תחושת בטן
המוח נחשב למרכז התחושות והמחשבות, אך ברגע של פחד, אנחנו חשים פעילות גם במקומות אחרים בגוף - הלב דופק, הנשימה שטוחה והבטן מתכווצת. התפיסה השלטת, עד לאחרונה, הייתה כי הפחד מתרחש במוח ומשדר סימנים ליתר הגוף, אבל האם ייתכן כי המעי מרגיש פחד, ומעביר אותו הלאה?
חוקרים מאוניברסיטת ציריך הצליחו להראות, לפחות בעכברים, כי הפחד נמצא גם בתוך המעי ולא רק מגיע אליו מהמוח. זהו אמנם המוח שמפענח את הסיטואציה, אבל המעי מהווה חלק בלתי נפרד מייצור תחושת הפחד ובלעדיו, היא תהיה פחות חזקה.
צוות החוקרים בראשותו של פרופ' אורס מאייר, חתכו אצל העכברים עצב מרכזי (עצב הואגוס) שמוביל מהמעי אל המוח אבל השאירו פעיל את החלק באותו העצב שמוביל מהמוח למעי, כך שהתנועה הייתה חד כיוונית. המוח עדיין שלט במעי, אבל לא קיבל ממנו שדרים.
כתוצאה מכך העכברים חששו פחות מדברים שעכברים חוששים מהם באופן אינסטינקטיבי - למשל מרחבים פתוחים ואורות בהירים. נראה כי החשש האינסטינקטיבי הזה אכן עובר דרך המעי. המוח הוא שמעביר למעי שדר חושי לגבי אור ומרחב, אולם המעי מעבד אותו לתחושת פחד ומחזיר את השדר הזה למוח וליתר הגוף.
בלי השדר שעובד במעי ונשלח בחזרה למוח, העכברים עדיין פחדו, אבל בעיקר מגירויים נלמדים, שקושרו עבורם בעבר לאירוע לא נעים. בסוג פחד כזה, נראה שאין למעי תפקיד. עם זאת, כאשר ניסו להכחיד את הלמידה, ולהתחיל לחבר את הסיגנל שכעת נחווה כמפחיד לגירוי ניטרלי כדי לשכנע את העכברים להפסיק לפחד ממנו - אצל העכברים ללא קשר מעי-מוח תקין הלמידה מחדש ארכה זמן רב יותר. זהו אולי הממצא המפתיע ביותר: המעי של העכברים קשור לחששות אינסטינקטיביים, אבל גם איך שהוא קשור ללמידה, שעד כה נחשבה בוודאי לממלכה של המוח לבדו.
ממצאים אלה תואמים את אלה של ניסוי אחר שבו הראו כי גירוי של עצב הואגוס של עכברים, משפר למידה מחדש. באותו מאמר נאמר כי מנגנון זה יוכל לסייע לטפל במי שסובל מפוסט טראומה (PTSD). מדוברים באנשים שמתקשים להכחיד את הקשר הנלמד בין גירויים ניטרליים במהותם לבין חוויה מפחידה שעברו.
המעי הוא המוח השני
בשנים האחרונות הפכה מערכת העצבים של המעיים לחזית מחקרית חשובה חדשה שמוכרת אפילו כ"מוח נוסף". גירוי של עצב הואגוס, בדרך שלו מן המעי אל המוח, נחשב כיום לטיפול מקובל באפילפסיה.
המעי מעוצבב מאוד - הוא כולל בערך כאלפית מהעצבים במוח - והעצבים הללו מתקשרים ביניהם באמצעות אותם נוירו-טרנסמיטורים שניתן למצואבמוח עצמו. הייחוד של המערכת הזו - לעומת כל יתר מערכות העצבים בגוף למעט המוח - הוא היכולת המוכחת שלה, לפחות בקרב עכברים, לעבוד באופן עצמאי. גם חיתוך של עצב הוואגס בשני הכיוונים, לא מפריע למערכת העצבים של המעי להמשיך לעבוד.
ישנם חוקרים שמרחיקים לכת וטוענים כי ייתכן וישנן מחלות של מערכת העצבים, אפילו פרקינסון למשל, שמתחילות כמחלות של מערכת העיכול, ממשיכות כמחלות עצביות של המעי ומשם "מטפסות" למוח, אולם זו בינתיים רק תיאוריה. גם המתלהבים ביותר מבין חוקרי ה"מוח השני" שבמעי מדגישים כי אין לו תפקיד בהכרה, יצירה או קבלת החלטות מורכבת. עם זאת, מכיוון ש"פרפרים בבטן" מזוהים גם עם התאהבות, בוחנים החוקרים גם את תפקיד המעי במשיכה המינית. מי יודע, אולי בדרך לליבו של הגבר באמת עוברת דרך קיבתו.
