גד ורקשטלר / צילום: תמר מצפי
גד ורקשטל כבר הפך ל"אורח קבוע" במדור. יותר מפעם אחת סקרנו כאן פסקי דין, שבהם עלה בידו לגבור על עיריית תל-אביב, אשר פקחיה רשמו לו דוחות חניה, למרות תג הנכה המצוי בכלי הרכב שלו.
כבר ציינו את זאת, שמעט מאוד נהגים, שזכו לדוח חניה ולקנס בסך 100 שקל, "ילכו עם זה עד הסוף", ויגיעו אפילו עד לבית המשפט העליון בנוגע לכך. מרבית הנהגים ינסו את מזלם בשיגורה של בקשה לביטול הקנס, יביאו במסגרתה את הטעמים לכך שיש לבטלו ויקוו שהרשות תיאות לבטלו. לא תעשה כן, ימהרו וישלמו את הקנס.
כבר נוכחנו בכך, שורקשטל אינו נמנה עם אלה. בינו לבין עיריית תל-אביב קיימת "מלחמה" ארוכה ועקובה מהליכים. חדשות לבקרים שב ורקשטל למכוניתו, הנושאת תו נכה, ומוצא על השמשה דוח חניה. ורקשטל אינו מוותר. הוא מתעקש למצות את ההליכים בנוגע לכל דוח חניה, שהוא סבור שאינו מוצדק. במקרה שלו, העקשנות משתלמת בדרך כלל.
ורקשטל הגיע אפילו עד בית המשפט העליון, וגם שם הוא זכה, תוך שבית המשפט קובע הלכה חדשה. דומה שחרף היותו נכה 100%, ורקשטל אינו מתעייף. הוא ממשיך בדרכו וזוכה בעוד ועוד הישגים מול העירייה.
מאות דוחות למרות תג הנכה
השבוע הוא זכה להישג מרשים בבית המשפט לתביעות קטנות דווקא. לאחר שבין השנים 2007 ו-2012 הוא קיבל, לטענתו, מאות דוחות בגין חניה במקום אסור לחניה, שעה שברכבו היה תג נכה, שהצדיק חניה באותם המקומות, הוא הגיש תביעה נגד העירייה, ובה טען כי כתוצאה ממתן הדוחות שלא כדין, פעם אחר פעם, גרמה לו העירייה לנזקים רבים, ובהם עוגמת-נפש, מתח, טרטורים, טרחה, בזבוז זמן, צורך תכוף להגיע לבתי המשפט, השכם והערב, זמן המתנה רב בבתי המשפט ועלויות דלק משמעותיות. לטענתו, הוא נאלץ לפעול לביטול כל דוח חניה שקיבל, ופעם אחר פעם נענה בשלילה גורפת מצד אנשי העירייה. לפיכך, היה עליו להגיש בקשות רבות להישפט בבית המשפט, דבר שהוביל לזיכויו מן ההאשמות שיוחסו לו, בין בבית המשפט לעניינים מקומיים ובין בבית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לערעורים.
לאור כל אלה, עתר ורקשטל לחייב את עיריית תל-אביב לפצות אותו בגין כל ההוצאות, שנגרמו לו בשל דוחות החניה, שניתנו לו שלא כדין. לטענתו, לפיצוי שייפסק לטובתו צריכה להיות השלכה הרתעתית, משום שצדק חייב להיראות ולא רק להיעשות.
המדובר בתביעה אזרחית, שנשענה על עוולת הרשלנות. זאת בשונה מתביעה לפי חוק העונשין, בה מוסמך בית המשפט לחייב את אוצר המדינה לשלם לנאשם שזוכה בדין את הוצאות הגנתו (ופיצוי על מעצרו או מאסרו), וזאת רק אם השתכנע שלא היה יסוד להאשמה.
עיריית תל-אביב טענה, כמובן, כי יש לדחות את התביעה על הסף. היא טענה כי ורקשטל עשה לו תחביב להחנות במקומות אסורים, לקבל דוחות ולהתנהל ארוכות בבתי המשפט כנגדה. היא הדגישה, שבמקרים רבים היה מדובר בזיכוי מחמת הספק, או בזיכוי טכני, ולא בזיכוי מוחלט. העירייה הכחישה כל התעמרות בורקשטל, וטענה כי אף לא התרשלה במתן הדוחות.
שופטת בית המשפט לתביעות קטנות, נעמה פרס, לא התרשמה מטענותיה של העירייה, והעדיפה עליהן את טענותיו של ורקשטל. היא הזכירה פסיקה קודמת, שלפיה לאזרח, שיצא זכאי בדינו, קיימת הזכות לתבוע את הרשות, אם זו התרשלה בתביעה נגדו. "ברור כי לא מדובר בכל טעות, אלא במקרים שלא היה מקום לכך", אזכרה. ועוד: "העירייה בשל מעמדה הייחודי כמחוקקת, תובעת, אוכפת, ונהנית מהקנס, מן הראוי לה שתיזהר אף יותר מרשות תובעת רגילה. לא ייתכן מצב בו יכולה היא לתבוע ברשלנות ולא ליתן את הדין על כך".
פרס הוסיפה ואזכרה, שבכל מקרה, בו מוטל ספק אם מותרת החניה אם לאו, על העירייה לתמרר בצורה שלאזרח הגון יהיה ברור מה מותר ומה אסור. "לא עשתה כן העירייה, הרי הגשת הודעת תשלום קנס מהווה התרשלות".
ניתוח הנסיבות, שהובאו בפניה, הביא את פרס לקבוע כי במשך כ-7 שנים, נהגו פקחי העירייה, באופן עקבי וביד קלה, לרשום לורקשטל דוחות חניה רבים, על אף שעל שמשת רכבו הוצמד תו נכה כדין. היא לא התעלמה מכך, שלרכב נכה אין זכות מוחלטת להחנות בכל מקום בו יחפוץ, והזכירה את ארבעת המבחנים, הקבועים בחוק ושבהתקיימם רשאי נכה להחנות את רכבו במקום, בו אין החניה מותרת ברגיל: שבסמוך לאותו המקום אין מקום חניה מוסדר לנכים, או שהוא לא היה פנוי בזמן הרלבנטי; שבסמוך לאותו המקום לא מצוי מקום אחר, שהחניה בו מותרת, או שהוא לא היה פנוי; שהחניה נעשית באופן, שאין בו סיכון לעוברי דרך ואין היא מונעת מעבר חופשי להולכי הרגל, לעגלות ילדים או לעגלות נכים; ושהחניה אינה גורמת להפרעה ממשית לתנועה.
"לא שוכנעתי כל ועיקר כי פקחי הנתבעת, הונחו, מבעוד מועד, על-ידי הגורמים הרלבנטיים בנתבעת כי טרם רישום כל דוח חניה לרכב נכה החונה במקום אסור, עליהם לבחון, אם חניית רכב הנכה, מקיימת אחר המבחנים הספציפיים הקבועים בחוק", קבעה פרס והוסיפה: "ההיפך הוא הנכון. התרשמתי... כי פקחי הנתבעת פעלו באופן אוטומאטי, וללא הפעלת שיקול דעת קונקרטי בכל מקרה ומקרה, ברישום דוחות חניה לרכב התובע".
העירייה התרשלה בהנחיית הפקחים
פרס התרשמה אף מכמות הזיכויים, להם זכה ורקשטל בגין חניה במקום אסור. לדידה, "כמות הזיכויים, כשלעצמה, עשויה אף היא לחזק את המסקנה לפיה הנתבעת התרשלה בהנחיית הפקחים מטעמה, בכל הנוגע לאמות המידה המחייבות על-פי חוק לרישום דוחות חניה לרכבים של נכים, החונים במקומות אסורים ברחבי העיר תל-אביב". על-פי פרס, לו העירייה הייתה נוקטת משנה זהירות ונותנת לפקחיה הנחיות מתאימות, היו נרשמים דוחות חניה רק במקרים, שאינם מקיימים אחר דרישות החוק.
"הנתבעת הינה רשות ציבורית רבת דרג. מצופה מן הנתבעת כי תקפיד על זכותם של אנשים בעלי מוגבלויות לכבוד ולשוויון. חלק בלתי נפרד מזכותו של בעל המוגבלות לכבוד ולשוויון היא הזכות לנגישות", קבעה פרס.
בקשר לכך, היא הזכירה, שאחת ממטרותיו של חוק החניה לנכים הייתה קביעת הסדרי חניה מקלים לכלי רכב, נושאי תג נכה. "לא שוכנעתי כי הנתבעת מילאה כדבעי אחר המבחנים המקלים הקבועים בחוק זה, עת החליטה, בנסיבות העניין, לרשום לתובע עשרות דוחות חניה, אשר נמצאו, בסופו של יום, בלתי מוצדקים", סיכמה פרס.
לקראת סיום, היא קבעה כי "הנתבעת התרשלה ברישום דוחות החניה נשוא התביעה כנד התובע". היא המשיכה וקבעה כי כפועל יוצא מכך ורקשטל זכאי לפיצויים מן העירייה. ומה יהיה שיעורם של הפיצויים? "לאור עדות התובע בפני, ובשים לב לכך שמדובר ב-14 זיכויים, חלקם בבית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לערעורים, אני מעמידה את גובה הפיצוי המגיע לתובע, על דרך האומדנה, בסך של 25,200 שקל (1,800 שקל בגין כל זיכוי)". (ת"ק 15679-01-13).