1. לאנשים שלא לגמרי בקיאים בחוקי הפייננשל פייר-פליי (FFP) של אופ"א יש נטייה לבלבול קל. לא, ממש לא מדובר על יוזמה שנועדה לצמצם את הפערים בכדורגל האירופי. לכל היותר, כמו שהודה בעבר מזכ"ל אופ"א ג'יאני אינפנטינו, "החוקים יעזרו לשמר את יכולת הקיימות של המועדונים, ואת היציבות הכלכלית של הענף". בעולם של ה-FFP, סביר להניח שהרבה פחות קבוצות יקרסו תחת חובות עתק, ואולי אף יגיעו לחדלות פירעון. אבל מצד שני, הקבוצות "הגדולות" ימשיכו להיות "גדולות", ולקטוף את רוב התארים.
למה? כי אופ"א, בתקנות ה-FFP שלה, רק מנציחה את הפערים. היא קובעת שמועדונים יכולים להוציא, פחות או יותר, רק את הכספים שהם מכניסים באופן "טבעי" מספונסרים, זכויות שידור, קהל וכו'. כלומר, תם העידן בו מיליארדר כמו רומן אברמוביץ' לוקח קבוצה בינונית בסדר גודל בריטי כגון צ'לסי - והופך אותה בתוך כמה שנים לאלופת אירופה. בהשאלה לעולם העסקי: אין מקום לסטארט-אפים. באופן מאוד סימבולי, בגמר הצ'מפיונס ליג בשבת הקרובה יתמודדו אמנם שתי קבוצות שמגיעות מאותה עיר בספרד - אבל מייצגות צדדים שונים לחלוטין של מתרס ה-FFP:
■ צד א': ריאל מדריד, הסיוט הגדול של ה-FFP. קבוצת הכדורגל בעלת ההכנסות הטבעיות הגבוהות בתבל, עם מחזור של למעלה מחצי מיליארד אירו בשנה. כיוון ששיפוץ הסנטיאגו ברנבאו והעלייה המתמדת בכספי הטלוויזיה אמורים להזרים עוד מיליארדים רבים לקופה של ה"בלאנקוס" עד סוף העשור, אפשר להסתכן בתחזית לא יותר מדי ריסקית, לפיה התאגיד הדורסני של פלורנטינו פרז ימשיך לדהור בפסגת הכדורגל.
■ צד ב': אתלטיקו מדריד, החלום הגדול של ה-FFP. ההכנסות של "אתלטי" שבעונת 2012/13 היו 23.1% מאלו של ריאל - מלמדות אותנו שגם בעידן ה-FFP, בו הכסף הולך לדבר חזק יותר מאי-פעם בכדורגל - עדיין יש מקום לרומנטיקה, לעבודה סיזיפית ושאפתנית שיכולה לצמצם פערים במקומות שאינם חשבון הבנק. נכון, ליגת האלופות היא טורניר נוקאאוט משלביו המאוחרים - וככזה, טבעו הוא להותיר מדי פעם מקום להפתעות. ב-180 דקות של בית-חוץ אפשר לחלום על קטילת ענקים (פורטו זכתה במפעל ב-2004; דורטמונד הגיעה עד לגמר בשנה שעברה). סטטיסטית, גם שישה משחקים בשלב הבתים יכולים להשאיר לעיתים מקום לסנסציות (אפואל ניקוסיה הקפריסאית, עם תקציב בסדר גודל של מכבי חיפה ב-2012, עברה את הבתים ונעצרה רק ברבע הגמר). אבל מה שמדהים ומרגש הרבה יותר בסיפור של אתלטיקו הוא העובדה שזכתה העונה בתואר אחר, הישג שכמעט דמיוני להגיע אליו במסגרת הנחיתות הפיננסית המובנית: אליפות ספרד.
ב-38 מחזורים, ברוב המוחלט של המקרים - לכסף יהיה הרבה יותר קל לדבר. עניין של סטטיסטיקה נטו, על אחת כמה וכמה בעידן ה-FFP.
2. בסוף השבוע שעבר, לאחר מו"מ לא קצר מול המועדונים "הסוררים" - פרסמה אופ"א בפעם הראשונה מאז כניסת רגולציות ה-FFP לתוקף את העונשים שהיא תשית על אלו שחרגו מסעיפי האיזון התפעולי המותרים בתקנות. תשע קבוצות בסך הכל קיבלו את הגרזן, מתוכן שתי "החשודות המיידיות" (מנצ'סטר סיטי ופ.ס.ז'), אבל גם בורסהספור, גלטסראיי וטרבזונספור הטורקיות; קאזאן, זניט ואנז'י הרוסיות; לבסקי סופיה (בולגריה).
מעיון בעונשים שספגו הקבוצות, אפשר להתאכזב מאופ"א שבניגוד לאיומיה, לא הטילה על אף-אחת את הסנקציה האולטימטיבית: הרחקה מהמפעלים האירופיים כבר ב-2014/15. בכך, אופ"א "עמדה בציפיות": היא לא פגעה במותג של עצמה. הרי איזה ערך בידורי/מסחרי/שיווקי יש לליגת אלופות שבה האלופות של שתיים מהמדינות החזקות ביותר - אנגליה וצרפת - לא משחקות בה?
יש למטבע הזה גם צד שני: מי שפקפק בנכונות של אופ"א להיכנס חזק במועדונים, ברמה כזאת שתשפיע על ניהול ספרי החשבונות השוטף שלהם - התבדה. מישל פלאטיני התברר כקצת פחות פראייר וקצת פחות רחום וחנון ממה שכולם (גם כותב שורות אלו) חשבו.
כקייס סטאדי, נתמקד במקרה של מנצ'סטר סיטי: הקבוצה שהפסידה כ-180 מיליון אירו בשתי העונות 2011/12 ו-2012/13 (לפי תקנות אופ"א, היה מותר - אחרי שורה של הקלות וקיזוזים שונים מטור ההוצאות - לרשום הפסד של עד 45 מיליון אירו בתקופה הזאת) תצטרך להתכנס בעונה החולפת (2013/14) למינוס של 20 מיליון אירו בלבד, ובעונה הקרובה (2014/15) ל-10 מיליון אירו. לא תעמוד בכך? א' - היא לא תוכל לקבל בחזרה את הקנס שהטילה עליה אופ"א במסגרת העונש (60 מיליון אירו בפריסה לשלוש השנים הבאות, שיקוזזו ממענקי ההשתתפות שלה באירופה); ב' - היא תספוג סנקציות נוספות בשנים הבאות, קשות יותר.
כמובן שלסיטי יהיה קשה מאד לקזז את ההפסדים שלה בצורה כה משמעותית, ובזמן כל כך קצר. בטח על רקע האיסור של אופ"א על סיטי לחתום במהלך התקופה עם ספונסרים משניים חדשים (ההסכם הראשי שלה בשווי של למעלה מ-400 מיליון אירו ל-10 שנים עם ענקית התעופה אתיחאד, התקבל באי-נוחות על-ידי חוקרי אופ"א, בשל הקשר העסקי בין החברה לבין בעלי הבית בסיטי - משפחת המלוכה של אבו-דאבי); אך בעיקר על רקע האיסור של אופ"א להחשיב בעתיד בטבלת ההכנסות של אלופת אנגליה מכירות של "זכויות שונות בתוך פירמידת העסקים של המועדון" (סיטי "גייסה" ב-2012/13 כ-58 מיליון באמצעות העברת כספים לקופה שלה ממועדונים בחו"ל שרכשה בהם החזקות - למשל ניו יורק סיטי FC האמריקאית, שתחל לשחק ב-MLS ב-2015, בגין זכויות "קניין". או במילים פחות מכובסות: סיטי העבירה כסף לעצמה).
עונש נוסף שהטילה אופ"א על סיטי הוא איסור על העלאת שכר העובדים שלה בשנתיים הקרובות. זה לא ממש אמור להטריד קבוצה שבין כה וכה משלמת כיום את השכר הגבוה ביותר בספורט המקצועני העולמי (כ-6.55 מיליון אירו ברוטו בממוצע לעובד, לפי אתר sportingintelligence), אבל מה שכן אמור להדיר שינה מעיני הבעלים הוא האיסור של אופ"א להוציא בחלון ההעברות הקרוב יותר מ-60 מיליון אירו על רכישת שחקנים חדשים (לא כולל הכסף שייכנס ממכירת שחקני סגל קיימים). אמנם זה לא מעט כסף להשקיע בחיזוק, אבל העברות, כידוע, זה תחום שסיטי מפציצה בו מאז עברה לידיים של המפרץ הפרסי, משהו שהיא צריכה אותו. בעונה החולפת, לדוגמה, הן עלו לה 104 מיליון אירו נטו.
הדבר המרשים יותר בכל סיפור סנקציות ה-FFP של אופ"א? עונשים דומים לאלו של סיטי ניתנו גם לפ.ס.ז', קבוצה שלפי כל התחזיות הייתה אמורה לקבל מפלאטיני ליטופים עם כפפות של משי (על-פי דיווחים באירופה, הוא היה אחד המתווכים בעסקת החלפת הבעלות האחרונה שלה; בנו, עו"ד לאורן פלאטיני, הועסק בחברה הקטארית ששולטת כיום על המועדון). בעיר האורות לקחו מאוד קשה את הסנקציות, ופרסמו הודעה בזו הלשון: "העונשים גורמים למועדון נכות קשה בכל הקשור ליכולות שלו להתחרות בצורה מלאה ועל בסיס שוויוני עם המועדונים הגדולים באירופה".