בעוד שלושה שבועות, ב-10 ביוני, כאשר ייבחר נשיא חדש למדינת ישראל, התגובה בלשכת ראש הממשלה בנימין נתניהו תנוע על הציר שבין חמצמצות להיסטריה. בשום מצב לא תהיה התלהבות מהאיש שינצח במרוץ. זה מה שקורה כשלראש הממשלה אין השפעה על רשימת המועמדים שמתייצבים על קו הזינוק. אם הוא יתמוך במי מהשמות שמוזכרים כעת, זו תהיה מבחינתו פשרה בלית ברירה.
השר סילבן שלום, שמוזכר כעת כמי שעשוי ליהנות מתמיכתו של נתניהו, החל לבדוק את האפשרות להתמודד כבר לפני חצי שנה כמעט. כל הזמן הזה נתניהו נמנע במופגן מלתמוך בו, או אפילו לרמוז לו בקריצת-עין כי "יהיה בסדר".
נתניהו נמנע מלעשות זאת כיוון שסבר ששלום לא יהיה מועמד אידיאלי בעבורו (מועמד אידיאלי בעבור נתניהו, משמע: נתן אשל או עו"ד יוסי כהן). כעת, ברגע האחרון ובהיעדר אופציה אחרת, נתניהו שוקל ברצינות לתמוך בשלום כמועמד של פשרה, שתפקידו הוא לחסום לח"כ רובי ריבלין את הדרך למשכן הנשיא.
מדוע הגיע ראש הממשלה לרגע האחרון בלי מועמד משלו? מפני שדחה את הטיפול בנושא לרגע האחרון. נתניהו הוא אדם ממוקד מטרה - המטרות מתחלפות מעת לעת, אבל המיקוד נשאר. הוא לא האיש שמעמיס על שולחנו כמה משימות, ומטפל במקביל בכל אחת מהן. אצלו הן מגיעות בטור עורפי, אחת אחרי השנייה - כל משימה בתורה.
לפני שנתיים למשל, הקדיש את כל מרצו וסדר יומו לעתידם של שבעה מבנים שנבנו שלא כחוק על קרקע פרטית בשכונת האולפנה בבית-אל. בג"ץ הורה להסיר את הבתים מהקרקע, הממשלה ביקשה ארכה מבית-המשפט, וקיבלה. נתניהו ראה מולו תפוח-אדמה לוהט והעדיף להתעלם, עד שכבר לא הייתה ברירה.
השופטים נקבו בתאריך, המתנחלים התחילו ללחוץ, וראש הממשלה עסק במשך שבוע שלם אך ורק בגורלם של שבעה בתים שנוסרו לבסוף בשיטה מתקדמת כדי שניתן יהיה לשוב ולהרכיב אותם במיקום אחר לאחר ביאת משיח צדקנו.
מה הקשר בין הבתים המנוסרים בשכונת האולפנה בבית-אל למרוץ הנוכחי לנשיאות: הקשר הוא הנטייה של ראש הממשלה לדחות לרגע האחרון טיפול במשברים שהונחו על שולחנו ברגע הראשון. כשיש ברירה, דוחים; וכשאין ברירה, נכנסים לבולמוס של ישיבות ותמרונים תחת לחץ.
נתניהו ידע כבר לפני שבע שנים שכהונתו של הנשיא שמעון פרס תסתיים בקיץ של 2014, ובכל זאת רק בחודש האחרון החל להידרש ברצינות לשאלה - את מי הוא רוצה לראות שם במקום פרס. ספק כמה זמן מסדר יומו (העמוס מאוד) של ראש הממשלה הוקדש לעניין עד לשבועיים-שלושה האחרונים.
לו היה נתניהו מתמודד ברצינות עם האתגר לפני חצי שנה, נניח, ייתכן כי היה מוצא מועמד כלבבו שהיה מוכן לרוץ לתפקיד. ממילא סיכוייו לקדם שינויים חוקתיים במעמד הנשיא היו גבוהים יותר לו הנושא היה עולה על הפרק מוקדם יותר, ולא בדקה ה-90 כפי שאירע בניסיון הנפל האחרון.
על השאלה מדוע ראש הממשלה מוכן להתאבד כדי שריבלין לא יהיה נשיא, אין טעם לענות. זה כבר לא רלבנטי בשלב הזה. החטא הקדמון של ריבלין, לבד מהעובדה שמיעט להקפיד בכבודה של הגברת נתניהו, נעוץ באופן שבו ניהל את ענייניה של הכנסת הקודמת, כאשר סירב לכופף תקנון ומינהל תקין בעבור האינטרסים של הממשלה והעומד בראשה.
ריבלין הוא לא האיש שנתניהו יוכל לגנוב איתו סוסים (ובמילים אחרות, אצל ריבלין לא היה מצב שוועדת החוץ והביטחון הייתה נותרת חצי שנה ללא יושב-ראש). בפן האישי, נתניהו לא סובל את ריבלין (וזה הדדי); ובפן הפוליטי, רה"מ לא סומך עליו.
לכן, אם ריבלין ייבחר לבסוף לנשיא, השלב הבא יהיה ניסיון לצמצם משמעותית את מעמדו של בית הנשיא, או אם אפשר לנסר אותו.
הכותב הוא הכתב הפוליטי של ערוץ 10