תכנית MentorIt / צילום: תמר מצפי
נשים ונערות שבוחרות לעסוק באחד המקצועות המתגמלים במשק - מדעי המחשב - נתקלות שוב ושוב בתקרת זכוכית. האם היא שקופה? לא בהכרח, אבל אין ספק שהיא מונעת מ-50% מהאוכלוסייה להתברג בעמדות מפתח. גם לכלל הזה יש יוצאות מן הכלל - שריל סנדברג היא מספר 2 בפייסבוק; מריסה מאייר מנהלת את יאהו ומג ויטמן ממנכ"לת את HP.
למרות ההישגים האלה, האפליה המגדרית עדיין חיה ובועטת. דוח של מרכז המחקר והמידע של הכנסת חשף כי בשנת 2012, 66% מנבחני הבגרות במקצועות טכנולוגיים כמו אלקטרוניקה ומחשבים, היו בנים, לעומת 34% בנות. הפער הזה, כך נכתב בדוח, מתקיים גם בשוק התעסוקה - על פי נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, שיעור השתתפות הנשים בתחום ההיי-טק בישראל, עומד על 36.6% בלבד.
בגוגל ישראל החליטו כבר ב-2008 לייסד את התוכנית Mind the gap, שנועדה לעודד נשים לעסוק בתחומי הטכנולוגיה והמדע. באחרונה חגגו בענקית החיפוש את סיום המחזור הראשון של תוכנית המנטורינג MentorIT .
נועה חבצלת, מי שהגתה את הרעיון ופתחה את המחזור הראשון, מספרת: "בתכנית Mind the gap פונים לבנות בתיכון, ואז נזכרתי, שכשאני הייתי תלמידה מה שהיה חסר לי היה בעיקר תמיכה, איזו מנטורית שתעודד אותי. הצעתי שנתבסס על תכנית Mind the gap, נפתח אותה, ונגיע ליותר בנות באמצעות יצירת המשכיות בבתי הספר. הרי בדרך כלל נוער משפיע על נוער, טוב יותר ממורים, אז למה שהם עצמם לא יעבירו את זה? לשמחתי, ההצעה התקבלה בהתלהבות רבה".
הרעיון שעומד מאחורי MentorIT הוא פשוט - איתור ו"גיוס" תלמידות מצטיינות במדעי המחשב, ומינוי שלהן כשגרירות המקצוע בבית הספר. "פנינו לבתי ספר בכל הארץ, וביקשנו שיציעו לנו תלמידות במגמות מדעי המחשב, שגם יודעות לעמוד מול קהל, ושיש להן 'פאשן' מיוחד למקצוע הזה", מספרת חבצלת.
בנובמבר 2013 הגיעו לראשונה למשרדי גוגל בתל אביב, כ-80 תלמידות כיתה י'-י"ב, מ-40 בתי ספר ברחבי הארץ. הן עצמן העידו כי קיימות בתחום אותו הן כל כך אוהבות (העיניים שלהן נוצצות כשהן מדברות על זה, וזו לא קלישאה), שתי בעיות בסיסיות: מדעי המחשב נתפס כתחום מסובך וקשה, כזה ש"לא מתאים לבנות" - מה שמדיר מיד את רגליהן של בעלות הביטחון הנמוך, והסיבה השנייה ואולי הקלה יותר לגישור, היא שבנות רבות (ולעיתים גם בנים) לא בהכרח מכירות את המקצוע, ולכן מוותרות וכלל לא נמשכות אליו. מבנות, כך נראה, מצפים לפחות.
"אנחנו רואים שכשבנות כבר מחליטות שכן ללמוד מדעי המחשב, הציונים שלהן גבוהים יחסית, מה שמעיד על כך שכנראה רק אחוז מאוד מסוים מהן פונה לכך", אומרת חבצלת, "ביום ההכשרה דיברנו עם המנטוריות על יישומים מעניינים של תכנות ב'עולם האמיתי', הן התנסו בתוכנת סקראץ' הידידותית, עברו הדרכה להעברת פרזנטציות ושיעורים. כל אחת יצאה מכאן עם מצגת אותה עליה להעביר בכיתות בית הספר שלה, חולצה ממותגת של הפרויקט, וכמות נכבדה של כרטיסי ביקור".
מכאן, הכוח עבר לידיים שלהן. המחזור הראשון הסתיים באחרונה ונחשב להצלחה ובגוגל כבר שוקדים על המשך הפעילות. את סיום הפרויקט ציינו הצעירות במפגש מרגש, שכלל סיפורים אישיים, ופעילויות העשרה - סדנת רובוטיקה, והרצאה של ההאקרית הישראלית קרן אלעזרי.
"הבנות שעבדתי איתן בבית הספר שלי בכלל לא ידעו מה זה מדעי המחשב", מספרת טלי לרנר, בת 17, תלמידת כיתה י"א מאשדוד, "פניתי אל בנות כיתה ט' שעמדו לפני בחירת מגמה, והראיתי להן עד כמה מדובר בתחום מעניין שקשור לחיים האמיתיים", היא אומרת ומוסיפה שהיא מתקשה להבין איך אפשר שלא להתאהב במקצוע הזה.
- קרה שהסברת משהו וראית שבעצם לא כולם מבינים?
"דווקא לא. לימדתי תכנות קל, והסברתי שמחשבים זה הכל - מרפואה ועד תחבורה. המורים בעצמם מאוד התלהבו מזה".
"אצלנו הייתה מורה שרדפה אחרי וביקשה שאלמד את התלמידים שלה", מספרת אלונה חיימוב, 16.5, מחולון, "הבנים בכיתה שלי קינאו בי על זה שדווקא אני הוזמנתי לגוגל. הם אמרו שזו אפליה".
למרות שרוב הבנות בתוכנית נמצאות בנחיתות מספרית בכיתות המקוריות שלהן ביחס לבנים, הן לא רואות בכך בעיה. "בכיתה אני כמעט ולא מרגישה את ההבדל. אין תחושה של בנים ובנות", מעידה חיימוב, "ממילא כולם עובדים עם כולם, ויש עזרה הדדית. אני יודעת שיש בעיה בתחום רק מסיפורים של אמא שלי על מה שקורה אחר כך, כשמגיעים לשוק העבודה".
- מה אמרתן לבנות שאמרו שהן לא אוהבות מקצועות ריאליים?
"כולן יכולות להשתלב במדעי המחשב", קובעת סופי דנילוב (17) מבאר שבע. "הבעיה היא רק בחשיפה. למדתי שצריך להראות להן את הדברים המעניינים. הנה, אני גרועה במתמטיקה. אני מעדיפה להקדיש את הזמן שלי לתכנות מאשר לחישוב סינוסים".
- אתן חושבות שבנות נדרשות להוכיח עצמן יותר מבנים?
"בוחנים אותי יותר", מאשרת דנילוב ויתר הבנות מצטרפות אליה. "זו בדיוק השורה התחתונה של מה שעשינו", מסבירה חיימוב, "הסברנו שזה זה לא משנה מה את ומאיפה את באה, אלא מה את עושה ואם יש לך השראה".
הבנות מעידות על תרומה הדדית: הן עצמן, גם אם לא נזקקו לכך, קיבלו ביטחון רב מעצם האחריות שהטיל עליהן התפקיד, ובמקביל הצליחו להדביק בחיידק בנות אחרות שאלמלא הן, יכול להיות שהיו בוחרות במסלול לימודים אחר. יש גם סיפורים אחרים.
"היה לי מקרה של מישהי שהתלבטה אם מדעי המחשב זה בשבילה, ובגלל שהייתי מנטורית, המורים שלה ביקשו ממני שאדבר אתה", נזכרת חיימוב, "בסופו של דבר אחרי שהיא התחילה ללמוד במגמה, היא החליטה שזה אכן לא בשבילה. זה לגמרי לגיטימי. המקצוע הזה לא מתאים לכולן, אבל צריך לתת לכולן את החשיפה וההזדמנות לנסות".
- את הביטחון שיש לכן הצלחתן להעביר הלאה?
"נראה לי שכן", אומרת חיימוב, "תלמידים ותלמידות שאלו אותי שאלות שהם חששו לשאול את המורים".
