סנסציות כמו הניצחון של ניק קיריוס מאוסטרליה, 144 בעולם, על רפא נדאל אתמול (ג') בשמינית גמר ווימבלדון בדרך כלל לא מלמדות הרבה. במקרה של נדאל, כבר שלוש שנים ברור שהמאמץ בעונת החימר גובה ממנו מחיר בווימבלדון (הוא הודח בסיבוב השני ב-2012, בראשון ב-2013, והשנה הפסיד מערכה בכל המשחקים עד שמינית הגמר), וכשלוקחים בחשבון את הגיל שלו (28) ובעיקר את הפציעות שתקפו אותו בשנים האחרונות, חייבים להגיע למסקנה שהמחיר הזה די צפוי.
הסיפור הכי לא צפוי בווימבלדון השנה, לעומת זאת, הוא זה של אנדי מארי. והוא התרחש עוד לפני ההדחה שלו היום ברבע הגמר על-ידי גריגור דימיטרוב מבולגריה (1-6, 6-7, 2-6).
הדרך, במקרה של מארי, היא בכל מקרה יותר חשובה מהתוצאות, בעיקר בגלל המאמנת החדשה שלו, אמלי מורסמו הצרפתייה. מארי, שנשאר בלי מאמן אחרי שאיבן לנדל החליט לעזוב אותו במארס, הודיע ברולאן גארוס שמורסמו תאמן אותו בעונת הדשא, החלטה שהיממה את עולם הטניס. טניס הוא אולי הספורט הכי שוויוני מבחינה מגדרית - אותם סכומי פרסים ואותו זמן מסך לגברים ולנשים בסלאמים - אבל הרעיון שאישה תאמן את מארי עדיין נשמע הזוי לרוב האנשים בענף. "חשבתי שהם מתבדחים", אמרה וירג'יניה ווייד הבריטית, אלופת ווימבלדון ב-1977, "מורסמו הייתה שוק טוטאלי".
מורסמו היא לא האישה הראשונה שמאמנת בסבב הגברים: בילי ג'ין קינג האגדית אימנה את טים מאיוט מארה"ב בתחילת שנות התשעים; טטיאנה נאומוקו מרוסיה אימנה את בן ארצה אנדריי צ'סנוקוב, שהיה בטופ 10 ב-1991, במשך 14 שנה; ולמורסמו בעצמה יש ניסיון עם גברים - לפני ארבע שנים היא הדריכה את מיכאל לודרה הצרפתי בעונת הדשא. רק שאף אחד מהשחקנים האלה לא היה במעמד של מארי, מה שהופך את השותפות בינו לבין מורסמו לתקדימית.
התקדים הזה מעניין בגלל מה שהוא מגלה על אימון ברמות הגבוהות של טניס. לאף אחד אין ספק שלמורסמו, שזכתה בשני תארי גראנד סלאם (ווימבלדון ואליפות אוסטרליה) ודורגה ראשונה בעולם באמצע העשור הקודם, יש הידע המקצועי הנחוץ כדי לאמן שחקן כמו מארי. אלא שידע מקצועי זה לא מה שמארי מחפש: הוא שכר את מורסמו לחודש, בתור ניסיון, פרק זמן שבו בלתי אפשרי לעשות שינויים מקצועיים.
***
מארי, שעבר ניתוח בגב בספטמבר 2013, נאבק מאז בעיקר עם בעיות מנטליות. ואחרי שלנדל הקשוח הצליח להחדיר בו את הביטחון הדרוש כדי להתגבר על מכשול הגראנד סלאם הראשון (מארי הפסיד בארבעת גמרי הסלאמים הראשונים שלו) הוא מחפש קצת יותר רגש, אמפתיה, הזדהות. את הדברים האלה הוא קיבל בשפע בתחילת דרכו: אמו, ג'ודי, הייתה המאמנת הראשונה שלו. "אמא שלי הייתה מאוד טובה בלהקשיב", אמר מארי, "וזה משהו שאני מרגיש שאני צריך כרגע. התחלתי להקשיב לגוף שלי הרבה יותר, ואני חושב שזה חשוב שהאנשים שאתה עובד איתם יכבדו את זה ויבינו איך אתה מרגיש".
מורסמו, הוא מאמין, יכולה להבין אותו, גם כי לאורך הקריירה שלה היא התמודדה עם לא מעט משברים: במשך שנים היא נחשבה לשחקנית הכי טובה בעולם שלא זכתה בגראנד סלאם, עד שבגיל 27 היא פרצה את המחסום. "אני חושב שהיא הייתה מישהי שנאבקה עם לחץ וכבשה אותו בשלב מאוחר יותר בקריירה שלה", אמר מארי, "שזה מאפשר לך לעזור יותר ממישהו שלא התמודד עם הדברים האלה. היא מבינה את החלק הפסיכולוגי של המשחק אולי יותר מאחרים בגלל זה".
במילים אחרות, מה שמארי רוצה זה בעיקר את התחושה שיש לו עם מי לדבר. ובזה, אין ספק, נשים תמיד היו יותר טובות.
