לפני שבועיים התארחתי בפאנל של תוכנית טלוויזיה הנחשדת כאיכותית. לידי ישבה חברת כנסת צעירה, מרשימה דעתנית ונמרצת. האחרונה בחרה לחלוק עמי מסרון: "בואי ניפגש לנגב חומוס יחדיו". חתומה עליו המועמדת לנשיאות, הגב' דליה איציק.
לדידי מסרון זה לגיטימי עבור מי שרוצה להיבחר אישית על ידי חברי הכנסת ומעוניינת שיכירו את אישיותה מקרוב. הוא לא העלה חיוך על שפתיי כשם שגרם לחברת הכנסת המחוזרת. פתאום הבנתי שהגב' איציק אינה רק מועמדת מטעם עצמה. היא הראויה להערכה על שניחנה בדרייבים אינסופיים. לעולם אינה מרפה, תוך שימוש במנוע בולדוזרי להשגת שאיפותיה. מבינה בחודיה הפוליטיים המשופשפים שניתן לנצל הכאוס והפארסה הקואליציוניים וכמועמדת אנדורדוגית שאינה על רדאר המתחרים, להפוך לאזרחית מספר אחת במדינה.
כאדם המאמין בדמוקרטיה ובשוויון הזדמנויות לנשים, יותר מאשמח לראות נשיאה בראש מדינת ישראל. משרות כלכליות נחשקות נתפסות בצדק כאן בידי נשים מובילות. מה שטוב לאומות עולם מתקדמות, מערביות ודמוקרטיות טוב גם לישראל הצעירה. הגיע הזמן לנשיאה. ישראל בשלה. אין סיבה שלא. יש לנו ברזומה טייסות קרב, אלופות בצה"ל, ראש ממשלה אישה, נשיאת בית המשפט העליון, נגידת הבנק המרכזי, מנכ"ליות משרדי ממשלה ובנקים. 50% מהאוכלוסייה לפחות הן נשים ועדין היו לנו רק נשיאים גברים.
יתרה מזאת - כרופא המתעסק במדעי המוח אנו יודעים במחקרי הדמיה השוואתיים שגברים ונשים אינם נבדלים רק גנטלית, גם המוח שלהם שונה. העמיגדלה באונה הלימבית גדולה ומפותחת יותר אצל נשים, ככלל. זו הסיבה שהן רגישות יותר, ספונטניות יותר, שמות לב לדקויות, מתוחכמות יותר חברתית, טובות בריבוי משימות ועוד. לכן, למרות שמבחינה סטטיסטית יש פחות מנהלות מאשר מנהלים, נומינלית המיעוט הנשי איכותי יותר עם תוצאות פרקטיות מרשימות יותר ביחס לקבוצה הגברית המקבילה.
עד כאן טוב ויפה; אז מדוע החסרתי פעימה כשהבנתי שהאפשרות שגב' איציק תהיה נשיאה היא ריאלית מתמיד?
הרי יש לה לכאורה הכל: היא בנתה עצמה בעשר אצבעות, רצה מרתון ולא ספרינט, מוצא עדתי נכון (כמי שמאמין שחייבים באפליה מתקנת לאור הפערים הקיימים עדיין בחברה הישראלית), שרה לשעבר, יו"ר כנסת, נשיאה בפועל. קו"ח מרשימים של עשיה. אפילו תיחכום בחבירה למספר גווני קשת פוליטית מנוגדים לכאורה: מעבר חלק שלא בוקר ממפלגת העבודה לקדימה בראשות שרון. היא מכרה את בזק לסבן שהפך מקורבה. היא קנתה בתיחכום נדל"ני דירת פאר במגדל גן העיר מחברתה רונית רפאל. כשראיינתי את מנכ"לה, אבי בלישניקוב, הוא גמר את ההלל אודותיה. גם מבדיקת השיפוצים בביתה יצאה כשידה על העליונה. טפלון. גם חיצונית נראית היום טוב מתמיד. לכאורה יותר מראויה.
נזכרתי שאבי מורי סיפר לי שבפורום אנשי ימין אינטרנטי הוזכר שלא שירתה בצה"ל ולא עשתה שירות לאומי תחליפי. מן המפורסמות שאינני משתייך לפורום זה של אנשי ארץ ישראל השלמה. כבן למשפחה שכולה, דעתי שקדושת החיים חזקה מכל קדושת האדמה. שלום, לטעמי, מקדש כמעט הכל.
ועדיין, הקשבתי ונדהמתי. מסתבר שתחילה זכה מפרסם המידע לקיתונות של נאצות והאשמה בהפצת שקרים. אנשים שסירבו להזדהות טענו בחירוף נפש ששירתו עם הגב' איציק בצה"ל. רק כעבור שבועיים הגיע מכתב מפי הגיבורה, הגב' איציק עצמה. היא ראויה להערכה שהודתה שלא שירתה את מדינתה. הסבירה שבאה מחינוך דתי, לא חונכה לשרת בצה"ל ולא היה מקובל במחוזותיה שירות תחליפי כי לא חונכה לכך לצערה. בשל מצב כלכלי הלכה לעשות לביתה, לימדה ושימשה בהוראה.
פרט אחד חשוב שכחה לציין והוא שהרבנית דרוקמן למדה עמה, שירתה בצה"ל והדבר לא מנע ממנה להקים משפחה ברוכת ילדים. מעל עשרה במספר.
מי שלא שירתה בצה"ל, למרות רזומה מפואר, לא יכולה לעמוד בראש מדינה שעדיין נלחמת על קיומה; לא תוכל להסתכל בעיני משפחות שכולות - "מגש הכסף". לא תוכל לארח ולהודות לחיילים מצטיינים ביום העצמאות. לא תוכל לייצג את מדינתנו בעולם כאזרחית הראשונה בעלת חובות ולא רק זכויות.
אותי חינכו שזו זכות לשרת בצה"ל. גב' איציק ויתרה על זכות זו וחבל לי בשבילה. היא הייתה יכולה להיות נשיאה מצוינת.
מטעמה של דליה איציק נמסר בתגובה כי "הנסיבות בגינן לא יכולתי להתגייס נותרו כפצע פתוח בתולדות חיי, אולם ילדותי הקשה היא חלק ממני. אם יש משהו שעליו צר לי זה שלא שפר עליי גורלי והנסיבות לא אפשרו לי להתגייס". עוד נמסר כי כל ילדיה של דליה איציק שירתו בשירות משמעותי והיא מטיפה לגיוס לצה"ל. "אנחנו נמשיך לשמור על קמפיין נשיאותי הוגן וללא השמצות מתוך כבוד למוסד הנשיאות ולחברי הכנסת אשר יודעים להבדיל בין מציאות ובין ספין", נכתב.
■ הכותב הוא רופא פסיכיאטר מומחה