בשנת 1983, הוצאת ספרים אנגלית העבירה למיק ג'אגר מקדמה על סך כמיליון ליש"ט, לכתיבת האוטוביוגרפיה שלו. המקדמה הוחזרה לאחר שנה, כשהאמן ויתר על הרעיון. אוטוביוגרפיה רשמית לא יצאה עד היום, אבל יצירתו, מעלליו, ולא מעט מחייו הפרטיים של ג'אגר כוסו באינספור כתבות, סרטי תעודה, ספרים, מאמרים ומחקרים. דומה שהמגנטיות והכריזמה של מי שיופיע כאן בעוד 10 ימים ויחגוג בחודש הבא את יום הולדתו ה-71, רק מתעצמות הודות לשלל הסתירות באישיותו הכה מורכבת ורב-גונית.
לקראת הופעתם ההיסטורית של הרולינג סטונס בישראל, מבט על הצדדים העסקיים בקריירה החד-פעמית של ג'אגר.
מכות מהמתופף
הוא גדל כילד להורים לבנים מהמעמד הבינוני בפרברי לונדון בשנות ה-50, היה בין קומץ נערים אנגלים שוחרי הבלוז השחור האמריקאי, וצמח להיות אמן הבלוז העשיר בהיסטוריה. הסטונס בכלל הפכו לאמני הבמה המצליחים בתולדות האנושות. סמל הסקס שנחשב כפרפורמר הלבן הכי מחשמל מינית בתולדות הפופ, מתפקד גם ככוכב הרוק הכי משכיל כלכלית, ומזה 40 שנה הוא הפוסק האחרון בעסקי המותג הרווחי שלו. והוא מנהל את הזוגיות הכי ארוכה ויציבה המוכרת בתולדות השואו-ביזנס, שנמשכת יותר מ-50 שנה עם שותפו לכתיבה ולהנהגת הרולינג סטונס, קי'ת ריצ'ארדס.
מצד אחד, הם רבו לאורך שנים, ריצ'ארדס גינה אותו וגם שאר חברי הלהקה טענו שהוא פרימדונה בלתי נסבלת. המתופף צ'ארלי ווטס, החבר השלישי שנותר מההרכב המקורי של הסטונס, אף היכה אותו במהלך ויכוח אי שם במהלך שנות ה-80.
מצד שני, ג'אגר, על אף ואולי בגלל ניסיונות לא מוצלחים כלכלית לקריירת סולו, שמר על ההרכב כלהקה הפעילה הכי ותיקה ויציבה אי פעם. בשנות ה-70 אמר ש"רציתי ללמוד אמנות וחשבתי שנכון יותר יהיה ללמוד מדעים, וכלכלה נשמעה לי כמו הפשרה שבאמצע".
עם אבא בטלוויזיה
הוא למד ב"לונדון סקול אוף אקונומיקס", ובעוד רבים מכוכבי הרוק הבריטים של שנות ה-60 צמחו מבתי ספר לאמנות, ג'אגר קיבל, כאמור, הכשרה מקצועית בכספים. ייתכן ואירוע נוסף מנעוריו סייע לו מאוחר יותר לעצב את הקריירה כסמל של חופש, יצריות , פורקן ומוחצנות, כשבו בזמן תפקד מצוין כאיש עסקים פיקח. אביו של ג'אגר היה מורה להתעמלות שהתרחב קצת עסקית בשנות ה-50 עם פינות הסברה שלו בשידורי רדיו וטלוויזיה מקומיים. מיק ואחיו הצעיר כריס זכו לחשיפות התקשורתיות הראשונות שלהם כשגויסו לצילומי הפינות של אביו על תקן נערים שמדגימים את התרגילים שלו. כך שג'אגר, עוד לפני שהפך למנהיג להקת הרוקנרול הכי גדולה בעולם", בילה שנתיים בלימודי כלכלה, ובילה מדי שבוע באולפני טלוויזיה כאורח קבוע בתכניות בוקר מקומיות. הוא צבר ניסיון בתיאוריות כלכליות ובעסקי השעשועים עוד לפני שהפך ללשון הכי ארוכה ועוקצנית של הרוקנרול. ב-1962, כשהסטונס הופכים מלהקת חובבים לגוף מקצועי, ג'אגר פוגש במנטור השיווקי-עסקי הראשון שלו, המנהל הצעיר והחדשני של הלהקה, אנדרו לוג אולדהאם. אולדהאם דחף את ג'אגר וריצ'ארדס לאפיק הכנסה נוסף, אחרי ששכנע אותם שהם חייבים לכתוב שירים מקוריים ולא רק לבצע משירי אחרים, על מנת לראות רווחים מהתמלוגים שהולכים לכותבי ומלחיני השירים.
ואולדהאם, כחלק מהאסטרטגיה שגיבש לבידול הסטונס מחבריהם הקרובים -הביטלס, שכבר היו הלהקה הכי אהובה באנגליה, המציא קמפיין שבמהלכו שתל בעיתונות הבריטית סלוגנים מהפכניים לזמנם כמו: "נעלו את בנותיכם בבתים, הנה מגיעים הרולינג סטונס", "האם תתנו לביתכם לצאת עם אבן מתגלגלת? " ו"האם תיתן לאחותך להתחתן עם אבן מתגלגלת"?
ככל הידוע, מיק ג'אגר מעולם לא היה החבר הכי פרוע בלהקה. הוא כנראה ידע יותר נשים מחבריו, אבל בריאן ג'ונס, שמת בגיל 27 ב-1969, וקית' ריצ'ארדס, עשו הרבה יותר סמים ופגשו יותר פעמים בשוטרים ועורכי דין פליליים ותאי מעצר. אבל ג'אגר גילם את תפקיד הסולן הסורר והלא מנגן בחזית להקת רוק באופן שעיצב וקבע את גבולות התפקיד והגזרה עד היום.
מהפכת התמלוגים ממכירות
ב-1967, אחרי המון להיטים, נכנס לתמונה המנטור העסקי השני של ג'אגר, שמחולל עם הסטונס את הראשונה משלוש מהפיכות כלכליות שלהם שתרמו לשינוי תעשיית המוזיקה. למרות שמכרו מיליוני סינגלים ואלבומים, הביטלס והסטונס, וכמובן גם אמנים אחרים, קיבלו רק פניז בודדים, לפעמים אחד בלבד, מכל עותק שלהם שנמכר. חברות התקליטים הרוויחו על גבם הון עתק, עד שעורך דין אמריקאי צעיר, מבריק וכוחני, שעשה לעצמו שם בקרב אמני סול בניו-יורק, התחיל לחזר אחרי הביטלס. אמרגנם של הביטלס, בריאן אפשטיין, עוד היה בחיים, אז אלן קליין שודך לסטונס כדי לראות האם הוא באמת טוב כמו שהצהיר על עצמו. וקליין סחט מ"דקה", חברת התקליטים של הסטונס, שינויים תקדימיים בחוזים שלהם, שלפיהם במקום להרוויח פניז בודדים, יתחילו לקבל אחוזים מכל מוצר שלהם שנמכר. כמה אחוזים בדיוק לא ממש ידוע, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שבה חוזה כזה נערך בתעשיית ההקלטות, וסביר שההכנסות של האמנים ממכירות ההקלטות שלהם הוכפלו לפחות פי חמישה או עשרה.
אחרי שחולל את המהפכה הזו, קליין הסתבר כנחש גדול, שהכיש וסיבך והונה את הסטונס וגם את הביטלס שנכנסו למשפטים נגדו שנמשכו עשרות שנים. עד היום, כל הזכויות לשירי הסטונס משנות ה-60 שייכות גם לחברה שלו ולא רק ללהקה עצמה. בכל מקרה, במחי מו"מ אחד קליין הגדיל להפליא את ההכנסות שלהם, והסטונס לראשונה פתחו חברת ניהול עצמאית.
ב-1969, הסטונס מחוללים עוד שינוי היסטורי, הפעם בתעשיית ההופעות. שלוש שנים אחרי שהביטלס פרשו מהופעות כדי להתמקד בעבודות אולפן חלוציות ומפני שטענו שלא יכלו לשמוע עצמם על הבמה בגלל צווחות המעריצות, הסטונס יצאו למסע הופעות מסוג חדש בצפון אמריקה. זו הייתה הפעם הראשונה שבה אמנים החלו להתנייד עם מערכות שמע נפרדות לבמה ולקהל, כך שהעוצמה הוגברה מאוד, ואפשרה את קיום מופעי הענק שנעו בין אצטדיונים וחללים פתוחים. מאז זה כמובן הפך לתקן, אבל ב-1969 רק העושר של הסטונס הבטיח לה את הניידות עם ציוד כה מורכב וגדול.
בראשית שנות ה-70, ג'אגר, הבוס בחברה העצמאית של הסטונס, מכיר את האדם השלישי והמכריע בחייו העסקיים - "הנסיך" רופרט לוונשטיין. בן אצולה, בנקאי ויועץ עסקי, שהפך לידידו ולמנהל עסקיו הפרטיים של ג'אגר עד ל-2007, ונחשב ליועץ הכי משמעותי לצידו. אלא שהלקח מפרשיות קליין נלמד, ובעוד לוונשטיין ייעץ, ג'אגר נותר הפוסק האחרון בכל ענייני הניהול של עצמו ושל הסטונס. לפני שבע שנים, ג'אגר תקף אותו אחרי שלוונשטיין, שמת בחמישי האחרון, פרסם ספר זיכרונות ובו טען, אחרי שהפסיק לעבוד בצמוד לזמר, שריצ'ארדס הוא האינטליגנטי ביותר מבין חברי הלהקה.
הגלובליזציה של שוק ההופעות
הפעם השנייה שבה הסטונס הוציאו תו תקן מחייב למסעי הופעות עולמיים נולדה במהלך שבעצם עיצב את תעשיית ההופעות הבינלאומית הנוכחית, שכעת מגלגלת מחזור של מעל 5 מיליארד דולר בשנה. ב-1989, אחרי שש שנות הפסקה מהופעות, הסטונס אישרו לאמרגן קנדי בשם מייקל קול לשנות את המבנה העסקי של ניהול הופעותיהם. במקום שאנשי הלהקה ינהלו מגעים מול כל אמרגן מקומי בכל עיר ומדינה ויסגרו מולו חוזים נקודתיים דרך לא מעט גורמים מתווכים, קול הפך את עסקי ההופעות של הלהקה לגלובליים. הם הציבו גוף מטעמם שקבע כללים שיהיו תקפים לכל המדינות והאתרים, ניפו את גוזרי הקופונים באמצע, והכתיבו את תנאי החוזה שלהם שחייבו את כל המפיקים המקומיים. זה העצים מאוד (ובאופן מיידי), את רמת ההכנסות מהופעות, בנוהל שמאז הפך למקובל אצל כל האמנים ובענף כולו. מאז 1989, מסעי ההופעות של הסטונס הביאו להם הכנסות של כמעט שני מיליארד דולר. האחרון שבהם, שנמשך כשנתיים, כלל 147 הופעות מול ארבעה וחצי מיליון צופים והכניס מעל 550 מיליון דולר. מבין 15 מסעי ההופעות הרווחיים בהיסטוריה - ארבעה הם של הסטונס, יותר מכל אמן אחר. רק מסע ההופעות האחרון של יו 2 הכניס יותר מהם, כשיו 2 עברו את סף 700 מיליון הדולר. אם הסטונס היו יוצאים שוב למסע ממושך על פני יותר ממאה במות, סביר שהיו שוברים גם את השיא של יו 2 כפי שעשו בכל מסע שלהם עד כה. אלא שהשנה החליטו להצטמצם ל-14 יעדים ב-2014, ואחד מהם, כאמור, הוא תל-אביב. וזה לא שירגישו במצוקת כיס בשל מיעוט ההופעות. מיק ג'אגר היה הזמר הכי מרוויח גם ב-2013 עם הכנסות משוערות של קרוב ל-50 מיליון דולר, והונו הפרטי הוערך בשנה שעברה כקרוב ל-350 מיליון דולר. מי שסימל בתרבות הפופולרית את הדמות המרדנית הכי גדולה של שנות ה-60, כבר קיבל תואר ממלכת אנגליה.
ג'אגר, אחד השורדים הגדולים של התרבות הפופולרית, מכהן כסמל המין הגברי הלבן בתקופה הארוכה ביותר שבה מילא את הפוזיציה אדם כלשהו. הכי חשוב: למרות שלא כתבו שירים מעולים כבר 30 שנה, הסטונס היו ונותרו אלופי ומלכי הבמות. אצלנו הם בפארק במוצאי חג השבועות.
המספרים של ג'אגר:
* 2 מיליארד דולר: ההכנסות של חברי הרולינג-סטונס ממסעי ההופעות שלהם מאז 1989
* מעל 550 מיליון דולר: ההכנסות ממסע ההופעות האחרון של הלהקה
* 350 מיליון דולר: אומדן הונו הפרטי של ג'אגר
* 50 מיליון דולר: אומדן הכנסותיו של ג'אגר במהלך 2013