שכונת עוני בפיליפינים / צילום: רויטרס
מי שהסכים ליטול חלק בוועדה הזו, בתנאים הללו, לא ראוי לשבת בוועדה ציבורית שמטפלת בנושא חיוני כמו צמצום מימדי העוני בישראל, שהיא המדינה המערבית עם שיעור העוני הגבוה ביותר אחרי מקסיקו.
אני כותב שורות אלו בשעה שאני יודע מה יהיו המלצותיה ובלי לקרוא את הדו"ח, כי זה באמת לא משנה ולא רלוואנטי. המלצות ועדת אלאלוף לא שוות כלום, אפילו לא את הנייר עליו הן כתובות.
זה קרקס. "ועדת אלאלוף" היא מופע של ציניות, מתחילתה ועד סופה. אבל לא היה צריך לקרות הרבה כדי שחברי ועדת אלאוף ומסקנותיה לא יהיו קרקס, אלא יזכו לכבוד מאזרחי המדינה.
ראשית, חברי ועדת אלאלוף היו צריכים לשאול את השאלה שכל מוכר בחנות צעצועים שואל כאשר אנו ניגשים אליו ומבקשים שימליץ לנו על "מתנה לילדה בת 6". הוא שואל: "מה התקציב?". הרי ברור שאם אני רוצה לבזבז 1,000 שקל על מתנה, הוא יציע מבחר צעצועים מסוים, ואם אומר שהתקציב הוא 50 שקל, הוא יציע לי מבחר שונה לחלוטין.
במקרה של צמצום העוני, הדבר זהה. אסור היה לחברי הוועדה ועומד בראשו להתחיל לעבוד, אפילו לשבת סביב שולחן, מבלי שממשלת ישאל, בהחלטה רשמית ואחרי ישיבה פורמאלית, קובעת מסגרת תקציבית. לא משנה אם היו קובעים מיליארד אחד או 11 מיליארד- כל מספר הוא ראוי. אי נקיטת מספר, מלכתחילה, קברה את הודעה ואת מסקנותיה. מי שחשב שניתן לצמצם את העוני בחינם, או שהוא טיפש או שחושב שאזרחי ישראל טיפשים.
אבל במדינת ישראל 2014 לא מספיק לדרוש התחייבות של מסגרת תקציבית. חברי הוועדה היו גם צריכים לדרוש מאיפה יבוא הכסף, מה מקורות מימון, קרי, איזה תקציבים יקוצצו או איזה מסים יועלו כדי (או שילוב של שתי החלופות) כדי לממן את מסקנות. כבר נכוונו עם ידידינו פרופ' מנואל טרכטנברג שדיבר גבוהה גבוהה על שינוי וצדק חברתי, כתב מסקנות לעילא ולעילא, תכנן לממנן עם קיצוץ של 3 מיליארד שקל בתקציב הביטחון, ונעצר על ידי האצבע המשולשת של צה''ל. במקרה של אלאלוף המהלך הזה חשוב כפליים כי אין טעם להגדיל סיוע לקשישים על חשבון קיצוץ תקציב הבריאות. כבר עדיף עניים על פני חולים.
לא רק שלא קבעו מסגרת ולא קבעו מקור מימון, בנוסף מוציאים לפתע חשבון על סך 7 מיליארד שקלים, יום אחרי ששר האוצר כבר הודיע כי הוא לא מעלה מס ולא יאפשר קיצוצים שיעלו על 10 מיליארד שקלים. זה באמת עלבון לאינטלגנציה הפוליטית.
לכן, ממש לא משנה מה תהינה ההמלצות. לבטח, הן יהיו מצויינות, מבריקות, גאוניות. פאר היצירה האינטלקטואלית. הרי הבעיה כאן זה לא מוחות שחושבים על יוזמות ורעיונות חכמים. זה יש בשפע. אין כלכלן בינוני אחד שלא יודע איך פותרים את בעיי העוני. הבעיה שלדבר הזה צריכים כסף. זה הכול: כסף.