מבחינת מכבי ת"א ומיטש גולדהאר נראה קצת מביך הטרנד ההזוי הזה, לפיו מגיעים לשם מאמנים מהשורה השנייה והשלישית בעולם ויוצאים ממנה אחרי שנה עם תואר אליפות ברזומה וחוזה בקבוצה משודרגת יותר. מכבי, בעיני אוהדיה ויריביה, היא קצת יותר מפלטפורמה לקבוצות כמו ברייטון או באזל. אין כל ספק כי פאולו סוזה היה מפיק יותר מהקריירה שלו אילו היה מביא את מכבי לליגת האלופות, מאשר מגיע לקבוצה השוויצרית שכבר הבטיחה את השתתפותה בשלב הבתים ויש לה רק מה להפסיד.
מצד שני, אולי זה צריך להבהיר לכולם, גם לנו, מה מקומנו. ישראל לא נתפסת כמדינת כדורגל, אפילו לא כמדינת כדורגל מתפתחת כפי שהרחמנים נהגו להחמיא לנו לאחר קבלתנו לאירופה. סוזה, בדיוק כמו מאמן הנוער שעבד לפניו, היו צריכים את מכבי ת"א כדי לקבל ויזה למקומות טובים יותר באירופה והמחמאה הגדולה לסוזה היא העובדה כי למרות שלא ניצח משחק אחד מארבעת המשחקים שניהל מול באזל, ובשני משחקים אף חזה בפיגור של 3-0 נגד קבוצתו, הוא קיבל את משרת האימון בה החזיק לא פחות ולא יותר מאשר מוראט יאקין, גיבור מקומי.
מצד שלישי, וזה הדבר החשוב ביותר: כל עוד מיטש גולדהאר, ג'ורדי קרויף וערן זהבי נמצאים במועדון, תחלופה בשאר העמדות היא לא קריטית. זו אולי גם הסיבה שקרויף דרש מסוזה לא לגעת בזהבי (להערכתי, זהבי במעמדו המיתי לא ייקח הצעה מאלופת שווייץ, אחרי ששיחק כבר בליגה האיטלקית).
כל עוד הפרסונות האלה במועדון, גם תחלופת מאמנים לא תפגע בשליטה הכמעט מוחלטת של מכבי בכדורגל הישראלי: שילוב של תקציב מותרות, ניהול מקצועי אירופאי ויכולת מקצועית פנומנלית. מה שחסר לימ"ח הזה הוא עלייה לליגת אלופות ואת זה יהיה קשה להבטיח עם ואקום בעמדת המאמן חודש וחצי לפני המשחק הראשון במוקדמות.
ברמה האישית סוזה יחסר לכדורגל הישראלי ודווקא בגלל שחשב מחוץ לקופסא של המאמן הישראלי הממוצע: מכבי ת"א בתקופתו הייתה קבוצה שהתכוננה היטב לכל משחק, ידעה להכריע אותו בדקות הראשונות מתוך אותה יכולת נרכשת לשחק על נקודות התורפה של היריב; מכבי ת"א בעידן שלו הצליחה להיות ורסטילית תוך כדי משחק ולשנות מערכים וטקטיקות תוך כדי תנועה (מעולם לא שיחקה קבוצה ישראלית עם שלושה בלמים בדרך הנכונה שבה שיחקה מכבי של סוזה), עניין שהוא מאוד קשה לשחקן הישראלי; מכבי ת"א שלו היתה קבוצה עם סגל מעובה שלא היו בה בעיות אגו כיוון שידע להשתמש ברוטציה - כדרך ארץ - בצורה שלא פגעה בקבוצה אבל עזרה לשחקנים; מכבי ת"א של סוזה תיזכר כקבוצה הראשונה שהייתה חזקה כקבוצה אבל גם כזו שהבליטה שחקן אינדיבידואל באופן שלא היה כמוהו בליגה מזה שנים. יש מעט מאוד קבוצות כאלה בעולם. ריאל מדריד וברצלונה נמנות עליהן (הכל כמובן באופן יחסי).