עו"ד נחום פיינברג / צילום: איל יצהר
דקות ספורות אחרי שסיימנו את הראיון עם עורך הדין הוותיק נחום פינברג (70), שנמשך כשעתיים, ברגע ששער החניה של מגדל המשרדים החדיש ברמת-גן התרומם בדרכנו החוצה, התקשר פינברג - מבכירי עורכי הדין בארץ בתחום דיני העבודה - בבהלה, ודרש-ביקש "לא לפרסם את הראיון". זאת, כיוון שבניגוד לכוונתו הראשונית לא להתייחס בשום צורה ואופן לפרשת חבר הכנסת מאיר שטרית וההסכם שערך עם עוזרת הבית שלו, גררנו אותו בכל זאת לדבר על הנושא.
רק אחרי שכנועים רבים ובחוסר רצון רב, פינברג שינה את דעתו, אבל ביקש שנדגיש כי הראיון עמו נקבע הרבה לפני שפרשת שטרית התפוצצה וללא כל קשר אליה.
נזכיר כי פינברג ייצג את שטרית בהכנת הסכם משפטי שכונה בתקשורת "הסכם השתיקה" שנערך עם עוזרת הבית שלו. לפי הפרסומים, בהסכם נקבע כי שטרית ישלם לעוזרת 270 אלף שקל, בתמורה להבטחה שלא תדבר על טענותיה כי שטרית הטריד אותה מינית.
פינברג נזהר כמו מאש מלדבר על הפרשה, ומעיד כי תחושתו להיות במוקד הסערה של המקרה הזה הייתה ועדיין רעה מאוד. ובכל זאת הוא לא מהסס (אחר-כך יתחרט על כך) לצאת להגנתו של הלקוח שהפסיד החודש במרוץ לנשיאות לראובן (רובי) ריבלין.
לדבריו, "המקרה של מאיר שטרית זה לא המקרה של בנימין (פואד) בן-אליעזר ולא של משה קצב. הניפוח של הפרשה הזו הוא לא נכון. אולי יום אחד, כשאוכל להתבטא, אסביר למה גרמו לשטרית עוול. אם אני מכיר אותו, גרמו לו עוול נורא".
- ישנן טענות שההסכם שהיית שותף לעריכתו אינו כשר, אולי אפילו לא חוקי.
"אני אענה לך כך: סיפרו לי שבאחת מתוכניות הבוקר התראיינה פרופ' סוזי נבות, ובתשובה לשאלה 'האם ההסכם חוקי?', היא ענתה: 'אני מכירה את נחום פינברג. ההסכם הוא חוקי'".
- בעת שנערך ההסכם, האם ידעת ששטרית מואשם על-ידי העוזרת בהטרדה מינית?
"אני לא יודע, לא זוכר ולא עונה על כך. אתה יודע כמה הסכמים כאלה, של מנהלים מכל הדרגות והרמות, יש לי במשרד? אני לא יכול לדבר על המקרה הזה, אבל כן יכול להגיד לך באופן כללי שהנושא של בן אדם שרוצה לקנות שקט - ואני לא מדבר על שטרית אלא על תיקים אחרים - מתרחש הרבה מאוד".
ביחסי עבודה צריך לדבר
- אתה יכול לתת דוגמה לקניית שקט?
"היה לי למשל מקרה של מנהל שייצגתי. בחורה שעבדה אצלו חזרה לעבודה אחרי ניתוח להגדלת חזה; והוא העיר לה משהו בחיוך, לגמרי-לגמרי בחיוך. למחרת הוא קיבל מכתב של 600 עמודים מעורך דין (שמאיים בתביעה או בתלונה על הטרדה מינית. ח' מ'), ואמר לעצמו 'במקום שבו אני נמצא, שווה לי לסגור את זה בשקט'. אם אותו מנהל היה הולך למשפט, הוא היה יוצא זכאי. 'באבוהה' הוא היה יוצא זכאי. הוא קנה את 'ערך המטרד'".
- כמה הוא שילם לה?
"אני כבר לא זוכר".
- אני מניח שבבוא היום אתה תתבטא בעניין שטרית ביתר הרחבה.
"אולי בספר שאכתוב אחרי מותי".
אותנו כציבור, פרשת שטרית כנציג ציבור מעניינת וחשובה, אבל פינברג טוען כי הייצוג של שטרית באותו מקרה היה עבורו עניין פעוט, ואלמלא היה עולה לכותרות יום אחרי המרוץ לנשיאות, כבר היה שוכח ממנו לגמרי.
אנחנו נוטשים את הפרשה ועוברים לדבר עם פינברג על הנושאים שלשמם ביקשנו לראיינו מלכתחילה, בתחום דיני העבודה.
פינברג, שמקפיד לייצג אך ורק מעסיקים, רובם מהגדולים במשק, חגג בחודש שעבר, ב-1 במאי 2014, חג הפועלים (אירוני משהו), את יום הולדתו ה-70. ממרום גילו וניסיונו הוא מותח ביקורת נוקבת על ההתנהלות של בתי הדין לעבודה וההסתדרות בעת האחרונה, בעיקר סביב פסק דין פלאפון והשלכותיו בשטח. מדובר בפסק דין תקדימי של בית הדין הארצי לעבודה בינואר 2013, שאוסר על מעסיק להביע עמדה בעניין התאגדות עובדיו בכל צורה שהיא.
פסק הדין התקבל בעקבות ערעור שהגישה ההסתדרות נגד הנהלת פלאפון, שניסתה לדכא בכוח התארגנות ראשונית של עובדי החברה. פסק הדין היה הישג גדול להסתדרות במאבקה למימוש זכות ההתארגנות של עובדים במשק. בהמשך הגישו ארגוני המעסיקים הגדולים במגזר הפרטי עתירה לבג"ץ נגד פסק הדין.
לדברי פינברג, פסק הדין הוא מרחיק לכת מדי ופוגע יתר על המידה בחופש הביטוי ובזכות הקניין של המעסיקים. "פסק דין פלאפון מהווה נזק למערכת בקיצוניות שלו. זהו פסק דין קיצוני שמצביע על מגמה בלתי הפיכה של בתי הדין".
לדבריו, ארגוני העובדים ובראשם ההסתדרות הכללית לקחו את פסק דין פלאפון למקומות רחוקים מדי, והם עושים בו שימוש שפוגע בצורה קשה במעסיקים. "ההסתדרות לקחה את פסק דין פלאפון למקום שבו היא מפעילה כוחות כמעט פיזיים מול מעבידים בצורה אגרסיבית ובלתי אפשרית.
"ההסתדרות אומרת היום לבעל השליטה או למנהל: 'אדוני, אתה לא יכול לדבר, אסור לך לדבר. המטוטלת הוזזה למקום אחד, וזה לא טוב. ביחסי עבודה קיבוציים צריך לדבר, ואם לא מדברים כפי שקבע בית הדין, אז מה שיש זה כסאח, וכשיש כסאח, החברים בנמלים ובחברת חשמל מובילים את המשק למקומות בלתי אפשריים".
כדוגמה נוספת לבעיות שיצר פסק דין פלאפון, לטענתו, מביא פינברג את המקרה של ההתארגנות בחברת הביטוח מגדל. בינואר השנה שלח הבעלים, שלמה אליהו, שיוצג על-ידי פינברג, מכתב לעובדיו שביקשו להתארגן במסגרת ההסתדרות, ו"הציע" להם לקיים בחירות לגבי השאלה אם הם מעוניינים להתאגד, זאת אף שמחציתם (יותר מהשיעור הדרוש בחוק) כבר הצטרפו להסתדרות.
שופט בית הדין לעבודה, דורי ספיבק, נזף באליהו, קבע כי המכתב היה לא לגיטימי, וכי אליהו ומגדל הפרו וביזו צו שיפוטי מפורש שאסר עליהם לפנות לעובדיהם בעניין ההתארגנות.
פינברג טוען מנגד כי "אליהו שלח לעובדים מכתב הכי ראוי והכי נכון והכי לגיטימי בעולם. הוא כתב את דעתו. בא בית הדין ואמר לו שזה אסור".
פינברג מגן על אליהו גם היום, אף שהוא הפסיק את ההתקשרות עמו בעיצומם של קרבות ההתארגנות במגדל. "אני לא מסכים ב-100% עם ההתנהלות של אליהו, אבל מותר לאדם כמוהו לקבוע את המדיניות שלו, וזכותו המלאה הייתה גם להחליף את הייצוג".
"חסן הוא איש מאוד אינטליגנטי"
בראיון שערכנו לאחרונה עם עו"ד ארנה לין, המייצגת את ההסתדרות בבג"ץ פלאפון, אמרה לין כי הגיע הזמן שמעסיקים יבינו שהתארגנות עובדים אינה דבר רע בהכרח, וכי היא דבר אותנטי שהמעסיק צריך לקבלו ואף לראות את יתרונותיו למקום העבודה.
פינברג חושב להיפך. לטענתו, התארגנות עובדים היא תמיד רעה עבור המעסיק. "אני לא מכיר מקום עבודה שההתארגנות בו תורמת. ההתארגנויות היום מחדדות פערים. ניקח לדוגמה את תופעת קבלני כוח-אדם. זוהי תופעה שנוצרה בגלל הוועדים החזקים במקומות עבודה, שמנעו מהמעסיקים את היכולת לפטר עובדים".
כשפינברג מדבר על "הוועדים החזקים", הוא מתכוון גם לוועדי העובדים של נמל אשדוד ונמל חיפה, שאת ההנהלות שלהן הוא מייצג. על קיר חדרו תלוי וממוסגר מכתב ששלח לו ראש הממשלה בנימין נתניהו במארס 2005, שבו הוא מודה לו על תרומתו החשובה לרפורמה בנמלי הים. פינברג יעץ אז לממשלה ולמשרד האוצר בנוגע לשינוי המבני שנערך, ולשורה של הסכמים עם נציגי עובדי הנמלים.
עם זאת, 9 שנים כבר חלפו מאז, והרפורמה בנמלים עדיין לא הושלמה. אנחנו מבררים עם פינברג מה לדעתו הסיבות לכישלון; והוא מציע: "בוא נהיה אופטימיים ולא נגיד שהרפורמה נכשלה, אלא שהשינוי עדיין לא השיג את מטרתו. אני מאמין שאם הממשלה תגלה נחישות - והכול תלוי בנחישות שלה - העסק הזה יעבור ויפרח".
כמי שנותן להנהלת נמל אשדוד ייעוץ משפטי בתחום דיני העבודה זה שנים, מכיר פינברג את ראש ועד עובדי הנמל, אלון חסן, החשוד בשחיתות ובשוחד. "התמודדנו עם אלון חסן, והתמודדנו בעבר עם אביו, שהיה גם הוא יו"ר הוועד. הייתה תקופה ששניהם היו באים לבית המשפט, והיינו מחייכים. אלון חסן הוא איש מאוד אינטליגנטי. מאוד. אני מאחל לו כל טוב, אני מאחל לו שהוא יצא בשלום מהחקירות הללו".
- לאורך שנות עבודתך עם הנהלת נמל אשדוד, האם הרגשת שנעשים שם מעשים פליליים לכאורה?
"לא ידעתי על דברים לא חוקיים שנעשים בנמל אשדוד, כי אם הייתי יודע, אני מניח שהייתי מציף אותם למי שצריך. אבל בוודאי שידענו שהוועדים שולטים בנמל. אני מזדהה חד-משמעית עם המאבק של השר ישראל כ"ץ בנוגע לנמלים. אין לו ברירה, השתינו עליו מהמקפצה, ואין לו דרך אחרת לפוצץ את הפרונקל הזה. גם אם נניח שההיבט הפלילי הוא זניח, עדיין יש מינויי מקורבים והשתלטות על עבודות ואינטרסים בנמל. למה לא להפסיק את זה?"
החוק נגד הטרדה מינית מיושם היטב
אם לחזור להתנהלות בתי הדין לעבודה, אז הביקורת הקשה שיש לפינברג על בית הדין הארצי סביב פסק דין פלאפון, לא גורמת לו להסיק מסקנות גורפות לגבי נחיצותם של בתי הדין.
"מערכת בתי הדין לעבודה צריכה להמשיך ולהתקיים, אבל אני רוצה שבסופו של דבר כל המערכת המשפטית תהיה אחת, ושניתן יהיה לבקר את החלטות בית הדין הארצי. היום בגלל שהביקורת היא 'בג"צית', ורק במקרים נדירים ניתן לערער על החלטות של הארצי, היא מצומצמת מדי".
- שופטי בתי הדין לעבודה מספיק טובים?
"בדומה לכל המערכת המשפטית, גם בבתי הדין לעבודה יש שופטים מעולים, וגם קצת פחות מעולים. בבית המשפט המחוזי בירושלים כיהנה שופטת שהחזיקה תיק במשך 10 שנים ללא מתן פסק בדין.
"אם יש בעיה בבתי הדין, מדובר בכך שיכול להיות מצב שבו שופט מקבל אחרי זמן כהונה קצר את תיק המאה. עכשיו, הוא שופט טוב, אבל חסר לו עוד את 'הבטן'. את הניסיון שקונים בזמן ולא בכישרון או בידע. המחסור בניסיון יוצר לפעמים תקלות בהחלטות".
- 4 שופטות מכהנות בבתי הדין לעבודה יצאו ממשרדך.
"נכון. ועל כך גאוותנו".
- מעניין, רוב עורכי הדין במשרדך הן נשים.
"כן. עובדים אצלנו 34 עורכי דין, ו-22 מהם הן נשים. 5 משופטות בתי הדין לעבודה עבדו אצלי כעורכות דין. אני העסקתי במשרד נשים עוד לפני שהעסקת נשים נחשבה ל'בון-טון'".
פרופ' אורית קמיר, יוזמת החוק למניעת הטרדה מינית, שחוקק לפני 16 שנה, פרסמה לאחרונה מאמר בכתב העת "המשפט ברשת: זכויות אדם" של הקתדרה ע"ש אמיל זולא במכללה למנהל, שמראה כי רוב התלונות על הטרדה מינית מסתיימות בהרשעה, וכי מספר תלונות השווא הוא מועט.
לדברי פינברג, החוק מיושם היטב ככל שהדבר קשור למקומות עבודה. "היום כולם מבינים את החוק למניעת הטרדה מינית. כשאתה נכנס למטבח בעסק, בכל עסק, אתה רואה מיד את התקנון למניעת הטרדה מינית, ובכל מקום עבודה יש ממונה לנושא והדרכות לעובדים. הנורמות האלה נכנסו והוטמעו יפה מאוד בשוק העבודה".
- ועדיין, אנחנו שומעים על מקרים רבים של הטרדה מינית במקומות עבודה, לעתים תוך ניצול יחסי מרות.
"המסר בנושא הזה צריך להיות שכאשר קיימים יחסי מרות בין גבר לאישה בעבודה, מומלץ להם לעשות הפרדת כוחות; ובנוסף, אם יש להם קשר רומנטי, להודיע על היחסים לממונים.
"יש לי למשל מקרה של מנכ"ל חברה, שנוצר קשר בינו לבין סמנכ"לית, והוא בא אליי להתייעץ. אמרתי לו: 'תלכו שניכם אל הבוס ותודיעו על הקשר ביניכם'. בצורה כזאת לא יוכלו לבוא אליך אחר-כך בטענות שנתת לה קידום בשכר, או ששיפרת לה את תנאי העבודה, כי הכול גלוי וידוע".
גיל הפרישה: "חוקר בן 25 הוא יותר טוב מחוקר בן 65"
פינברג גם מתייחס לנושא החם שעלה לכותרות בשנים האחרונות - דחיית גיל הפרישה "הרשמי" של עובדים במשק. "כל שינוי בנושא גיל הפרישה מהעבודה בישראל חייב להיעשות בחקיקה של הכנסת ולא יכול להיעשות על-ידי בית המשפט". זוהי העמדה הנחרצת שמציג פינברג על רקע העתירה שהוגשה לבג"ץ - ושנדונה בו - לביטול חובת הפרישה בישראל, חובה שתלויה בגיל העובד.
בעתירה שהגישו הפרופסורים משה גביש, רות בן-ישראל, אסא כשר ומרדכי שגב, הם טוענים כי חוק גיל פרישה "צורב אות קין במצחם של אזרחים מבוגרים ופוגע בהם פגיעה קשה ואכזרית - ודינו להתבטל מספר החוקים".
לדברי פינברג, לבית המשפט יש כלים לבדוק את ההשלכות של ביטול חובת גיל הפרישה. "לשינוי כזה תהיה תגובת שרשרת בכל תחום שאתה מסתכל עליו - החל מהביטוח הלאומי, דרך תוכניות הפנסיה, ההסכמים במקומות העבודה ועוד".
- מה הסכנה בביטול חובת הפרישה על-ידי בג"ץ?
"הטענות נגד העתירה הן ששינוי גיל פרישה יסייע לחזקים וידפוק את החלשים. רוב שוק העבודה הוא שוק פרטי, ומה שעלול לקרות הוא שאנשים יפוטרו עוד לפני שיגיעו למה שהוא היום גיל פרישה, נניח בגיל 57. כך הם יישארו ללא פנסיה מספיקה, ויתקשו למצוא עבודה בשל גילם.
"אולי יש אמת באמירה שחוקר בן 25 הוא יותר טוב מחוקר בן 65 או 70, אבל לי מלאו כבר 70, ואני לא רואה שמישהו רוצה שאלך מפה".
רזומה
משרד: משרד עורכי הדין נ. פינברג - הגדול בארץ בתחום דיני העבודה, מייצג מעסיקים בלבד. המשרד הוקם ב-1977 בשותפות עם עו"ד מנחם גולדברג, לימים נשיא בית הדין הארצי לעבודה. ב-1982, עם מינויו של גולדברג לשופט, עבר המשרד לבעלותו של פינברג. ארבע מבוגרות המשרד מכהנות כיום כשופטות בבתי הדין לעבודה.
גיל: 70
מצב משפחתי: גרוש+2
ביוגרפיה: נולד בירושלים וחי בתל-אביב. בגיל 10 נשלח לפנימיית הדסים. בהמשך, בתיכון, היה מבוגרי המחזור הראשון של בית-הספר אליאנס בתל-אביב. בצבא שירת כ"תרבותניק" בבית ההבראה על הכרמל. התמחה במשרד עורכי הדין צבי מיתר.
השכלה: בוגר האוניברסיטה העברית בירושלים, עורך דין משנת 1971
ספרות מקצועית: פרסם מאמרים מקצועיים רבים בכתבי-עת מובילים בתחום דיני העבודה. כמו כן ממשיך פינברג את דרכו של הנשיא גולדברג ז"ל בעריכת הספר "דיני עבודה" מאז אוקטובר 2006; הוא גם המחבר הראשי של הספר "סיומם של יחסי עובד-מעביד". לאחרונה פירסם ספר מקיף שעוסק בדיני ירושה ועיזבון שכתב עם השופט שאול שוחט ועם רו"ח-עו"ד יחזקאל פלומין.
עוד משהו: שרת המשפטים, עו"ד ציפי לבני, התמחתה אצל פינברג לפני שנים רבות, ויש לו רק מחמאות להגיד עליה. "לבני עושה עבודה מקצועית שקטה ומעולה, ומקדמת חקיקות בנושאים חשובים. מי שעוקב אחר הנושאים שלבני מקדמת, יודע להעריך את העבודה שלה. אני עוקב אחריה בתשומת-לב ומאוד מעריך אותה".