הקמפיין נטול משאבים אך כזה שעשה הרבה באזז ברשת, יותר מ-60 חברי-כנסת שהסכימו להצטלם עם שלט שעליו המספר "30" והפגנה אחת (די קטנה) במרכז ת"א (כמובן) שעל הארגון שלה, כמו יתר הצעדים, חתום המתחרה הקטן "כוח לעובדים" - כל אלה חישקו את ההסתדרות הכללית ואת היו"ר החדש שלה, אבי ניסנקורן.
הכוונה היא לקמפיין להעלאת שכר-המינימום ל-30 שקל לשעה, בהשראת הקמפיין שמוביל בעצמו נשיא ארה"ב ברק אובמה להעלאת שכר-המינימום הפדרלי. לכאורה, לפחות בעיני כמה מהמתבוננים מהצד, ההסתדרות הכללית אמורה הייתה לברך על היוזמה, ואולי אפילו להצטרף לקמפיין. לוותר על האגו מול הארגון המתחרה ואפילו לקחת את המושכות.
בפועל, צעירי ההסתדרות הכללית, אלה שמובילים בשנים האחרונות את גל ההתאגדות במשק וחתומים על הצלחות גדולות כמו הקמת שורת ועדים בחברות כמו פלאפון, כלל-ביטוח, סלקום ועוד, אמרו לראשי הוועדים החדשים שזה לא יהיה רעיון טוב אם הם ישתתפו בהפגנה. המסר הזה שנקלט בקרב הוועדים, נקלט גם בכמה אמצעי תקשורת, שמיהרו לבקר את ההסתדרות, ולתהות איך היא, ארגון העובדים הגדול והחזק במשק, מתנגדת להעלאת שכר-המינימום.
המציאות, כמו ברוב המקרים, מורכבת יותר. דווקא ההסתדרות היא זו שהביאה פעמיים בעשור האחרון להעלאת שכר-המינימום (ב-2006 וב-2011), וזה הרבה יותר מכל קמפיין בפייסבוק. בפעם האחרונה, הממשלה התנגדה להעלאה על אף שארגוני המעסיקים כבר הסכימו, ורק איום בשביתה כללית הכניע את ראש הממשלה בנימין נתניהו ושר האוצר דאז יובל שטייניץ.
אז למה לא התלהבו בארגון מסיבוב נוסף? העובדה שארגון כוח לעובדים מוביל את הקמפיין הנוכחי בטח לא הוסיפה מוטיבציה מיוחדת, בלשון המעטה; אבל יהיה זה עוול לייחס לסוגיה הזו שיקולי אגו בלבד. בהסתדרות יודעים שכל זמן שהימין הכלכלי מחזיק במשרדי האוצר, הכלכלה וראשות הממשלה, אין שום סיכוי שהעלאת שכר-המינימום תעבור ללא ההסכמה של המעסיקים והמחויבות שלהם להיאבק על כך מול המדינה. לכן, מהלך כזה צריך להיעשות בעיתוי הנכון, באווירה הנכונה, ורק לאחר ניסיון אמיתי לשפר את היחסים העכורים, מהשנתיים האחרונות, בין ההסתדרות לבין לשכת התיאום של ארגוני המעסיקים, בראשות צביקה אורן.
אלא שניסנקורן נלחץ די מהר, אולי בצדק, וכבר בטקס חילופי יושבי-הראש של ההסתדרות לפני כשבועיים, הוא מיהר להצהיר כי הוא תומך במהלך כזה, אולם בדרכו המדודה: "אנחנו נפעל למיגור העוני, תוך תיקון ושיפור שכר-המינימום. לא יכול להיות מצב שאנשים עובדים, אפילו כששני בני-הזוג עובדים, שהם עדיין עניים והמשפחה ענייה. אף אחד לא רוצה לראות כך את המדינה, אבל צריך לעשות את כל זה לא רק בדיבורים ובסיסמאות אלא במעשים. אני מבטיח שנפעל לעדכון שכר-המינימום".
ועוד אמר היו"ר: "אני חושב שהמעסיקים, כמונו, רוצים וצריכים לשאוף ואני בטוח שהם שואפים, למדינת רווחה. עובד שחי ועובד בכבוד הוא עובד יותר יעיל ואת האיזונים האלה צריכים לעשות באחריות".
בקרב כמה יודעי דבר שהאזינו לדברים עלה החשש שניסנקורן מלכד את עצמו, משום שדבריו היו אמנם מדודים, אך באותה נשימה גם ברורים ומחייבים. מנגד, נדמה היה כי בשבועיים שחלפו מאז, הדברים די נשכחו, וכי ממילא דעך הבאזז מהקמפיין של הארגון המתחרה. אלא שניסנקורן שב והעלה את שכר-המינימום לסדר היום באופן וולונטרי, בנאום שנשא אמש (ג') בוועידת גמלאי ישראל. הפעם, הוא נשמע תקיף יותר, אבל זאת בלי להזכיר במפורש את צמד המילים שכר-מינימום. "חייבים להיעשות שינויים, חייבים לדרוש זאת, וזה מה שאני הולך לעשות - אני הולך לדרוש. ואם צריך לעשות זאת, נעשה גם שביתה, ואם צריך אז בהמשך גם שביתה כללית".
המלכוד של ניסנקורן פשוט ומסובך כאחד: אם הוא יילך בכל הכוח על העלאת שכר-המינימום, גם אם לא יהיה לו פרטנר בצד של המעסיקים, הדבר יתפרש מיד כרצון שלו לחשוף שרירים ולהבהיר שהוא רחוק מהדמות האפרורית שמיוחסת לו לעתים - תוך ניסיון לסחוף אחריו את הוועדים, ולבסס את כוחו לקראת הבחירות הישירות לראשות ההסתדרות בעוד שלוש שנים.
מנגד, אם הוא ייסוג מהמהלך או לא פחות גרוע - ייכשל בו - תהיה זו מכה אנושה לתדמית של הארגון ושלו עצמו. דבר אחד ברור: אם היו"ר יצליח, חלק מהפרחים צריך לשלוח לארגון המתחרה.