אדם הגיש מועמדות למכרז שפרסם מפעל הפיס, אך נפסל כאשר התברר כי מתנהלת נגדו חקירה במשטרה בחשד לתיווך בשוחד. המועמד נפסל על אף שבזמן שמועמדותו נדונה, הוא קיבל הודעה לא רשמית על סגירת התיק נגדו. המועמד עתר לבית המשפט העליון בעניין, וזה קבע כי פסילת המועמדות חוקית.
על-פי החלטת בית המשפט, ניהול חקירה פלילית בשל חשדות לביצוע עבירה על טוהר המידות היא עובדה רלבנטית, שבעל המכרז רשאי ואף עשוי להיות חייב לשקול בהליך בחירה של ההצעה הטובה ביותר. העובדה שההליכים המשפטיים טרם הסתיימו אין בה כדי להפוך את השיקול לבלתי רלבנטי.
לכאורה, מדובר בהלכה פשוטה ומובנת מאליה. למעסיק יש אינטרס לגיטימי לקבל לעבודה אנשים נקיי-כפיים ולא להסתכן עם מי שהסתבכו בפלילים. מבחינת המעסיק - אם הוא יכול לבחור בין שני מועמדים, אחד שעברו נקי ואחד שהורשע בפלילים - הכי פשוט ובטוח לבחור את המועמד שעברו נקי.
אך בפועל, הלכה זו אינה מובנת מאליה. מטרתה של חברה אנושית אינה רק הענשה והרתעה, אלא אף לסייע לבעל תשובה שהורשע, ריצה את עונשו ולא חזר לבצע עבירה בפרק הזמן הקבוע בחוק, להשתקם חברתית ומקצועית מבלי שהעבירה תרדוף אחריו כאות-קין עד כלות ימיו. זוהי מטרה מוסרית וחברתית מן המעלה הראשונה. אבל אם בעל תשובה כזה חייב לגלות לכל מעסיק את עברו הפלילי, השיקום שלו יהיה קשה ביותר - אם הוא יהיה בכלל אפשרי.
בישראל קיים חוק המסדיר את כל הקשור לניהול המרשם הפלילי. החוק אוסר על מי שאינו זכאי לכך לדרוש מידע מן המרשם, לעשות בו שימוש לשם העסקה או לשם קבלת החלטה בעניין האדם שהמידע נוגע לו. החוק מגדיל לעשות וקובע כי לעצם עניין זה, המעסיק אינו זכאי לקבל מידע - גם אם האדם שהמידע נוגע לו הסכים למסירת המידע.
לכאורה, ניתן לחשוב כי האיסור על קבלת מידע מן המרשם הפלילי, במישרין או בעקיפין, משמעו גם איסור לשאול מועמד על עברו הפלילי - שכן מידע בדבר עבר פלילי הוא מידע המצוי במרשם.
אולם בית המשפט העליון סבר אחרת וקבע כי אין לפרש את החוק כאוסר לשאול את המועמד עצמו על עבר פלילי, על כתב אישום שתלוי ועומד נגדו או על חקירה תלויה ועומדת; ובלבד שהשאלה מתייחסת לעבירות שהן, א' רלבנטיות לעבודה המבוקשת, ו-ב', המעסיק מודיע למועמד כי אינו חייב לגלות מידע על עבירות שהתיישנו ו/או נמחקו ו/או חקירות שהסתיימו בסגירת התיק.
זוהי החלטה מרחיקת לכת עבור עבריינים שריצו את עונשם: משמעותה היא שהליך המירוק מן העבירה מגיע לסיומו רק אחרי שהעבירה מתיישנת ו/או נמחקת - הליך העשוי לקחת מספר שנים רב. כלומר, עד אז ניתן לעשות שימוש במידע לשם העסקתם או אי-העסקתם.
ספק רב אם תוצאה כזו מתיישבת עם כוונת המחוקק. הרי החוק אוסר על מי שאינו רשאי לכך לקבל מידע מן המרשם הפלילי - אפילו בהסכמת האדם שהמידע נוגע לו - וגם לא לעשות בו שימוש לשם העסקה. אולם מה הועיל המחוקק באיסורו אם על-פי ההלכה שקבע בית המשפט העליון - המעסיק זכאי לשאול את המועמד במישרין על מידע כזה, המועמד חייב להשיב, והמעסיק אף רשאי לעשות שימוש במידע לשם העסקה?
ואכן, במקרה הזה, בית המשפט העליון נענה לבקשת היועץ המשפטי להורות על קיום דיון נוסף בסוגייה לאחר החלטתו - הליך חריג שבחריגים השמור רק לסוגיות משפטיות יוצאות דופן - שכן מדובר בסוגייה בעלת רגישות חברתית ואנושית מן המעלה הראשונה, שהשלכותיה על הפרט - הן העבריין בעל התשובה והן בעל העסק - רבות-משמעות. למרבה הצער, הדיון הנוסף לא התקיים לגופו של עניין, וההלכה האמורה נותרה על כנה.
באחרונה הגיש חבר הכנסת יריב לוין הצעת חוק, שלפיה יקוצרו משמעותית תקופות ההתיישנות והמחיקה של עבירות; וכן שיובהר כי מי שאינו רשאי לקבל מידע מן המרשם הפלילי גם אינו רשאי לבקש ממועמד מידע כזה באמצעות תצהיר או מסמך דומה (לרבות בשיטות עקיפות, כמו שאלות בכתב או תצהיר אצל עורך דין).
הצעת החוק יוצרת איזון נכון יותר בין אינטרס המעסיק לבין צורכי החברה הישראלית: המעסיק יהיה רשאי לבקש ממועמד מידע על עבר פלילי המתייחס לעבירות שלא התיישנו ועל חקירות שלא הסתיימו בסגירת התיק; אולם תקופות ההתיישנות והמחיקה של עבירות יקוצרו משמעותית.
אם אכן הצעת החוק תתקבל, מרגע שעבירה נמחקה או נסגר תיק חקירה, העבירה כמו נמרקה - ואין לראות יותר בשאלות על עבר פלילי כמתייחסות אליה; ובד-בבד גם מספר הגופים שלהם יותר לקבל מידע לגבי העבר יצומצם מאוד.
■ הכותבת היא ראשת תחום דיני עבודה במשרד עורכי הדין ש. הורוביץ.