גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

אבו מאזן / צלם: רויטרס

דברי ראש הממשלה בנימין נתניהו ושריו היו נהירים לכל אוזן כמעט מהרגע הראשון. מעת שלמדו כי פעילי חמאס חטפו את שלושת הנערים בגוש עציון, הפך כל חמאסניק יעד לטיפול ביד ברזל. השר נפתלי בנט, יו"ר הבית היהודי, התראיין הבוקר (ג') לגלי צה"ל ואמר, כי ישראל תהפוך את החברות בתנועה לכרטיס כניסה לגיהינום.

"המשחק מול חמאס ביהודה ושומרון השתנה לחלוטין בעקבות חטיפת הנערים".

ישראל הכריזה מלחמה על חמאס. אם תשאלו את תושביה הערבים של חברון הם יגידו, שנוכחות צה"ל מזכירה להם את ימי "חומת מגן". היוזמה ההתקפית, שמטרתה המקורית למצוא את שלושת החטופים, חרגה מתחום החיפושים אחר שלושת הנערים והורחבה למערכה שנועדה לפגוע ביכולת הצבאית של התנועה ובנוכחותה הפוליטית. כל מדינה ריבונית הייתה נוהגת ביד קשה במקרה כזה, אבל מערכה כזו עלולה לגבות מחיר גם מישראל.

חמאס איננה מקשה אחת, אלא אשכול של מחנות ואינטרסים, שכל אחד מהם מנהל לעתים מדיניות עצמאית משלו. ברמאללה בטוחים, כי ראשי האגף הפוליטי של חמאס בעזה לא רצו בחטיפה ולא שותפו בה. "הם זקוקים לנו כלכלית ופוליטית, והם מאוד רצו בפיוס הזה", אמר לנו גורם במוקטעה, "הפעולה הזו מביכה את הרשות ומערערת את הפיוס".

אנשיו של אבו מאזן מתלוננים, כי החטיפה סילקה מהשולחן הישג תדמיתי חשוב שלהם - שביתת האסירים המנהליים, שחצתה את יומה ה-50 והחלה לצבור אהדה גם בעולם הרחב.

המסקנה מטילה קושי על ישראל. חמאס עברה בשנים האחרונות תהליך מתמיד של פוליטיזציה. היא התחמשה וביססה היטב את מעמדה ברצועה, אבל הלכה ורחקה משימוש באלימות. אנשיה אף רדפו משגרי רקטות בעזה וסיכלו ירי ליישובי הדרום. הכרזת מלחמה על התנועה כולה, בלי הבחנה כירורגית בין מחנותיה, עלולה לרתום את כולם להתגייס נגד ישראל. במיוחד היא עלולה לעורר לתגובה את האגף העזתי של חמאס ואת הזרוע הצבאית שלו, המצוידת היטב בטילים וברקטות.

טוב יהיה אם ישראל תשכיל לבודד את המחנה בתנועה שדחף לביצוע החטיפה, לתקוע טריז בינו לבין הרחוב, ולמצות את הדין עמו. ירי לכל הכיוונים יעניק לחמאס נקודות ותמיכה בציבור הפלסטיני, אחרי שאיבד אותן לטובת הרשות. אבו מאזן, שמגלה הבנה בינתיים למבצע החיפושים של צה"ל, לא יוכל להמשיך לגבות את נתניהו בשתיקה. יו"ר הרשות לא יעמוד בלחץ הפנימי, וייאלץ להפסיק להגיש לשב"כ סיוע מודיעיני וביטחוני במשבר הזה.

לעת עתה, אבו מאזן הוא הגיבור הטרגי של המשבר. מצד אחד, הוא נתון בצבת בין הרחוב למשפחות האסירים, שרואים בחטיפה פעולה מתבקשת, במציאות שבה אלפי מאחיהם כלואים בישראל. מצד שני, הראיס הפלסטיני זקוק כחמצן לכל ביטוי של שיתוף-פעולה עם ישראל, אם ברצותו לקיים חיי יומיום בשטחי הרשות, ולהמשיך בתהליך בנייתה מלמטה של המדינה העתידית. תדמיתו ומעמדו ביום שאחרי המערכה הזו ייקבעו במידה רבה בלשכותיהם של שר הביטחון משה בוגי יעלון ונתניהו. ככל שצה"ל יכביד את ידו על חמאס, תגבר ההתמרמרות ברחוב הפלסטיני.

אבו מאזן יצטרך להסביר, מדוע אנשי הביטחון שלו מסייעים לישראל להילחם באחים, שכל רצונם היה לשחרר את אחיהם האסירים, ולכן ביצעו את החטיפה. ומדובר באותה רשות, שמאמציה לשחרר אסירים רבים בדרכים דיפלומטיות כשלו. גם כאשר חילצה הרשות מישראל הבטחה לשחרר באחרונה מאה אסירים ביטחוניים שביצעו את מעשיהם לפני הסכם אוסלו - נבלמה העיסקה בשלב האחרון שלה, ו-30 מהם נותרו בכלא.

אין לקנא בימים אלה בצמרת ההנהגה בירושלים: על הקברניטים להחזיר הביתה שלושה בני ערובה, ולהיזהר שמא מדינה שלמה תיפול בת ערובה בידי מעגל דמים מחודש.

הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל