שלום כהן הוא עבריין תנועה סדרתי. בימים אלה הוא מרצה מאסר שלישי, 24 חודשים בפועל, בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילת רישיון, ללא ביטוח תקף וללא רישיון רכב תקף.
המקרה של כהן מוזר, כי בגילו הצעיר יחסית, 34, הוא הספיק לצבור כבר 70 הרשעות בעבירות תנועה ו-7 הרשעות בעבירות פליליות של אלימות. בפעם הראשונה שנכלא ל-12 חודשים בגין עבירת נהיגה ללא רישיון, הוא זכה בשחרור מוקדם - אך חזר על העבירה ונכלא שוב. גם הפעם הוא זכה לשחרור מינהלי לאחר 18 חודשים, אך חודשיים לאחר השחרור נתפס שוב על נהיגה ללא רישיון. הפעם הוא נדון לעונש שהוא מרצה כעת, 24 חודשים מאסר בפועל, כשעונשי המאסר המותנים הופעלו בצורה חופפת, כלומר: במקביל, כלומר: לא הופעלו כלל.
והנה, שוב, ועדת השחרורים בכלא כרמל שוב דנה את שלום כהן לכף הזכות והחליטה כי יזכה בשחרור מוקדם. זאת לאחר שהאסיר הציג בפניה תוכנית טיפול בבעיותיו. הפעם התערבה מדינת ישראל, קרי: הפרקליטות - ועתרה נגד ההחלטה, בפני השופט רון שפירא, סגן נשיא בית המשפט המחוזי בחיפה. לטענתה, האסיר מסוכן לציבור, במיוחד לאור נטייתו "לחזור ולבצע עבירות בסמוך לאחר שחרור, כאשר תלויים ועומדים מולו מאסרים מותנים ברי-הפעלה".
בפסיקתו קובע השופט שפירא כי בית המשפט החליט להתערב הפעם בהחלטת ועדת השחרורים, משום היותה "בלתי סבירה". לפי השופט, "עברו של המשיב מצביע על מסוכנות רבתי... לא קיימים בטחנות מספיקים שיש בהם כדי לאיין את מסוכנותו... כאשר אדם חוזר פעם אחר פעם ומבצע את אותן עבירות של נהיגה בזמן פסילה, זאת כאשר תלויים ועומדים נגדו מאסרים מותנים, מעיד אותו אדם על עצמו כי הוא נכון לגרום סיכון לציבור, ולמעשה אין אמצעי אשר ירתיעו מלחזור ולבצע עבירות".
אי לכך, דוחה השופט את ההחלטה על השחרור המוקדם. לכאורה, צדק בפעולה. אלא שהשופט קובע גם כי ועדת השחרורים תכין לאסיר תוכנית שיקום עם "גבולות ברורים" מחוץ לכלא ותתכנס שוב לדון ולהחליט בעניינו כחלוף חודשיים.
מאחר שההחלטה ניתנה ב-11 במאי, האסיר יוכל לצאת לחופשי ב-11 ביולי, יותר מ-4 חודשים לפני מלאת השנתיים שהיה אמור לשבת בכלא, אך גם 5 חודשים אחרי תום תקופת שני השלישים למאסרו. בשורה התחתונה, השופט מורה כאן על "קיצור הקיצור", אך לא על ביטולו.
ונשאלת השאלה המתבקשת: האמנם מגיע לשלום כהן קיצור מאסר, אפילו של שעה? האם זה סיכון שהציבור אמור לקחת על עצמו?