עמרי ידלין / צילום: יונתן בלום
משפט
- מתי ידעת לראשונה שתהיה משפטן?
"בשנה הראשונה באוניברסיטת תל-אביב למדתי הנדסת תעשייה וניהול, וזה לא ממש סיפק אותי. רציתי ללמוד מקצוע נוסף והתלבטתי בין מתמטיקה, כלכלה ומשפטים. בחרתי במשפטים ואחרי שנה-שנתיים של לימודים בפקולטה, הערכתי שזה הכיוון שמתאים לי".
- מי היה בעל ההשפעה המעצבת ביותר על אישיותך כעורך-דין?
"לאורך כל לימודי המשפטים הרגשתי שחסרה לי תיאוריה. בהרבה מקרים קראתי פסקי-דין ואמרתי לעצמי it doesn't make sense'', כי הרגשתי שההיגיון שלי אומר אחרת. עד שבקורס של פרופ' אריה בבצ'וק, ניתוח כלכלי של המשפט, גיליתי פתאום שיש מסגרת אקדמית של תיאוריה ברורה, מבוססת, רציונלית, שאני יכול להתחבר אליה. זה מה שפתח לי את האפשרות לחשוב על אקדמיה בתחום.
"אני משער שאם הייתי ממשיך בכיוון של הפרקטיקה, הייתי יכול להגיד שלמדתי הרבה מד"ר יעקב וינרוט ומאנשים במשרדו. אך מאחר שהלכתי לכיוון האקדמי, אז האנשים שהשפיעו עליי הגיעו מהאקדמיה. יש שם הרבה חברים שלי, כמו פרופ' אריאל פורת, פרופ' שרון חנס ואחרים, שהעבודה המשותפת שלי איתם הפרתה אותי".
- מה העצה הכי טובה שקיבלת בקריירה?
"לפני 5 שנים פנה אליי פרופ' זאב צחור, אז נשיא מכללת ספיר, והציע לי לקחת על עצמי את המשימה של הקמת בית-הספר למשפטים, וזה שינה את נתיב חיי".
- מה הרגע המאכזב ביותר בקריירה שלך?
"ההרשעה של ישראל פרי".
- ומה הרגע המאושר בקריירה?
"לפני שבועיים התפרסמו תוצאות הבחינות של לשכת עורכי-הדין, ואחוז המעבר של המחזור הראשון בבית-הספר למשפטים בספיר, שסיים את ההתמחות, היה הכי גבוה בארץ. אני מכיר אישית את כל תלמידי בית-הספר למשפטים בספיר, ומאוד משמח אותי שהם עברו את הבחינות בהצלחה ומצאו עבודה מעניינת במשרדים מצוינים. ההצלחה שלהם בשוק כל-כך תחרותי נותנת לי סיפוק מאוד גדול.
"ההצלחה הזו משקפת את כל מה שאנחנו רוצים לעשות בספיר, ולא רק במשפטים: לקבל תלמידים מכל שכבות האוכלוסייה, לספק להם השכלה רחבה ומקצועית מעולה, באווירה תרבותית וחברתית נעימה, ולהוציא לשוק אזרחים תורמים, אנשי מקצוע ומנהיגים חברתיים".
- עם מי היית רוצה לעבוד?
"הייתי שמח לעבוד עם ריצ'רד פוזנר, פרופ' למשפטים בשיקגו ושופט בית-המשפט לערעורים בארה"ב, אדם מבריק ושופע רעיונות. וכמובן, הייתי שמח "לעבוד" עם ג'ון לנון, אבל זה מאופרה אחרת".
- לו היית שופט, למי היית רוצה להידמות?
"פעם חשבתי שלשלמה המלך. אבל ככל שאני מעמיק במשפט שלמה, אני פחות מתפעל ממנו. כל המטרה במשפט הייתה להראות לעם שהוא חכם, והוא השיג את המטרה הזו באמצעות מניפולציה על נשים קשות-יום. לו היו ניצבות לפניו נשים מתוחכמות, אז כל המהלך שלו היה נדון לכישלון".
- האם יש לקוח שלא היית מייצג?
"באופן מעשי, מאחר שאני לא עורך-דין בפרקטיקה, אף פעם לא נתקלתי בדילמה הזו, של ייצוג לקוח. הפעם היחידה שביקשו ממני להצטרף לתיק הייתה בערעור של ישראל פרי, ואחרי שלמדתי אותו לעומק, נעתרתי לבקשה ללא שום דילמה. אני חושב, שלא הייתי מייצג לקוח שאני יודע שביצע את העבירה, והוא מבקש ממני לטעון שהוא לא ביצע. אבל כל אדם שמואשם במשהו, ולא מבקש שאשקר עבורו, ראוי להגן עליו. בעיניי, זו לא רק זכות אלא ממש חובה. כפי שלכל אדם מגיע טיפול רפואי הולם, כך גם לכל אדם יש זכות לקבל הגנה משפטית ראויה. נדמה לי שלאחרונה יש שחיקה משמעותית בהכרה בתפקיד החשוב הזה של עורכי-דין, והשחיקה הזו פוגעת באופן מסוכן ביכולת של המערכת המשפטית למלא את תפקידה ולהגיע לפתרון צודק ואמיתי".
- מה הדבר המטופש ביותר שעשית?
"לפני 7 שנים הקמתי עם חברים להקת רוק. זה כנראה הדבר הכי מטופש שעשיתי ואני נהנה ממנו מאוד. אני הזמר של הלהקה. התכלית של הלהקה זה החזרה השבועית. פעם בשנה אנחנו גם אוספים בני משפחה וחברים ונותנים הופעה. ללהקה קוראים 'צד ב'', כי הקמנו את הלהקה בשלב שבו הופכים תקליט בחיים. יש כאלה שטוענים שהשם גם קיבל השראה מהמשפטנים בלהקה".
- לו היית יכול לנוע בזמן, באיזו תקופה של המשפט הישראלי היית בוחר לפעול?
"בעוד 50 שנה. מסקרן אותי לאיזה כיוון תלך החברה שלנו ועימה מערכת המשפט".
- איזו דמות היסטורית היית רוצה לייצג?
"את יוסף בעל החלומות (אם היה עומד לדין). זה הסיפור התנ"כי הראשון על שימוש במידע-פנים. יוסף קיבל מידע על כך שהולכות להיות 7 שנים טובות ואחר-כך 7 שנים רעות. הוא ידע שמחיר החיטה ב-7 השנים הטובות יהיה נמוך ובעתיד יעלה, וניצל את המידע כדי להפיק רווחים אדירים על-חשבון העם לטובת הממלכה ולטובת כיסו שלו. יש פה שאלה מעניינת - אם לפעולה זו צריך להתייחס כאל חוכמה או כתרמית".
- לו היית פורש כיום מהמקצוע, מה היית עושה במקום?
"ברור, מוזיקה. במחשבה שנייה, גם הבחירה בתפקיד של נשיא מכללת ספיר הוא שינוי כיוון משמעותי. זה תפקיד שהוא אמנם באקדמיה, אבל הוא תפקיד של מנהיג אקדמי. זה סוג אחר של קריירה. בתפקיד הזה אני גם פוגש מרצים וסטודנטים מתחומים נוספים, שעושים דברים מעניינים וחשובים ביותר. למשל, בשבוע הבא (8-12 ביוני) מקיימת המחלקה לקולנוע של ספיר את פסטיבל 'קולנוע דרום' (בשדרות). יציגו שם, כנהוג בפסטיבלים רבים, הקרנות בכורה של סרטים ישראליים ושל סרטים מכל העולם, אבל הכי מעניינים, מבחינתי, הם הסרטים של הסטודנטים שלנו, שהצליחו ליצור סרטים מעולים ומרתקים. הפסטיבל הזה מסמל את הרוח היצירתית המיוחדת שקיימת במכללה הזו: שילוב של אינטלקטואליות עם עשייה תרבותית וחברתית שקשה למצוא בקמפוסים אחרים".
אנושיות
- מה מצחיק אותך?
"הגשש. סיינפלד. רמזור".
- מה מעציב אותך?
"סטודנט מתוסכל מעציב אותי. מלחמות מעציבות אותי. עצב אנושי מעציב אותי".
- מה גורם לך להרגיש טוב עם עצמך?
"שהצלחתי ליצור משהו מעניין וטוב, ולא משנה אם זה שיר, מאמר, או הרצאה".
- מה מכעיס אותך?
"חוסר יכולת להבין את השני או לראות את האידך גיסא, פופוליזם, צדקנות, טיפשות, רוע, והכי גרוע - השילוב של כל אלה".
- על מה אתה מתחרט?
"בגיל 8 נטשתי את הכינור והעדפתי לשחק כדורגל. היום זה מאוד מעציב אותי, כי גם לא הפכתי לליאו מסי וגם חסרה לי השליטה בכלי נגינה. וגם מצער אותי שאני לא יכול לחזור לאחור, לקחת כיוון אחר, ללמוד מתמטיקה או מוזיקה במקום משפטים, ולראות לאן זה היה מוביל אותי".
- על מה לא תסלח?
"אני חושב שאין מישהו שלא סלחתי לו אי פעם. ואני לא רואה כל סיבה שזה יקרה בעתיד".
- מתי בכית בפעם האחרונה?
"כמעט בכל סרט אני בוכה. זה כל-כך שכיח שזה לא מעניין".
- מתי צחקת בפעם האחרונה?
"אתמול, כשראיתי סיינפלד עם הבן שלי (למרות שראינו את הפרק הזה בפעם החמישית)".
- למי אתה מתגעגע?
"לסבתא שלי, עדה גולומב, אמה של אמי. הייתי בן 10 כשהיא נפטרה".
- מהו בעיניך האושר המושלם?
"אהבה ומוזיקה".
אנשים
- מיהו גיבור ילדותך?
"אני חושב שלא היו לי אי פעם גיבורים. היו אנשים שנתנו לי השראה ונהניתי מאוד מחברתם. מוזיקאים כמו הביטלס, קט סטיבנס וסיימון וגרפונקל, מצד אחד. התרנגולים, גשר הירקון, מתי כספי, שלום חנוך, מצד שני. והיו גם בובי פישר, דוסטויבסקי, ובטח עוד רבים ששכחתי".
- את מי אתה מעריץ? מי מעורר בך השראה?
"המושג הזה, הערצה, מעורר בי אנטגוניזם. אני חושב שאני לא מעריץ איש וגם לא רוצה שיעריצו אותי. האנשים שאת שמותיהם הזכרתי קודם לכן עוררו בי השראה, ועדיין מעוררים בי".
- למי היית רוצה להידמות?
"אני מאוד מקנא באנשים שיכולים לכתוב טוב, סופרים גדולים. אם הייתי יכול להיות סופר, זה היה גורם לי הרבה סיפוק".
- באיזו תקופה היסטורית היית רוצה לחיות? או לבקר?
"אנחנו חיים בתקופה מרתקת. נדמה לי שבעבר, היצירתיות הייתה נחלתם של בודדים, ואילו כיום הטכנולוגיות החדשות יוצרות נגישות להמונים, ומאפשרות להרבה אנשים ליצור ולהמציא. לכן, אני רוצה להישאר פה הרבה זמן, כדי לראות מה קורה לעולם בכלל ובעיקר לילדים שלי, לנכדים ולנינים שלי".
- אם היית קורא מחשבות, את מחשבותיו של מי היית רוצה לקרוא?
"הייתי רוצה להיות מסוגל לקרוא את המחשבות של הבן שלי עידו; הבת שלי יעל ממילא אומרת כל מה שהיא חושבת".
החיים
- מה מניע אותך לקום בבוקר?
"קודם כול, נורא קשה לי לקום בבוקר. ולכן, מה שמניע אותי זה ההכרח לקום.
"אספר לך בדיחה מהעולם המקצועי שלי: אמא באה להעיר את הבן שלה, והוא אומר לה שהוא לא רוצה לקום. אז היא אומרת לו: 'אבל אתה חייב ללכת לבית-הספר'. והבן אומר לה: 'אני לא רוצה, כי כולם צוחקים עליי ולא סובלים אותי'. 'אבל אתה חייב. חייבים ללכת לבית-הספר', אומרת האם. ואז הוא שואל אותה: 'אבל למה, אמא?' והיא אומרת לו: 'כי אתה הדיקן'".
- מהו הריח או הניחוח האהוב עליך?
"ריח של אוכל טוב".
- ומהו המאכל האהוב עליך?
"כל מה שהגיס שלי מבשל. אגב, שמו של הגיס שלי הוא ישראל אהרוני".
- ומה המאכל השנוא עליך?
"אני זוכר שבפעם הראשונה שהייתי עם אהרוני בפריז, והוא נתן לי לאכול אויסטר, חשבתי שזה הדבר הכי נורא ואיום שאכלתי בחיי. לקח לי לא הרבה זמן עד שהבנתי שזה מעדן בלתי רגיל".
- מהו הצליל האהוב עליך?
"human voice. קול אנושי".
- איזה משפט שינה את חייך?
"אבא, אני אוהבת אותך".
- בעבור מה תסכן את חייך?
"אני משער שעבור הילדים שלי".
- מה חסר לך בחיים?
"אני מאוד אוהב ילדים. שני הילדים עזבו את הבית. חסרים לי ילדים קטנים שיסתובבו פה".
- כיצד היית רוצה למות?
"לא רוצה למות. אבל אם צריך, אז כמובן במכה אחת".
רזומה
פרופ' עמרי ידלין. בן 55, פרופסור למשפטים (דיני חברות וניירות-ערך), נשיא מכללת ספיר (ומי שהקים וניהל בספיר את המחלקה למשפטים). מתגורר ברמת אביב. נשוי לנעמה, אב ליעל (26, סטודנטית לתואר שני בפסיכולוגיה) ולעידו (23, סטודנט לתואר ראשון במחשבים ובבלשנות)
בנם של אשר ידלין ודליה גולומב, נכדו של אליהו גולומב. שירת כנווט פנטום בחיל האוויר. תואר ראשון בהנדסת תעשייה וניהול ובמשפטים מאוניברסיטת תל אביב. התמחות אצל עו"ד-ד"ר יעקב וינרוט. דוקטורט מאונ' ברקלי. שותף לצוות ההגנה בערעור של עו"ד ישראל פרי, שנדחה
מחקרים: דיני חברות, ני"ע וניתוח כלכלי של המשפט. ניהל את מרכז פישר לממשל תאגידי ורגולציה של שוק ההון. שותף לצוות מומחים מטעם יוזמת ז'נבה לפתרון סוגיית הפליטים
תחביב: זמר בלהקת רוק