הדיפלומט האמריקאי מרטין אינדיק נמצא עכשיו על הכוונת של כל מי שרואה עצמו "פטריוט" ישראלי. כי לאינדיק יש בעיה: הוא עוסק בענייני המזרח התיכון, אבל הוא גם יהודי. ויהודים, כמו גם לא יהודים, אינם אוהבים ביקורת בכלל, אבל כאשר המבקר הוא יהודי - זה רע שבעתיים. זה נחשב כמעט למעשה בגידה ממי שמצופה שיגלה סולידריות עם הקו הישראלי, גם אם הוא אינו חושב כך.
אינדיק הביע את דעתו שישראל אשמה בכישלון השיחות עם הפלסטינים ושם את הדגש על הבנייה בהתנחלויות. כמובן שהוא אינו היחיד האומר זאת, אבל הוא הרי נחשב ל"ידיד" יהודי, ולכן לא מצופה ממנו להביע דעות שונות משל נתניהו או בנט.
אלא שאינדיק לא דייק. מה שהבנייה עשתה זה לא לפוצץ את השיחות. בכך יש גם לפלסטינים חלק. אבל הבנייה מחקה את האפשרות של ישראל להעמיס את האשמה על הפלסטינים. כולנו יודעים שבנייה זו היא כמו קוץ בעין גם של הפלסטינים, וגם של כמעט כל אומות העולם, כולל ארה"ב. נתניהו כמובן מודע לכך, אבל הוא לא רוצה להתחשב בכך. כי הוא "יהודי גאה שאינו נכנע לגויים".
צעדים הורסי אמון
נתניהו הרוויח את הזכות לומר שמי אם לא הוא הסכים לעשות "צעדים בוני אמון" עם הפלסטינים. מי אם לא הוא שיחרר רוצחים מחבלים? ולמה עשה זאת אם לא בשביל לקדם את "התהליך"? אז איך אפשר להאשים אותו במשהו? נכון, אבל נתניהו הרס את הצעדים הבונים, באמצעות צעדים הורסי אמון. קחו את האסירים שלכם וקבלו במקביל עוד מכרזי בנייה ודחפורים בהתנחלויות.
זה מצב די טרגי. בשביל רוב הישראלים, שחרור האסירים הוא דבר רגשי קשה. זו גלולה מרה אפילו לאנשים רודפי שלום מובהקים. אבל מוכנים לבלוע את הגלולה למען התהליך, למען היחסים עם אירופה ובעיקר עם ארה"ב. ואז מה קורה? מעלים בולדוזרים על איזו גבעה, והורסים לא רק את הגבעה, אלא גם את האפקט החיובי של שחרור האסירים.
הוא אשם שישראל אשמה?
וכך מסתובבים היום חופשי פלסטינים שהיו צריכים להיות בכלא, ומצד שני בנו תולים את האשם על הפסקת השיחות. בגלל הבנייה. כלומר, שחרור האסירים לא נתן לנו כלום, הם שוחררו סתם, ללא מטרה וללא תוחלת. במקום לחכות כמה חודשים עד שאולי ייצא משהו מהשיחות או עד שהן ייפסקו ביוזמת ובאשמת הפלסטינים.
וכאשר בא אינדיק ואומר שישראל אשמה, מתנפלים עליו כאילו הוא אשם שישראל אשמה. אינדיק הוא אמנם יהודי, אבל גם ליהודים אמריקאים יש חופש ביטוי, במיוחד כאשר הם מבטאים את האמת העובדתית.