ההכנסות של צ'ק פוינט ברבעון הראשון של 2014 הסתכמו ב-342.2 מיליון דולר, לעומת הכנסות בסך 322.7 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2013.
צמיחה של 6% בהכנסות שהתגלגלה לאורך השורות הנוספות שבדוח רווח והפסד, כשבשורה התחתונה הרוויחה ענקית אבטחת המידע 153 מיליון דולר, בהשוואה ל-148 מיליון דולר ברבעון המקביל - עלייה צנועה של 3.3%.
בדוח Non GAAP, שמנטרל הוצאות שאינן משפיעות על ערך החברה (בעיקר בגין הטבות שגלומות בהקצאת אופציות למנהלים ולעובדים), דיווחה החברה על רווח של 164 מיליון דולר, לעומת 159 מיליון דולר ברבעון המקביל ב-2013 - עלייה של 3.1%.
וול סטריט לא ממש התלהבה מהתוצאות, ומניית החברה ירדה לאחר פרסומן. אולי זה קשור לסעיף ההכנסות הנדחות (Deferred Revenues) שבמאזן. הכנסות אלו, כפי שהוסבר כאן בטור הקודם, מבטאות בדרך כלל מצב שבו החברה מחויבת לספק שירות/מוצר ללקוח ועדיין לא סיפקה אותו.
המחויבות נובעת מתנאי העסקה מול הלקוח, כשלרוב גם החברה עצמה מוציאה חשבונית בגין העסקה. בחברות שמספקות תוכנה הסעיף הזה יחסית נפוץ, ונובע מכך שבעת מכירת התוכנה החברה המוכרת מתחייבת (במקרים רבים) לספק שדרוגים, עדכונים, תחזוקה ועוד על פני תקופה מסוימת.
מכאן, שערך המכירה בעת העסקה הראשונית כולל מרכיבים שעדיין לא נמכרו, ולכן מבחינה חשבונאית לא ניתן להכיר בהם באותה עת. למעשה, החברה צריכה לפצל את העסקאות לשניים - מרכיב שסופק בעת העסקה (התוכנה הבסיסית) ומרכיב שיסופק בעתיד - השדרוגים והתמיכה. המרכיב הראשון סופק ולכן יוכר מיד כהכנסה בדוחות הכספיים, ואילו המרכיב השני יוכר על פני זמן בהתאם למימוש השדרוגים והתמיכה על ידי הלקוח. בינתיים, עד שההכנסה תוכר, היא מוגדרת כהכנסה נדחית - מחויבות הנמצאת במאזן החברה.
צבר הזמנות חלש יותר? לא בהכרח
במאזן של צ'ק פוינט ברבעון הראשון מופיעות הכנסות נדחות בסך 573.2 מיליון דולר במסגרת התחייבויות שוטפות, כלומר סכום זה אמור להיות מוכר בטווח השנה הקרובה. חוץ מזה, ישנן הכנסות נדחות במסגרת ההתחייבויות הלא שוטפות בסך של 86.7 מיליון דולר, כלומר הכנסות שיוכרו בדוח הרווח והפסד החל מעוד שנה.
בסך הכול ההכנסות הנדחות נכון לסוף מארס 2014 מסתכמות בכ-660 מיליון דולר. בסוף הרבעון המקביל אשתקד הסתכמו ההכנסות הנדחות לשנה הקרובה (במסגרת ההתחייבויות השוטפות) ב-586.7 מיליון דולר, וההכנסות הנדחות לטווח העולה על שנה (התחייבויות לא שוטפות) הגיעו ל-84.9 מיליון דולר, ובסך הכול הכנסות נדחות של כ-672 מיליון דולר.
מכאן, שלמרות שההכנסות של החברה המשיכו לצמוח (לעומת רבעון מקביל), הרי שההכנסות הנדחות בהשוואה לאותה תקופה דווקא ירדו, בשיעור נמוך אמנם של פחות מ-2%. ככלל, הנתון הזה כאמור עלול לבטא צבר הזמנות חלש יותר לעומת תקופה קודמת, אבל ממש לא בהכרח. בפועל יש גורמים נוספים שמשפיעים על ההכנסות הנדחות ועל המגמה בסעיף זה, והעיקריים שבהם: תמהיל המוצרים שהחברה מוכרת, והחלוקה למרכיבים - בין ההכנסות בפועל למרכיב ההכנסות הנדחות.
כאשר נמכרים יותר מוצרים/תוכנות/שירותים שהמרכיב של ההכנסה העכשווית מכלל ההכנסה בגינם (סך החשבונית - הכנסות בפועל והכנסות נדחות) גדול יותר מאשר בעבר, אז מן הסתם ההכנסות בפועל יעלו לעומת ההכנסות הנדחות. אך ברגע שתמהיל המכירות משתנה (וזה קורה באופן שוטף), כשהיחס בעסקאות בין המרכיב שניתן להכירו באופן מיידי כהכנסה לבין המרכיב הנדחה, משתנה, אזי המתאם בין ההכנסות הנדחות במאזן להכנסות בפועל משתנה גם הוא.
בתיאוריה, אם תמהיל המוצרים היה קבוע, והמרכיבים של כל חשבונית היו קבועים (המרכיב באחוזים של ההכנסה בפועל לצד מרכיב ההכנסות הנדחות), ניתן היה לצפות למתאם בין ההכנסות בפועל וההכנסות הנדחות. בפועל, כאמור זה לא כך, ולצד סיבות לגיטימיות והגיוניות, חוסר מתאם עלול לבטא בעיה בעתיד או כבר בהווה, דרך גמישות חשבונאית בעת חלוקת המרכיבים של עסקת המכירה.
גמישות חשבונאית מחמיאה
זה לא המצב בצ'ק פוינט. האמינות של מנהליה לא הוטלה מעולם בספק (בטח שלא בטור זה), אבל באופן כללי בחברות עם מרכיב גדול של תוכנה ושדרוגים, ועם צורך לחלק את ההכנסות לבפועל ולנדחות, קיימת גמישות שלעיתים ניתן לנצלה לצורך הצגת דוחות כספיים משופרים.
הנה דוגמה תיאורטית: נניח שחברת תוכנה מוכרת את המוצר שלה ב-1,000 דולר, כשיחד איתו היא מספקת ארבעה שדרוגים ותמיכה על פני השנה. נניח שהנהלת החברה מעריכה שההכנסות מהתוכנה עצמה בשלב סגירת העסקה (הפקת החשבונית) הן 600 דולר, בעוד שההכנסות הנדחות המבטאות את המחויבות לשדרוגים הן 400 דולר. בכל רבעון לאחר יום העסקה, בעת מימוש השדרוג תכיר החברה ב-100 דולר, משמע תכיר ב-400 דולר בשנה הקרובה. הבעיה עם השיטה הזו אינה בבסיסה, שהוא נכון חשבונאית, אלא במדידה - זה לא טריוויאלי לקבוע שההכנסות היום הן 600 דולר וההכנסות הנדחות הן 400 דולר - זה גמיש ועשוי להשתנות על פני התקופה.
נניח שהחברה התיאורטית הזו החליטה לשנות את מרכיב ההכנסות בפועל וההכנסות הנדחות, כך ש-800 דולר יירשמו מיד ו-200 דולר יתחלקו על פני ארבעת הרבעונים הקרובים. יכול להיות שזה נעשה מסיבות אמיתיות/כלכליות, מכיוון שהחלוקה בפועל של המרכיבים השתנתה (ערכו של כל רכיב השתנה), אבל החשש הגדול הוא שהחברה עשתה את המהלך הזה בגלל שלא עמדה בתחזית ההכנסות (והרווח) לתקופה הספציפית. וכך, דרך החלוקה מחדש של החשבונית ביום העסקה, היא בעצם הצליחה להגדיל את ההכנסות שלה.
במצב כזה, היא עשויה לעמוד בתחזית שלה, אך מצד שני צפוי שההכנסות הנדחות במאזן יירדו (סך מרכיב זה יירד מ-400 ל-200 דולר). כלומר, הירידה בהכנסות הנדחות עלולה לרמז על הכרה גדולה יותר של הכנסות בפועל לעומת המצב בעבר. זאת כאמור דרך לא לגיטימית (שמטרתה לעמוד בציפיות בלבד), אך באופן שוטף חברות מוכרות תוכנה במסגרת עסקאות מורכבות שכוללות סוגים שונים של מוצרים, כך שמעבר לעובדה שלכל מוצר יש החלוקה למרכיבים הייחודית לו, הרי שלכל חשבונית ועסקה יש את הייחוד שלה, ולא ניתן לדבר על שיעור קבוע לאורך זמן של מרכיבי העסקה.
הכותב הוא מרצה לחשבונאות, ניתוח דוחות כספיים והערכות שווי, ויועץ בתחומים אלו. בכל מקרה, אין לראות בכתבות אלה משום עצה ו/או המלצה לרכישה או למכירה של ני"ע. כל הפועל בהסתמך על המאמר ו/או על תוכנו, אחראי באופן בלעדי לכל נזק ו/או הפסד שייגרם לו