עומר דמארי / צלם: שלומי יוסף
גם אם אינך אוהד הפועל ת"א, נדמה שהתחושה הראשונית נוכח חתימתו של עומר דמארי במועדון לשנתיים נוספות על פני מעבר ליריבה העירונית מכבי או להפועל ב"ש, היא שלא הכל אבוד. אין כל ספק שבעידן הכסף הגדול קשה לעצור מעבר של שחקן שמקבל הצעה כספית גדולה יותר, גם אם הוא מועדון יריב הכי גדול שנמצא בסביבה. פעולה הפוכה נראית כל כך רומנטית ותלושה מהמציאות שהיא אפילו מרגשת.
דמארי הצליח לעמוד כמה פעמים בפני הרצונות של מכבי כי יעבור לשורותיה, רצונות שלא היו אפילו עולים על הנייר אלמלא נקלע למצב הבלתי אפשרי שבו גם קבוצת האם שלו, מכבי פ"ת, תלויה כלכלית במכירתו ומוכנה לשווק אותו לכל דורש, אפילו להפועל פ"ת (בתיאוריה, בתיאוריה).
***
אבל כבר עכשיו אפשר להגיד שני דברים: 1. לא בטוח שדמארי לא ישחק מתישהו בעתיד במכבי, ולכן ברורה גם התעקשות מקורביו להבהיר כי לא אמר את הדברים שיוחסו לו אתמול (א'), לפיהם הוא "לעולם לא ישחק במכבי ת"א" (הוא כן אמר: "בארץ אשחק רק בהפועל ת"א"); 2. דמארי נשאר בהפועל כדי לעזוב אותה בסופו של דבר. זה יקרה מחר, בשבוע הבא, בינואר, בקיץ הבא - אבל בטוח שזה יקרה.
דמארי לא שונא את מכבי ת"א, גם אם הוא הפך להיות הסמל הכי גדול של הפועל ת"א בעת החדשה, ויותר מאשר סמל - הוא הפך לכלי שיווקי יוצא דופן. ביממה האחרונה התפתחו שתי מגמות אצל אוהדי הפועל: מצד אחד שכנוע עמוק כי איל ברקוביץ' הצליח במשימתו להשאיר את גילי ורמוט ודמארי בקבוצה, מה ששווה תגמול ברכישת מנוי, ומצד שני אוהדים שצועקים כי המלך הוא עירום, וכי דמארי נשאר בהפועל כדי לצאת לחו"ל עוד הקיץ. בשלב הזה דווקא אותו מיעוט צעקני צודק. ההחלטה של דמארי הייתה מושכלת ומפוקחת, יותר מאשר סנטימנטלית. השאיפה הגדולה שלו היא לצאת ולשחק בחו"ל, עוד העונה, ורצוי בקבוצה גדולה יותר מאוסטריה וינה, שהיתה הקבוצה הכי רצינית לגביו בשבועות האחרונים: האוסטרים הציעו פיצוי של 1.8 מיליון אירו שיכול היה להגיע ל-2.2 מיליון אם היו מעפילים לשלב הבתים של ליגת האלופות בעתיד (העונה הם כלל לא ישתתפו במפעלים האירופיים).
את ההצעה הזו לא אהב דווקא נשיא מכבי פ"ת, עמוס לוזון, כיוון שהייתה תלוית הישגים והתשלום לא היה מיידי בשלמותו. לוזון, כמו גם הפועל, צריכים תזרים מזומנים כאן ועכשיו, וזו גם הסיבה שאפקט המזומן הביא את לוזון לרצות ולראות את דמארי עובר להפועל ב"ש שהציעה סכום נמוך יותר מהאוסטרים, אבל במזומן, או מכבי ת"א שהעבירה הצעה באותו סכום - 1.5 מיליון אירו. אלא שכאן הבין דמארי שבניגוד לערן זהבי או יוסי בניון שיזכו בעונה הקרובה לשכר אדיר במונחים ישראלים, סביב ה-500 אלף אירו, הוא יקבל פחות - ובדולרים. כשהוצע לו לחתום בהפועל ת"א תמורת שדרוג שכרו מ-175 אלף דולר ל-300 אלף דולר, לא כולל דירה ורכב, ההצעה הזו כבר הייתה גבוהה מזו של ב"ש ונופלת בפחות מ-100 אלף דולר לעונה מזו של מכבי ת"א. אם דמארי לא יימכר הקיץ לחו"ל, הוא לפחות שדרג את שכרו בהתאם למעמדו.
***
דמארי רוצה להרוויח זמן וזו זכותו. הוא רוצה לשחק באירופה ולא לצאת כרגע מאותה מלכודת דבש בדמות חוזה ארוך טווח בהפועל ת"א, שנחתם איתו לפני שלוש שנים ואשר הפך אותו ל"חייב להימכר" בתוך שלוש שנים. ההסכם החדש שלו בהפועל מסנדל מעבר לקבוצה בארץ, אבל לא יציאה לחו"ל, בדיוק מה שהוא, הפועל ת"א וגם עמוס לוזון היו שמחים שיקרה.
ההסכם הזה טוב להפועל כמובן ברמה התדמיתית, אבל ממש לא התזרימית. מעבר של דמארי למכבי היה גורם למהומות ולחרם מנויים חסר תקדים שהיה גורם להפועל נזק כספי גדול יותר מהרווח על המכירה. מי שבאמת "נדפקת" כאן היא פ"ת. לא כסף מזומן, ולא שליטה על הנעשה.
כעת, הדברים יהיו תלויים ברונן קצב. אם הסוכן יצליח להביא הצעה מחו"ל שתדאג לדמארי מקצועית וכלכלית, הוא יעזוב בלי למצמץ. נותר לו לא מעט זמן לעבוד על זה (חלון ההעברות ברוב הליגות האירופית נסגר רק ב-1 בספטמבר). ועדיין, לאוהדים תמיד תהיה תקווה שהכל יתקלקל, שהוא יישאר ויגרום לדרבי התל-אביבי, למרות ההבדל הארגוני-כלכלי המהותי בין שתי היריבות, להראות כמו כזה שאתה נכנס אליו ולא יודע איך תצא ממנו. בקיצור: דרבי עם חוקים משלו.