נסים דיין / צילום: דור מלכה
כשאני שואלת את נסים דיין איך הוא מגדיר את עצמו, הוא עונה אוטומטית, "אני מורה". וכשהאיש שיצר את "מפריח היונים", הסרט המצליח שמבוסס על ספרו של אלי עמיר, אומר שהוא קודם כול מורה, ורק אחר כך אמן יוצר, כי זו הפרנסה שלו, העצב נותן לי צביטה הגונה בבטן, כי המציאות הכלכלית עולה על כל כישרון.
"גם סופרים מעבירים סדנאות כתיבה וציירים מלמדים ציור, כי אין ברירה. צריך להתפרנס והוראה זו הדרך שלי להרוויח כסף". ואם היית יכול להתפרנס רק מקולנוע, אני שואלת את האיש בעל הריש המתגלגלת שיושב מולי. "הו", הוא נאנח, "זו הייתה אידיליה, למרות שאני מאוד אוהב ללמד. הייתי שמח להתמסר רק לעשייה הקולנועית ואני לא יכול. הגאפ הזה, בין סרט לסרט שאני עושה, השנים שעוברות, הוא מסיבה כלכלית. גם אם הסרט מצליח, אני לא יכול להסתמך עליו. המצב הכלכלי קטסטרופלי. אני נשוי, יש לי ילדים ונכדים, אני גר בדירה שכורה עם רכב בליסינג, ויש לי הרבה הוצאות. מי העלה על דעתו שמפריח היונים יצליח?".
- והנה זה קורה. 160 אלף איש כבר צפו.
"ואני עוד לא ראיתי את היבול הכלכלי ממנו. מזל שהחוק מחייב שהחלק הגדול משכר הבמאי יינתן לו, כי כבר קרה שלא קיבלתי שכר".
- השקעת ב"מפריח היונים" כסף שלך?
"השקעתי 30% מהשכר שלי תמורת החלק היחסי ברווחים".
- הצלחתם למכור אותו בחו"ל?
"כרגע הוא עדיין כאן, מוקרן ב-23 בתי קולנוע. יעשו ניסיונות לשווק אותו בעולם, אבל אני לא יודע מי ירצה לקנות סרט ישראלי".
- אם קנו את "פרידה" האיראני, למה שלא יקנו סרט על יהודי עיראק?
"הסרטים שנראים לנו שהם הצלחה גדולה, לא כאלה מכניסים. 'פרידה', למשל, קיבל אוסקר (לסרט הזר), אבל לא הופץ בארצות הברית ו'לאנץ' בוקס' ההודי זכה להצלחה בהודו".
- מה שאתה אומר נורא מייאש. אז למה בכלל לעשות סרטים?
"זה בדיוק כמו השאלה למה לכתוב ספרים. הזכרת קודם את המילה אמן. אמנות היא התאבדות, התרוקנות, ואתה ממלא את הריק הזה בזכות היכולת שלך לספר סיפור. המפיקים בקולנוע, גם אם הם אנשי כלכלה, לא עושים הון, כי כל סרט הוא סוג של ריזיקה לא הגיונית. מושקעים בסרט מיליונים כשאין כל ביטחון איך הוא יחזיר את ההשקעה. סרט יכול לעלות לאקרנים ובבת אחת לרדת ואף אחד לא ירצה לראות אותו יותר. גם זה קרה.
"באירופה קרנות הקולנוע מאפשרות לעשות סרטים ללא סיכונים כלכליים, כשהן מכסות 100% מההוצאה. אצלנו, אחרי שקיבלנו את המענק מהקרן, אנחנו צריכים לגייס עוד כסף, כי התקציב שניתן לנו לא מספיק. חלק גדול מהעבודה היה למצוא אנשים שיסכימו לממן סרט דובר עיראקית יהודית".
- איך הצלחתם לגייס את הכסף?
"בזכותם של כמה טייקונים עיראקיים, שראו בזה תרומה למורשת, כמו חזי בצלאל שנכנס לסרט גם כמשקיע וגם כמפיק, משפחת נמרודי ועוד כמה אנשים שלא רוצים שאזכיר את שמם".
- אתה הלכת פיזית מטייקון לטייקון?
"אני כיתתי רגליים".
- בטח פנית גם לזכייניות בטלוויזיה, שחייבות להשקיע ביצירה כחלק מתנאי הרישיון שלהן.
"קשת ורשת סירבו. ערוץ 10 סירב. ערוץ 1 סירב. גם הוט ויס".
- למה?
"תשאלי אותם".
- אני שואלת אותך.
"הם הרי לא מקבלים בחזרה כסף על ההשקעה שלהם".
- אבל יש להם אינטרס להקרין סרט מצליח בפריים טיים ולמשוך צופים.
"הם לא רצו להיות מזוהים עם סרט כזה".
- תסביר לי.
"הם סירבו אפריורי. גם קרן גשר שעוסקת בפריפריה סירבה לנו".
- חבל, כי אם יש משהו שלומדים מההצלחה של סרט כמו "מפריח היונים" הוא שיש לזה מקום וביקוש. אולי גם לעוד "מישל עזרא ספרא ובניו", כמו שעשית לפני שנים בערוץ הראשון?
"לפני 'מישל עזרא' לא עשו דבר כזה וכנראה לא יעשו דבר כזה אחרי. יוחנן צנגן, שהיה סמנכ"ל רשות השידור, ומי שממונה על הכסף, אמר לי אחרי ההצלחה הגדולה של הסדרה, כשרציתי לעשות לה המשך, 'את המשכורות שלנו אנחנו מקבלים בכל מקרה'. לא יוצא מסדרה כזו, חוץ מהעסקה של המון אנשים ומיטב המוחות, כלום חוץ מצרות".
- זאת הסיבה שרשות השידור נראית ככה.
"אותו הדבר בקשת וברשת. הם שמים סכום איקס ולא מקבלים שום דבר בתמורה חוץ מהזכות להקרין את הסרט בלי הגבלה".
- במקרה שלך הם פספסו בגדול.
"עכשיו זה מאוחר מדי, ויש גם קמצוץ של גזענות".
- גזענות? דווקא לסרטים אוריינטליים יש עכשיו עדנה גדולה.
"לא כשיהודים מדברים ערבית. את זה הטלוויזיה שלנו לא מוכנה לקבל. מי שלא מכיר את הדיאלקטים של העיראקית היהודית, חושב שזה סרט דובר ערבית".
- אפילו בעיראק התלהבו ממנו.
"היו כל מיני שמועות. יש סינמטק בבגדד שיצר קשר עם ארגונים יהודים שראו את הטריילר ורוצים אותו. יש גם דרישה לדי.וי.די בחוגים של משכילים גם בעיראק וגם במרוקו. התראיינתי לא מעט אצל עיתונאים ערבים ואפילו ח"כ אחמד טיבי התראיין אצל רזי ברקאי על איזשהו נושא ואמר, לפני שאנחנו מדברים, את מפריח היונים ראית? זה סרט נהדר".
- יש לך כוחות לסרט הבא?
"זה לא דבר כזה נורא".
- אבל זה דורש אנרגיה. אתה בן 68.
"עבודה לא מפחידה אותי. אני פוחד משעמום".
- קראת הרבה תסריטים כלקטור בקרן רבינוביץ'.
"60-50 בשנה. נחמן אינגבר הוא היועץ האמנותי של הקרן שאותה מנהל גיורא עיני. האופן הנכון ביותר לנהל את זה הוא לנתק את התסריט מהשם שכתב אותו ולא לבדוק בכלל את מקורות המימון ואת צורת ההפקה. אני יכול להגיד שאיכות הכתיבה עלתה פלאים".
- איך השתבחנו ככה?
"הרבה כישרונות ספרותיים התחילו לכתוב תסריטים. זו הצורה הבריאה ביותר להתמודד היום עם המציאות".
- עצוב מה שאתה אומר.
"זאת המציאות. נכתבים כל-כך הרבה ספרים ומעט קוראים אותם, ולעומת זאת מופקים הרבה סרטים שהרבה צופים בהם. מצב האמנות לא טוב. מוכרים ספרים בקילו".
- אחרי חוק הספרים כבר לא.
"מוצאים את הדרכים איך לעקוף אותו ולמכור בקילו. החוק בא להגן על הסופרים וזה לא קרה".
- גם נושאי הכתיבה השתנו?
"יש לנו כל-כך הרבה על מה לכתוב פה ולו רק בתחום ההיסטוריה היהודית, ועוד לא התחלנו לגרד את השכבה העליונה. החברה הישראלית היא כל-כך אנרגטית, שקשה להאמין שאנחנו לא אימפריה".
- עד כמה אתה בתוך המספרים בהפקה?
"אני מעורב ובמהלך ההפקה ידעתי בדיוק מה קורה. בשלב מסוים נותקתי וניתקתי את עצמי. אני חוזר הביתה אחר הצהריים ומקבל מייל עם דיווח יומי על הסרט".
- אסי דיין, במאי ויוצר פורה, נפטר כמעט בחוסר כול והיה מבוגר ממך בשנה.
"הוא חי בלי נכסים ובלי כסף וגם אם לא היה מכור, מצבו הכלכלי לא היה טוב. אני נשוי לשחקנית והמצב לא פשוט".
- אתה לא מצטער שבחרת במקצוע הזה?
"אין לי מיומנות לעשות דבר אחר. כשלמדתי אצל ניסן נתיב, עבדתי בחברת הביטוח נסיונל. הם הציעו לממן לי השתלמות בפריז וסירבתי. אם אני מצטער? לא".
- למה ויתרת על המשחק?
"ידעתי שלא אהיה שחקן. לא היה אז מסלול של בימוי, למרות ששיחקתי עונה בהבימה. אני יודע איך להדריך שחקנים, אבל לא יודע להיות שחקן".
- כיום נדמה שכל אחד יכול ליצור סרטים ביוטיוב.
"הקריטריון הוא הזמן. הוא בורר את המיטב ומשמיד את השאר. זה לא מדע".
אישי: 68, נשוי 2 לשחקנית רחל דיין, מתגורר בתל אביב
השכלה: בוגר ניסן נתיב בימוי: סרטים: "מפריח היונים", "סופו של מילטון לוי", "גשר צר מאוד" טלוויזיה: "מישל עזרא ספרא ובניו", סרטים תיעודיים על עמליה כהנא-כרמון, משה מזרחי ואפרים קישון.
כתיבה: היה מבקר הקולנוע של "העיר" ושל "גלובס", ומשמש כמבקר הקולנוע של גלי צה"ל, מרצה לקולנוע בסם שפיגל
עוד משהו: אשתו שיחקה בשני סרטים שלו והופיעה, בין היתר, בסדרות "טירונות" ו"רמת אביב ג'"