר'".
השבחים שקיבל מהממונים עליו נהפכו לדלק שהניע אותו. "רציתי את הטפיחות על הכתף, כמו כולם", הוא אומר. כמעט מיד אחר כך החל לרמות. בתחנה הבאה בבנק, התפקיד העיקרי שלו היה לנצל פערי ארביטראז' קטנים בין חוזי נגזרים, ולא להמר על כיווני השוק. אבל בצורה בלתי-כשרה הוא יכול היה לפתוח פוזיציות גדולות. בשנת 2005 הרוויח 5 מיליון אירו בעבור הבנק, מעל היעד שלו, וב-2006 הרוויח יותר מ-11 מיליון אירו. "היה מרגש להרוויח יותר-ויותר, אתה יודע. הבוס שלי היה מגיע ואומר לי: 'ז'רום, אתה מכונת מזומנים'".
אחרי יולי 2007, כאשר המשבר הפיננסי החל להפיל את שוקי המניות, העקיפות הצנועות יחסית של המערכת שביצע קרביאל עד אז החלו לצאת מכלל שליטה. המצב הכלכלי היה כה גרוע, הוא חשב, שהשווקים יכולים רק לרדת, אז מדוע לא להמר בגדול? הוא צבר חשיפה של 28 מיליארד אירו בתוך כמה חודשים, ההימור היה נכון, והוא הרוויח 1.4 מיליארד אירו על הפוזיציות שלו - למרות שהצהיר על 55 מיליון אירו בלבד.
"בשלב זה איש לא התלונן", הוא אומר. חטא הגאווה הכה בו. בתחילת 2008 החליט לפתע שהשווקים עומדים להתאושש, ומימושי המניות הסתיימו (הם עמדו להימשך עוד שנה). הוא בנה פוזיציה של 50 מיליארד אירו, יותר משווי השוק של הבנק, כשהפעם ההימור היה על עליית מניות. "הייתי בטוח, למרות שהפסדתי כסף, מפני שתמיד צדקתי עד אז", הוא אומר.
במבט לאחור, זו הייתה הנקודה שבה איבד שליטה. "אלה היו רק מספרים על הצג. לא חשבתי אפילו במושגים של כסף, רק של מספרי חוזים. היו לי אלפים, מאות אלפים", הוא אומר, ועוצר כדי לבדוק את הנייד שלו, בהעוויית כאב גם מהסיפור וגם מהשמש הקופחת יותר-ויותר. "כל הסיפור מטורף לגמרי. זה היה טיפשי. האווירה באולם המסחר מאוד לא רגילה".
נקודת המפנה
בסוף אותו חודש המשחק הסתיים. ההפסד הסופי מההימור של קריבאל, 4.9 מיליארד אירו, התקבל בתדהמה. מניית הבנק קרסה, הייתה הנפקת חירום של זכויות ומאוחר יותר המנכ"ל התפטר. קרביאל אכל ארוחת בוקר בבית אחיו בפריז כששמע את החדשות. לדבריו, לא האמין שההפסד היה כה גדול. "היום ההוא היה סיוט שלא יכולתי להתעורר ממנו. למעשה, שש השנים האחרונות הן סיוט שאני לא מתעורר ממנו", הוא אומר.
בבית המשפט הודה בחריגות ממגבלות המסחר שהיו לו, בזיוף מסמכים ובהכנסת נתונים כוזבים למחשבים, אך אמר שהבוסים שלו היו חייבים לדעת מה הוא עושה, ולכן היה רק בורג במכונה מקולקלת, תמים בעולם מעוות. חלק מהציבור האמין לו, אך השופטים פסקו אחרת. ב-2010 הם שלחו אותו לא רק לחמש שנות מאסר, מהן שנתיים על-תנאי, אלא גם הורו לו לפצות את הבנק ב-4.9 מיליארד אירו.
זו הייתה כנראה נקודת המפנה בפסיכולוגיה הציבורית. קרביאל יצטרך להרוויח 100,000 אירו בשנה, סכום קרוב למשכורת השיא שלו בבנק, במשך 49 אלף שנה, כדי לפצות את הבנק שלו לשעבר. אחרים פשוט לא האמינו שפעל לבדו, ואיש לא ידע מה הוא עושה. ז'אן-לוק מלנשון, מנהיג קואליציית "חזית השמאל", אמר שקרביאל חף מפשע למעשה, ואינו אלא "קורבן של ארגון כל-יכול שמשלב את המשאבים של הבנק ושל המדינה". אווה ז'ולי, שופטת ולשעבר מועמדת הירוקים לנשיאות, אמרה: "זהו מקרה של איך בנק יכול לשלוט במערכת משפטית, של עד כמה דברים יכולים לא לקבל יחס שווה".
קרביאל מעריך את מצבו בצורה מפוכחת. "תחשוב על מצבי. דנו אותי לתשלום קנס של 4.9 מיליארד אירו ולמאסר. כל המערכת המשפטית נגדי. אין לי חיים, חברים או סיכוי. קשה לי לבנות מחדש חיים אמיתיים עם כל מה שתלוי ועומד נגדי", הוא אומר.
הימורים טיפשיים
בנקודה רצינית זו של השיחה אנחנו יורדים מהכביש והולכים ליד ערוץ נחל יבש כמעט, באשמת ה-GPS המבולבל יותר-ויותר של קרביאל. כאשר השעות חולפות הוא מתחיל לצלוע. גבר גדל ממדים לבוש וסט מלוכלך עוצר את מכוניתו לצד שביל העפר שירדנו ממנו ומציע לנו פרח, ואחר כך לוקח אותו חזרה ואומר משהו באיטלקית. קרביאל מצית סיגריה נוספת.
עכשיו קשה יותר לדבר איתו. הוא חוזר על פרטי-פרטים מהמשפט שלו, ומסרב להיגרר לנושאים אחרים. הספר האחרון שקרא היה פמפלט של ז'אן-לוק מלנשון, מנהיג השמאל, שקורא למהפכה אזרחית נגד האליטה האוליגרכית. על השאלה אם ראה את הסרט "הזאב מוול סטריט" הוא משיב: "יצאתי ממנו אחרי שעה. לא אהבתי אותו בכלל". אנו שואלים בצחוק אם אולם המסחר שלו דמה לזה שבסרט. "היו הימורים טיפשיים, אבל לא מהסוג הזה", הוא משיב.
אנו מעלים את נושא הפסיכולוגיה, ומזכירים את הסוחר העבריין המפורסם ביותר לפניו, הבריטי ניק ליסון שב-1995 הפסיד 830 מיליון ליש"ט והרס אגב כך את בנק ההשקעות ההיסטורי ברינגס. שניהם, ליסון וקרביאל, אנו אומרים, היו ממעמד העובדים והושלכו לעולם האליטה. שניהם עבדו תחילה במינהלה ולמדו איך לתפעל את המערכת לפני שהחלו לסחור. שניהם לא הרוויחו בעצמם מן ההונאה, להוציא בונוס קצת יותר גבוה, מה שמעלה את השאלה מדוע טרחו בכלל להסתכן.
קרביאל שונא את ההשוואות הללו. הוא דוחה בתוקף את הרעיון שהיה לו רגש נחיתות מסוים של מעמד העובדים. "האנשים באולם המסחר באו מבתי ספר טובים עד יוקרתיים, אבל לי זה לא היה אכפת". הוא משוכנע שמסחר עוקף כללים מקובל בכל הבנקים, וכל המערכת מקולקלת. "מסחר כזה מתרחש כל הזמן, ככה זה. אם הם מפסידים, מפטרים אותם בשקט. אם הם מרוויחים, לאיש לא אכפת. אתה מעלה על דעתך שהיינו נמצאים כאן אם הייתי מרוויח 4.9 מיליארד אירו? שמעת פעם על סוחר עבריין שהרוויח כספים?"
שש שנים מיום ביצוע העבירות שלו, הוא משוכנע ששום דבר מהותי לא השתנה. "התרבות בדיוק אותו הדבר שהייתה לפני המשבר. כל האנשים שאני מכיר בעולם יגידו את זה". הוא מודה שכבר אינו מדבר עם איש מסוסייטה ז'נרל, אך מצביע על העלייה בבונוסים ועל מגילת התביעות המשפטיות נגד בנקים - מתיאום ריביות הליבור (הריביות הבין-בנקאיות בלונדון) עד הפרת העיצומים נגד איראן.
סיבות לחייך
השעה 15:00. אחרי קרוב לחמש שעות הליכה, אנחנו מגיעים לבית הארחה, קאסינה ורונה. על צלחת פסטה וכוס בירה קרה משותפת בצל, ברור למה הוא לא ממהר לחזור לצרפת. איטליה היא הרפתקה שמסיחה את ראשו מן המחשבות השליליות שמעיבות עליו. המשטרה עצרה אותו על הכביש לסיינה ורצתה לקנוס אותו על הליכה על כביש ראשי. הוא סיפר לשוטר האיטלקי על הקנס בסך 4.9 מיליארד אירו שממתין לו בצרפת. "השוטר התפוצץ מצחוק, ואמר לי: 'אוקיי, אין קנס בשבילך, אתה יכול ללכת'", מספר קרביאל, כשחיוך נדיר מאיר את פניו המיוסרות.
יש לו למעשה עוד סיבה לחייך. כאשר בתי המשפט דחו בחודש שעבר את ערעורו האחרון על העונש שהושת עליו, מה שאומר שהליכה לכלא היא כעת ודאית, הם ביטלו את הקנס בסך 4.9 מיליארד אירו, ופסקו שתהיה תביעה אזרחית שתחליט על סכום חדש. בכך הם התחשבו בעובדה שסוסייטה ז'נרל היה אחראי במידת מה לפיקוח הרופף (הבנק אכן נקנס ב-4 מיליארד אירו על ידי רשויות הפיקוח, מפני שלא הבחין בסימני האזהרה), והפסיקה נחשבת לתקדים במקרים כגון אלו. הקנס (או פיצויי הנזיקין) שיושת על קרביאל צפוי עדיין להיות גדול מדי, והבנק הודיע שאינו צופה שיצליח לגבות אותו בכל מקרה - אבל קרביאל מקווה שבכך יופנה אור הזרקורים לבנק ולא אליו לשם שינוי.
עד אז הוא פשוט צועד ומקווה שיוכל להמשיך לצעוד. רק הסירנה שהוא שומע מעת לעת מפריעה לו להירגע. "כזה תענוג כאן, השמש והנוף. אני כמעט מאושר. אני רק מקווה שהם יניחו לי להגיע לפאריז", הוא אומר.