צים עומדת בפני הסדר החוב הגדול והמסובך בתולדותיה. הדיונים לקראת ההסדר נמשכים כבר יותר משנה, והמשיכו ביתר שאת לאחר הודעת החברה לישראל על גיבוש "מזכר הבנות", בתחילת ינואר. לפני כשבועיים נערך בלונדון סבב דיונים נוסף, ובסיומו טס מנכ"ל צים לגרמניה, בניסיון לסגור "קצוות אחרונים". לטענת גורמים בצים, ההסכם סגור ב-97%, ונותר להשיג את הסכמת 3% הנותרים. רק בשבוע שעבר פרסמה החברה לישראל את עקרונות ההסדר. אך, אם היעד הוא הבראת החברה, לא ברור אם הדיונים המרתוניים הולידו את הפתרון המיטבי לצים. ולדעתי, היה ראוי לבחון דרכים אחרות להסדר.
בפני חברה בקשיים עומדות שתי דרכים עיקריות לקידום הסדר חוב. האחת היא הסכם וולונטרי בין הצדדים על פריסת החובות. האחרת היא הקפאת הליכים בחסות בית המשפט. בהקפאת הליכים נדרשת הסכמה של רוב הנושים, והמיעוט לא יכול למנוע את ההסדר. יתרון נוסף הוא בגמישות - לדוגמה, החברה יכולה לבטל חוזים מכבידים המרעים את מצבה הכלכלי.
צים מבקשת להגיע להסכם וולונטרי עם נושיה, אך נכון למועד פרסום עקרונות ההסדר, טרם התקבלו הסכמות כל הצדדים, ואין כל בטוחה כי ההסדר ישתכלל לכדי הסכם. מדוע, אם כן, צים מנסה להימנע מקידום הסדר חוב בחסות בית המשפט?
מבחינת בעלי השליטה, להסדר בחסות בית המשפט יש לא מעט חסרונות. בית המשפט רשאי למנות לחברה נאמן ולהורות לו לבחון את התנהלות החברה ואת הגורמים שהביאו לחדלות הפירעון. אם (באופן היפותטי לחלוטין, כמובן), בעלי השליטה ניצלו את כוחם העודף, ואם ההנהלה והדירקטוריון יישרו קו, ייתכן שעדיף לכולם לעמול על הסדר וולונטרי, שימנע חשיפת פרטים מביכים הנוגעים להתנהלות החברה ובעלי השליטה.
"גלובס" חשף השבוע סיפור המדגים התנהלות כזאת: כיצד צים אולצה להאריך בשלוש שנים חוזה חכירה של אונייה ישנה בת 27. לאחר כמה חודשים האונייה נמכרה לגריטה, וצים נדרשה לשלם קנס בסך 8.6 מיליון דולר בגין סיום מוקדם של תקופת החכירה.
המחכירה, עופר ספנות, זכתה ברווח נאה, כמעט רבע ממחירה של אונייה חדשה בקיבולת דומה. האם הארכת תקופת החכירה תאמה את האינטרסים של צים או את האינטרסים של בעלי השליטה? האם הוויתור על פנייה להסדר בחסות בית המשפט תואם את טובת צים, או את טובת בעלי השליטה?
לשיטת ההנהלה, התשובה חד משמעית: היחסים המיוחדים בין החברה וקבוצת עופר, היו כולם, וללא יוצא מן הכלל, לטובת החברה. מנכ"ל צים טוען כי "עידן עופר לא חלב את צים" וכי "לא נעשתה אפילו עסקה אחת, שלא רווחית לצים", אך צים מסרבת לספק פירוט מלא של חוזי החכירה ושל החוב המאזני והחוץ מאזני.
מנכ"ל צים אומר כי "מחיר החכירה שקבענו לעופר היה נמוך מאשר לגופים אחרים, ומדובר על אותן אניות ובאותה תקופת חכירה", אך בפועל, על אותן אוניות ובאותה תקופת חכירה, צים משלמת לקבוצת עופר 500 דולר ליום יותר משהיא משלמת לחברת Costamare.
מצד אחד, הקפאת הליכים מגדילה את חופש הפעולה של החברה: ייתכן שבחסות בית המשפט, צים תוכל להגיע להסדרים משופרים, ותשמור על נכסים מניבים במקום להחליף נכסים בהתחייבויות.
ייתכן שבחסות בית המשפט, צים תוכל לבטל את הסכמי החכירה הלא כלכליים ולחדשם במחירי השוק. מצד שני, פנייה לבית משפט עלולה לסכן את בעלי השליטה. לכן, מסתמן הסדר מחוץ לבית המשפט, שבו החברה לישראל תשפוך על צים עוד כמה מאות מיליוני דולרים, ומשפחת עופר תזכה בפטור מתביעות.
■ הכותב הוא יזם היי-טק ותחקירן עצמאי.