כיפת ברזל גראד עזה טילים / צלם: רויטרס
הסוללה
בימים האחרונים מסרה רפאל לצה"ל את הסוללה ה-7 של כיפת ברזל. הצטיידות הצבא במערכות היירוט עד כה נעשית הרבה בזכות הקצאות מיוחדות של הממשל האמריקאי, זאת בשל מחירן הגבוה. על פי הערכות שהועלו בעבר, המחיר של סוללה אחת נאמד בכ-50-60 מיליון דולר. הסוללות מחוברות למכ"מים מסוג MRR שמפתחת ומייצרת אלתא - חברה-בת של התעשייה האווירית. עבודות הייצור של המכ"ם נעשות באשדוד, שמטווחת לעתים תכופות ברקטות מעזה. המכ"ם מזהה את יציאת הרקטות לעבר ישראל, מחשב את מסלול מעופן ומסמן את הרקטות שעשויות ליפול באזורים מיושבים ולגרום לפגיעה בנפש וברכוש. מערכת השליטה והבקרה של הטיל המיירט טמיר", מאפשרת לפגוע ולהשמיד את הרקטה המאיימת.
המיירט
העלות של טיל מיירט המשוגר לעבר רקטה הוערכה בימים האחרונים בידי גורם ביטחוני בכיר בכ-100 אלף דולר. עם זאת, בעבר טענו גורמים ביטחוניים כי עלות היירוט נאמדת "רק" בכ-50 אלף דולר. עדיין, מדובר במחיר גבוה משמעותית ממחיר של רקטות שנורות לעבר ישראל, שעלותן נעה בין כמה מאות לכמה אלפי דולרים. לפני כשנה פורסם בעיתונות הזרה כי רפאל מובילה שיפור טכנולוגי בטיל המיירט, שעשוי להוזיל את מחירו באופן משמעותי. המיירט, שמכונה כאמור "טמיר", מיוצר בחברת רפאל מערכות לחימה מתקדמות. מטעמים ברורים במערכת הביטחון לא מסגירים את מספר המיירטים שנמצאים ברשות מערך ההגנה האווירית של חיל האוויר. עם זאת, ניתן להעריך כי לרשות מערך היירוט עומדת כמות מספקת של טילי טמיר.
כלכלת יירוט
היכולת של מערכת כיפת ברזל לברור את הרקטות שעשויות לפגוע בשטחים מיושבים לבין אלה שצפויות ליפול בשטחים פתוחים, מאפשרת חיסכון כספי אדיר. לאחר שהמכ"ם MMR של אלתא מנתח את מסלול מעופה של רקטה ושולל פגיעה בשטח בנוי - מערכת כיפת ברזל לא תיכנס לפעולה, לא תשגר לעברה טיל מיירט יקר ותתייחס אל הרקטה כבלתי רלוונטית. עם זאת, ברגע שחישוביו המהירים של המכ"ם מסמנים את הרקטה כמאיימת על עיר, יישוב, מתקן אסטרטגי או אתר שסומן בידי מערך ההגנה האווירית כמוגן - משוגרים לעברה טילי טמיר כדי להשמידה. פעמים רבות משוגרים במקביל 2 טילים למקרה שטיל ראשון יחטיא את רקטת המטרה.
הטווח
בתקופת פיתוחה, מערכת כיפת ברזל יועדה לספק הגנה לרקטות לטווחים קצרים ביחס לאלה שנראו כבר במבצע "עמוד ענן" ונראים היטב במהלך המבצע הנוכחי, "צוק איתן". תחילה, המערכת נועדה להגן מפני רקטות גראד וקסאם לטווח של עד 40 קילומטר שאיימו על באר שבע, אופקים, נתיבות, אשקלון, אשדוד, קריית גת ויישובי הסביבה.
שורה של שדרוגים, עדכוני תוכנה וחומרה שנעשתה בידי מהנדסי חברות רפאל ואלתא אפשרה להכפיל למעשה את טווח היירוט של המערכת, ובאופן שבכוחה ליירט גם רקטות מסוג75-M ו-302-M המאיימות על גוש דן ועל אזור השרון ועד למבואות חיפה בהתאמה.
ההצלחה
מנתוני צה"ל נכון להבוקר (ה'), מאז תחילת מבצע "צוק איתן" נורו לעבר ישראל כ-320 רקטות מרצועת עזה - כ-255 מהן נפלו בשטחים פתוחים וכ-70 יורטו בידי כיפת ברזל. קצינים בצה"ל ציינו ביממה האחרונה כי המערכת פעלה ב-90% הצלחה. שיעורי הצלחה דומים השיגה מערכת היירוט גם בסבבי לחימה קודמים בין ישראל לארגוני הטרור בעזה, בייחוד ב"עמוד ענן" בנובמבר 2012. בכירים במערכת הביטחון ומומחים ביטחוניים אומרים כי ההצלחות ביירוט הרקטות מעזה מסבות תסכול רב בקרב ארגוני הטרור ברצועה שמתקשים בשל כך להנחיל פגיעות בעורף הישראלי. בנוסף, הצלחת המערכת ממתנת את הפעילות של צה"ל בעזה שכן עם מספר נפגעים זניח, הלחץ הציבורי על הממשלה להגביר את התקיפות בעזה נמוך.
הדור הבא
מערכת כיפת ברזל היא רק נדבך אחד במערכת ההגנה הרב-שכבתית שישראל בונה לעצמה בשנים האחרונות. זאת, כמענה להתרחבות איום הרקטות והטילים הבליסטיים שמופנים אליה וייתכן שיופנו במסות גדולות בהרבה בעימותים צבאיים עתידיים, כמו עם חיזבאללה בצפון.
בימים אלה בונה רפאל את הסוללה הראשונה של מערכת ההגנה "שרביט קסמים" שאמורה להגן על העורף מפני טילים ורקטות כבדות שמצויים בידי חיזבאללה וסוריה. המערכת עברה מספר ניסויים דרמטיים במהלך השנה האחרונה. שכבת ההגנה הנוספת שתפעל מעל שרביט קסמים היא מערך טילי החץ המיועד לתת מענה לטילים בליסטיים. בשנים הקרובות יפעל מעל מערך החץ מערך הגנה נוסף המבוסס על טילי חץ-3 שבכוחם ליירט טילים גרעיניים עוד בחלל. בשנים האחרונות מתקיימים ברפאל מאמצי פיתוח למערכת הגנה חדשה שתעניק מענה לאיום פצצות המרגמה. בשל הטווח הקצר שלהן, מערכת כיפת ברזל לא מסוגלת ליירט אותן. המערכת שמכונה "קרן ברזל" מתוכננת לפוצץ את הפצמ"רים בעת מעופם באמצעות קרן של לייזר מוצר.
היצוא
מערכת הביטחון אפשרה בעבר לרפאל להציג את כיפת ברזל במסגרת תערוכות נשק בינלאומיות, וזאת בניסיון להשיג עסקאות למכירתה. הנחת העבודה היא שאם ניתן יהיה לייצא את כיפת ברזל ואת המערכות הנלוות לה, החברות הביטחוניות יוכלו לשמר יכולת ייצור סדורה ולהפחית משמעותית את העלות שלה לצה"ל. ועדת משנה מיוחדת של ועדת החוץ והביטחון העריכה כי כדי לענות על הצרכים הביטחוניים של ישראל עליה להצטייד בלא פחות מ-13 סוללות. גורמים ביטחוניים אמרו לאחרונה כי אף העניין העצום שמעוררת המערכת, עדיין אין על השולחן עסקה חתומה למכירתה ללקוח זר. אחד הגורמים הסביר זאת בכך שאולי מלבד דרום קוריאה אין עוד מדינות שהעורף שלהן חשוף לאיום רקטי נרחב.
הפרס
בשנת 2012 קיבלו מפתחי המערכת במפא"ת (המרכז לפיתוח אמצעי לחימה ותשתיות טכנולוגיות במשרד הביטחון) ורפאל את פרס ביטחון ישראל היוקרתי. הפרס ניתן לצוות הפיתוח על פריצת הדרך הטכנולוגית שהעצימה את יכולותיה של ישראל בתחום הלחימה בטרור. זאת, כשבשלבי הפיתוח הראשוניים שלה היא זכתה לזלזול מופגן מצד בכירים במערכת הביטחון שלא האמינו בכך שניתן לפוצץ רקטות בעת מעופן. במקביל לפיתוח המערכת נעשו ניסיונות רבים למכור לישראל מערכת יירוט המבוססת על לייזר המכונה נאוטילוס, ונעשו ניסיונות לקדם הצבת מערכות יירוט אחרות מתוצרת ארה"ב, שטרם הצליחו להתקרב אל רמת היעילות שהוכיחה כיפת ברזל.