איך לא עשו את זה קודם? אפילו בקטע קטן של חזרה, ללא ההדר הדרמטי של תלבושות, תאורה ומוזיקה מסטרווינסקי ועד מיומנה, הבמה מצליחה להיטען במתח חשמלי שמתפרק באחת, כשהכוריאוגרף עידו תדמור אומר "קאט". קבלו את Game On - אחד האירועים המרגשים שנוצרו במחול בזמן האחרון.
נתחיל משילוב הכוחות: הבלט הישראלי הוא הלהקה הקלאסית היחידה שפועלת בארץ, אך במשך השנים נראה כאילו התאבן משהו והתעמעם, בין היתר בשל הדבקות במתודה הקלאסית, שכבר נתנה את כל מה שיש לה. הלהקה עבדה בהמתנה לנסיך שינשק ויעיר אותה מהתרדמת, עד שהגיע עידו תדמור ולקח לידיו את הנהגה, בדיוק לפני שנה.
מהצד השני מגיעה מיומנה, גם היא כבר בת 18. אילון נופר ובועז ברמן כבר עשו כמה פריצות דרך בחיי הלהקה הייחודית שייסדו, בארץ ובחו"ל, אבל שילוב עם כוח מקצועני כמו הבלט הישראלי ותדמור - עוד לא היה להם.
התוצאה היא ספקטקל של 30 רקדנים-פרפורמרים, חלקם הגדול רקדנים קלאסיים עם משמעת ברזל ויכולות פיזיות מרהיבות, והאחרים הם אנשי המולטי-טאלנט של מיומנה, שכל אחד מהם שולט בכלים-שלובים של מחול אתלטי, תיפוף ונגינה, שירה ווקאלית ושימוש מפתיע בכלים לא קונבנציונאליים. על הבמה, לנגד עינינו, הספסלים הופכים לעמודים, הרקדנים מרחפים ומתופפים, גיטרה רומנטית לצד רגעים דרמטיים, מתוזמרים מ"פולחן האביב" של סטראווינסקי, דודי מים שקופים ותופי עץ חלולים - הכול זורם, מתלכד ומתאוורר.
אלימות אצורה
תדמור שואב את השראתו מ"פולחן האביב" האולטרה-קלאסי של סטראווינסקי, שחוגג 101 שנה לעלייתו על הבימה, בכוריאוגרפיה המקורית של ניז'ינסקי ובהפקתו של דיאגילב, ב"בלט רוס" המפורסם בפריז. גם בראשית דרכו, חולל "פולחן האביב" מהפיכה, ויש אומרים שהעביר את המחול מהעידן הקלאסי למודרני, של המאה ה-20, בפעולה כמעט-אלימה. אך תדמור מקפיד להתרחק מפרשנויות המחול המוכרות מהעבר, מפינה באוש ועד מוריס בז'אר. הוא מכיר במקומה המרכזי של היצירה בהיסטוריה של המחול ובתודעת הקהל, ונהנה לרתום אותו למהפכה החדשה, של המאה ה-21.
"אנחנו לא קוראים ליצירה 'פולחן האביב' אלא 'Game On'. זה מופע אקשן, לא רומנטיקה", אומר תדמור בראיון ל"גלובס" לקראת עליית המופע בתל-אביב בשבוע הבא. "יש בו מבנה נרטיבי בסיסי שמתבסס על הפולחן והקורבן, אך המהות היא של משחק שמתקיים בינינו, כאנשים".
"מאז ומתמיד הייתה אלימות אצורה בפולחן האביב. הפרשנות של פינה באוש ליצירה עסקה במאבק בין המינים. אני לא רואה את האביב כלבלוב רומנטי, אלא כמי שצריך להבקיע את דרכו מבעד לחורף, לכבוש את מקומו".
לעבודה נדרשה קודם כל שפה משותפת, אומר תדמור: "הרקדנים משני הצדדים היו צריכים להבין ולאמץ שפה שונה. רקדני מיומנה הגיעו לשיעורים בבלט הישראלי והרקדנים הקלאסיים, שלהם לפעמים יותר קשה לאמץ פריצות בשפת העבודה, הצליחו להכניס את האלמנטים של מיומנה לעולמם".
אילון נופר מוסיפה: "במיומנה יש סטייט אוף מיינד שונה מבחינה אנרגטית. בקלאסי יש משהו סגפני מאוד, נוקשה. לראות אותם משתלבים היה תהליך ואני בטוחה שכל אחד מהרקדנים פה עבר חוויה מעצבת, שמשנה את חייו כרקדן".
"הם מקבלים פה מתנה", מוסיף בועז ברמן, שותפה לניהול האמנותי של המופע ושל מיומנה. "דבר כזה לא נעשה עדיין, בעולם אין חיבורים כאלה".
- משחקים הם מוטיב מרכזי בתרבות ובחיים כיום. גם במדיה: מ"משחקי הכס" ו"משחקי הרעב", תוכניות הריאליטי ועד לאפליקציות בסמארטפון. השם מעיד על המתח שבחיבור ביניכם?
תדמור: "זה משחק החיים. אני רואה את היצירה הזו כמשחק בין כוחות מנוגדים: בין וירטואוזי למינימליסטי, בין שחור ללבן, בין דהוי וצבעוני, בין חזק וחלש, בין חיים ומוות. הכוריאוגרפיה התגבשה בהדרגה, בעבודה שכללה הרבה אימפרוביזציה - שגם היא דבר חריג בעבודה הקלאסית. ניסינו למצוא את הכוח מתוך הרקדנים, ולכך צירפנו אלמנטים וערכנו חלקים החוצה. הוספנו את התאורה והתפאורה, שהן חלק חשוב מאוד מהמופע הבימתי".
לתלבושות בחר תדמור בשחור בלבד, "כדי לא להתחרות ברעש ובהתרחשות העשירה שעל הבמה. לא צריך לבלבל את העין עוד יותר, יש לשחור את הכוח שלו. בעיניי הוא צבע שיש בו הכול. לא רצינו שייצא פה מופע 'מצדה' אור-קולי".
- מי התחיל עם מי?
תדמור: "היה לי רצון ארוך-שנים לעשות משהו עם מיומנה, מאז שעשיתי את 'הסיר של סימה' ומיומנה הוקמה כמעט במקביל, ב-95'-96'. יש להם משהו מיוחד ומאוד ישראלי, למרות שקמו להם חקיינים בארץ ובעולם, מיומנה נותרה עם הייחוד והכוח שלה.
"הרעיון נבט אחרי שעבדתי על 'פולחן האביב' בשנה שעברה עם התזמורת הסימפונית ראשון לציון, שם היה לרקדנים מקום רק בקטן, כי התזמורת הייתה על הבמה. נותרה אצלי תחושת פספוס מסוימת ורצון לעשות 'פולחן האביב' בדרך שלא נעשתה אף פעם, וחשבתי שמיומנה יהיו פתוחים לחיבור בין עולמות כל-כך רחוקים".
"וישרדו את החזרות", צוחקת נופר. "לאורך השנים, פנו אלינו הרבה גופים והיו כמה חיבורים מעניינים, כמו עם דיוויד ברוזה והפילהרמונית. לא נבהלנו מהפנייה".
ברמן: "כשעומד אדם כמו עידו בראש הבלט הישראלי - ראינו בכך משיכה גדולה. זו התפתחות שמתאימה לנו בשלב הזה, אחרי עבודה במקומות שונים בעולם".
- החיבור עם הפקת פאזה-מורגנה דירבן את שיתוף-הפעולה?
תדמור: "זה קרה אחרי. המפיק שוקי וייס שמע שאנחנו עובדים על המופע והזמין אותנו. אבל מרגע שידעתי שאנחנו הולכים להופיע בתמנע, עם הדרמה של המדבר, זה הוסיף עומק לעבודה".
- ואז הכול הבשיל?
תדמור: "התהליך עצמו היה קצר מאוד. 5 חודשים. כאילו זה ממש חיכה לקרות, כמו הר געש שמצפה להתפרץ".
מחובר למקום ולתקופה
תדמור נבחר במכרז לתפקיד ראש הבלט הישראלי ונכנס לתפקיד לפני כשנה, אחרי פרישתה של המנהלת האמנותית והכוריאוגרפית הוותיקה ברטה ימפולסקי. הלהקה סבלה כבר שנים רבות מדעיכה במעמדה, בין היתר כחלק מהתדמית המיושנת של בלט קלאסי. כניסתו של תדמור מחוללת מהפיכה נחוצה בחיי הלהקה. "הצהרתי כבר בכניסתי לתפקיד שאני רוצה לעשות משהו מחובר למקום ולתקופה. למרות שמדובר בשתי להקות מאוד עסוקות, אני חושב שדווקא עם הייחוד של המופע הזה נוכל לשמר אותו לשנים. אחרי שהלהקה לא סיירה בעולם הרבה זמן, לדעתי זה המופע שיפתח עבורנו דלתות. יש מספיק להקות בעולם שרוקדות 'ג'יזל' ו'מפצח האגוזים'".
המופע יציג ב-16-18 ביוני במשכן לאמנויות הבמה בתל-אביב; ב-20-21 ביוני באודיטוריום חיפה; וב-25.6 בבריכת הסולטן בירושלים. המופע יעלה בפארק תמנע בפסטיבל פאזה-מורגנה ב-19.9.