פקקים בכניסה לניו דלהי / צלם: רויטרס
ועדת השרים לחקיקה הפילה היום (ב') הצעת חוק שהיתה מחייבת לתכנן מראש דרכי תחבורה וגישה בכל תכנית בנייה חדשה. הצעת החוק, שנוסחה ע״י אדם טבע ודין, נולדה על רקע מציאות אבסורדית, שבה שכונות, פרויקטים ואפילו יישובים חדשים מתוכננים מבלי שאיש נותן את הדעת על נגישות בתחבורה ציבורית, אופניים או הליכה ברגל לבית הספר.
קודם בונים שכונת מגורים, אחר כך נזכרים שחובה לסלול כביש או מחלף והתוצאה היא פרברי שינה מוטי רכב פרטי במקום ערים איכותיות ומתפקדות.
בכייה לדורות ושתי מכוניות
בגלל משבר הדיור, בימים אלה מתוכננות מאות אלפי יחידות דיור חדשות ברחבי הארץ. הרבה מיחידות הדיור הללו כוללות שתי חניות צמודות כסטנדרט, ובהיעדר פתרונות תחבורה אלטרנטיבית, רכב פרטי הופך להיות אמצעי התחבורה היחיד.
שכונה שהוקמה כך שאינה כוללת תחבורה ציבורית נגישה ומאפשרת להולכי רגל לנוע בה בקלות, היא שכונה אשר לא תשרת באופן מיטבי את תושביה, תמנע מהם להרחיב את אפשרויות התעסוקה שלהם, תחייב אותם להמשיך ולהיות תלויים ברכב פרטי יקר ומזהם וגם תעכב ירידה של מחירי דירות.
זו בכייה לדורות - שינוי השכונה אחרי שנבנתה הוא מהלך כמעט בלתי אפשרי.
רשת של ערי שינה
בדרך זו ישראל, שכבר כיום היא המדינה המובילה בעולם במספר יישובים לנפש, נהפכת למדינה מרושתת ערי שינה שביניהן מתוחים כבישים. מדינה שבה משרדי הממשלה והעיריות ממהרים לבנות מחלף נוסף או להוסיף נתיב לכביש הראשי, כאשר כל הפתרונות האלה לא באמת משנים מהותית את אפשרויות התנועה והנגישות של התושבים, אלא רק מקצרים את הפקק בכמה דקות או מזיזים את צוואר הבקבוק בקילומטר לפה או לשם.
תחבורה בת קיימא היא כמובן חיונית למגוון אוכלוסיות שאין להן רכב פרטי בגלל גיל (ילדים ונוער או קשישים), מוגבלות או מצב כלכלי. כמובן שאלה אוכלוסיות הזקוקות להגנה, לסיוע ולשירות לפני הכל ויש להעמיד את צרכיהן בראש סדר העדיפויות. אבל מטרה לאומית חשובה חייבת להיות הנעה של נסועה מרכב פרטי לאמצעי תחבורה אחרים, לרבות הליכה ברגל, וזו כבר שאלה של תכנון.
תכנון חכם של הצבת בתי הספר במרחק הליכה נעימה ובטוחה מבתי המגורים יחסוך מיליארדים של סלילת כבישים, תאונות, זיהום ואיכות חיים. תכנון שכונה חדשה במרחק נגיש מתחנת הרכבת תאפשר הגעה למקומות עבודה ותנועה חופשית ונגישה יותר. המחשבה על כך צריכה להיעשות כבר בשלב התכנון ולא לאחר מעשה.
גם הנהגים ירוויחו
התועלת תהיה של כולנו. שכונה שכוללת גישה לתחבורה ציבורית ענפה ויעילה תהיה פחות פקוקה בשעות העומס, ולא כל תושביה ייאלצו להחזיק רכב פרטי במיסוי גבוה (במקרים רבים שני רכבים פרטיים) רק על מנת להגיע לעבודה, ללימודים או לאזורי קניות ובילוי. שכונה שבה הילדים והנוער יכולים להגיע ברגל לבית הספר ולחוגים תשרת גם את ההורים, שלא יצטרכו להסיע את ילדיהם לכל מקום.
אנו נמצאים בעיצומו של משברי דיור משמעותי, שפוגע במשקי בית רבים ומשית עליהם עלויות ומחויבויות ארוכות טווח בסכומים עצומים, כפולים ומשולשים, מאלה שדורות קודמים לקחו על עצמם. יש כיום מאות אלפי יחידות דיור שנמצאות באישור הוועדות השונות, כשהגישה הרווחת היא לא לתת לשום צורך "להפריע" או לעכב אישור תוכניות בנייה.
ואולם שכונות שינה מבוססות רכב פרטי, "הרחבות" שמציעות את החלום הלא רלבנטי של צמוד קרקע וגינה, רק כובלות את בעליהן לאורח חיים יקר, בזבזני ומזהם, עם הוצאות קשיחות גבוהות, עמידה של שעות בפקקים, וללא גמישות שתאפשר שינוי בהתאם לצרכים וליכולות.
ועדת השרים לחקיקה קיבלה היום החלטה גרועה ונמהרת אשר מתעלמת מהתושבים החלשים יותר ועוצמת עיניים אל מול האתגרים בפיתוח המרחב העירוני בישראל. את המחיר נשלם, כרגיל, אנחנו.