אחרי ה-1-7 המוחץ/מדהים/משפיל על ברזיל, גרמניה הפכה לפייבוריטית מוחלטת לזכייה בגביע העולם. אם תעשה את זה ותניף הערב (א') את הגביע במראקנה זו תהיה הפעם הרביעית שלה, וראשונה אחרי הפסקה בת 24 שנים. ההופעה מול ברזיל כמעט והשכיחה את ארגנטינה. היריבה בגמר לא הרשימה עד עכשיו, היא גמגמה כל הדרך עם שבעה שערים בלבד, אחרי הגרלה נוחה מאוד, וגם זה אחרי שני משחקים עם הארכות.
מצד שני, זה בדיוק הכוח של נבחרת התכלת-לבן במונדיאל הזה. מאז החל שלב הנוקאאוט היא נעלה את השער שלה, כבר 330 דקות. היא לא סופגת ולא רק בגלל השוער רומרו, אלא כי היא מצליחה למנוע כמעט לחלוטין מהכדור להגיע לרחבה שלה. ומי שמתחיל לאט-לאט לקבל את הקרדיט על ההופעה של ארגנטינה ב-2014 הוא דווקא השחקן שהכי רחוק מהכדורגל המבריק שכולם מחכים לו מ"האלביסלסטה".
***
הנה נתון שבוודאי לא ידעתם על מסצ'רנו: אין אף שחקן במונדיאל 2014 שהשלים יותר מסירות מדויקות ממנו - 478 מתוך 552 הכדורים שחילק בברזיל הגיעו ליעדם. ולא, לא מדובר רק על פסים קצרים וחסרי משמעות, אחורנית או לרוחב: 71% ממסירותיו היו לכיוון מה שמוגדר על-ידי אגף הסטטיסטיקה של פיפ"א כמסירות ל"טווח בינוני". 16% נוסף ממסירותיו היו ארוכות. כן, הגרזן הקשוח שעבודתו היומיומית בברצלונה היא בכלל בלמות - אמנם לא כבש או בישל במונדיאל הזה, אבל הוא מהווה את לב המשחק הארגנטיני - המטרונום שמכתיב את הקצב. מבלי להשוות ביניהם - נזכיר כי מנהלי משחק כמו פירלו וצ'אבי לא איתנו כבר מאז סיום שלב הבתים.
"זאת הייתה תצוגת אול-אראונד מדהימה של מסצ'רנו", ניתח מייקל קוקס ב"גרדיאן" את הופעתו של מסצ'רנו בחצי הגמר. "באופן מפתיע, הוא חילק כמה כדורים ארוכים חכמים במיוחד לאזור הקו השמאלי של הולנד, לעברו של לבאצי". זה כמובן לא אומר שמסצ'רנו החליט פתאום בגיל 30 לוותר על הסמל המסחרי שלו: לוחמה בולדוגית על המגרש. זו לא רק פגיעת הראש במשחק מול הולנד, שנחשדה כזעזוע מוח קל, ממנה התאושש במהרה וחזר לשחק כאילו כלום; מסצ'רנו רץ 11.2 ק"מ בממוצע למשחק בברזיל 2014, יותר מכל שחקן אחר של נבחרת ארגנטינה (זבאלטה שני עם 10.9; מסי שיורד לעזור להגנה רק לעיתים נדירות רק עם 8.65 ק"מ למשחק). "מסצ'רנו מגלם באופן מושלם את נבחרת ארגנטינה הנוכחית", ניתחו השבוע באתר ESPNFC: "לא מבריק, אך גם לא מתעייף, לא נכנע, ויש שמועות שלא ניתן להשמיד אותו עם נשק קונבנציונלי".
מסצ'רנו הוא גם השחקן שחילץ ליריב הכי הרבה כדורים במונדיאל הזה (42) וביצע הכי הרבה תיקולים (18). מסצ'רנו הוא אומן של תיקולים, אולי הטוב ביותר שיש במקצוע הכדורגל כיום. ב"טיימס" מספרים כי חברו לשעבר לברצלונה, ססק פברגאס, אמר עליו שהוא השחקן היחיד בעולם ש"יכולת חילוצי הכדור שלו היא כזאת שמנצחת משחקים - באותה מידה שיכולות דריבל, מסירה וסיומת של שחקנים אחרים מנצחות משחקים". למרות התדמית הכסאחיסטית שיצאה לו, המציאות קצת אחרת: לא פחות מ-54 שחקנים בגביע העולמי הזה ביצעו יותר פאולים ממנו בטורניר, והוא טרם ספג כרטיסים בצבע כלשהו. ככה זה כשמחלצים כדורים - ולא רגליים.
***
גם בחדר ההלבשה, מסצ'רנו מניח את מרכז הכובד של ארגנטינה אצלו. במנהרה, לפני המשחקים במונדיאל, ניתן לצפות בקשר צועק, מדרבן ומעודד את חבריו, דווקא בזמן שהכוכב הגדול מסי ספון ומכונס בתוך עצמו. "הקפטן ללא הסרט", נוהגים לכנות את מסצ'רנו האוהדים והתקשורת בארגנטינה.
לפני דו-קרב הפנדלים בחצי הגמר נגד הולנד, הוא ניגש לשוער רומרו ואמר לו: "היום אתה הולך להפוך את עצמך לגיבור". רומרו ביצע. מסצ'רנו הנמוך (1.74 מ'), שמכונה במולדתו "הבוס הקטן", בחר לפצוח בנאום מוטיבציה לפני משחק רבע הגמר מול בלגיה. "נמאס לי שאנחנו אוכלים חול בשביל לנצח במונדיאל הזה", צרח בין היתר על יתר השחקנים. גם מול הבלגים ארגנטינה התקשתה (0-1), ולאחר המשחק, כשנשאל על העניין, הקפיד לשמור על לויאליות לחבריו: "מה שנאמר באופן פרטי נשאר פרטי". שחקן העבר של נבחרת ארגנטינה, אנטוניו ראטין, הסביר את תופעת הכריזמה של מסצ'רנו בריאיון ב-2011 ל"אולה": "היום כבר אין מנהיגים כאלו. קשה לי לאתר בכל הליגות באירופה שחקן כל כך מוביל באישיות שלו ובהשפעה שלו על הסביבה". גם דייגו מראדונה לא חסך שבחים ואמר עליו למגזין TyC Sports: "הלוואי שכל שחקני הנבחרת היו אוהבים את החולצה כמוהו. הוא דוגמה ומופת".
***
כבר בעונת 2003/04, כשמסצ'רנו היה בן 19, תוצר האקדמיה של ריבר פלייט הראה ניצוצות של גדולה. שחקן העבר הארגנטיני הוגו טוקאלי, שעבד כמאמן בכל הנבחרות הצעירות של ארגנטינה, אמר עליו בריאיון ל"לה נאסיון" כי "אני לא מגזים כשאני אומר הוא העתיד של תפקיד הקישור המרכזי בנבחרת ארגנטינה הבוגרת. אני מכיר את הכדורגל שלו מגיל 7 - ומהרגע הראשון ראו שיש פה משהו מיוחד".
קריירת המועדונים של מסצ'ראנו, נשוי+2, התפתחה בהתאם לתחזית של טוקאלי: כל תחנה חדשה היוותה עליית פאזה. ב-2005 רכשה אותו קורינתיאנס הברזילאית, הקבוצה העשירה ביותר בדרום אמריקה - והוא סייע לה לזכות באליפות ברזיל. שם פגש לראשונה את קרלוס טבז, שאח"כ התלווה אליו לתחנה הבאה - ווסטהאם יונייטד. עסקת העברתם המשותפת של שני הארגנטינים לאנגליה, בה היה מעורב גם פיני זהבי, הפכה לתקדימית ומשנת כללי משחק בפרמיירליג - שכן כספים רבים ממנה עברו לידי גורמי צד ג' (חברת MSI של איש העסקים האנגלי-איראני קיה ג'ורבצ'יאן). כשנתיים לאחר מכן, אחרי מאבק משפטי, הפרמיירליג אסרה לחלוטין על מעורבות של משקיעים חיצוניים בזכויות של מכירת שחקנים בליגה האנגלית.
אחר-כך הגיעה השמנת עבור מסצ'רנו: שלוש שנים מעולות בליברפול, ולאחר מכן, ב-2010, פפ גווארדיולה הביא אותו לקאמפ נואו, היישר אל תוך שיאה של השושלת הקטאלונית הגדולה. מסצ'רנו רק השתפר בספרד: הוא הוצב בעמדת הבלם, שיפר את הוורסטיליות שלו. מהר מאוד הוא גם התחבר לרוח המועדון ולשיטתו הטקטית המפורסמת. בעונה שעברה, שהייתה החלשה ביותר של בארסה בעת האחרונה והסתיימה ללא תארים, הוא אמר כי "אם מישהו מפקפק במערכת הזאת, שיסתכל בהקלטות של חמש השנים הקודמות. זה צריך להסיר לו את הספקות".
במהלך הקריירה שלו הוציאו המועדונים השונים בהם שיחק כ-71 מיליון אירו עבור דמי הרכישה שלו. על-פי אתר therichest, הונו האישי עומד על קרוב ל-30 מיליון אירו. ככל הנראה הוא היה מוותר על הרבה מזה רק בשביל להגשים חלום אולטימטיבי של כל ילד. "נצטרך ליהנות מהמשחק הזה", אמר מסצ'רנו לאחר הניצחון על הולנד, כשהוא דומע קלות, בהתייחס לגמר הלילה במראקנה. "אחרי הכל, דברים כאלו קורים לך רק פעם בחיים".