יצחק בוז'י הרצוג / צילום: תמר מצפי
אין לי מושג איך יסתיים קרב האגרופים בינינו לבין החמאס. אבל, לא קשה להבחין, תהיה התוצאה אשר תהיה, הבחירות כנראה מתקרבות. וככל שהן מתקרבות, אני שומע קולות של ייאוש, של תחושת מועקה כי "מה שהיה הוא שיהיה".
גם הקולות של חוסר אונים הולכים וגוברים ובשפת "השכונה" הם צועקים בייאוש - "אנחנו יודעים שביבי עובד עלינו, אבל אין עליו", ושפת השכונה מציפה גלים-גלים חלק ניכר מהציבור, דתיים וחילוניים, שמאל וימין, אשכנזים ומזרחים. לא שהביבי הזה לא מוכשר, הם אומרים, אבל למה הוא מוכרח כל הזמן לסטות מהאמת ולעבוד עלינו בעיניים?
וכאשר בשכונה חוזרים ואומרים "אף אחד לא יכול עליו", מיד עוסקים בשאלה, אז מי האיש שכן יכול? בינתיים, תחת כל עץ רענן אנחנו מחפשים את המועמד האלטרנטיבי, מחפשים ולא מוצאים. לא מוצאים, כי אנחנו מחפשים מועמד שיצליח לגבור על ביבי. וביבי כמו ביבי, הוא כנראה מוצר חד-פעמי שלא ניתן לחיקוי.
לאחרונה, ביני לבין עצמי, גם אני עסקתי בחיפושים אחרי מועמד המסוגל להביס את ביבי הפוליטיקאי, ובעיקר גם את התופעה הזאת ששמה ביבי. כך הגעתי לראש עיריית ת"א, רון חולדאי. חשבתי לתומי שכל מועמדי אמצע המפה הפוליטית יגלו גדלות-נפש ויתאחדו סביב חולדאי. טעיתי פעמיים. פעם אחת, כי הייתי תמים לחשוב שמנהיגי מפלגות יוותרו מרצונם החופשי על מעמדם לטובת מנהיג ראוי משכמו ומעלה. ופעם שנייה, כי חולדאי אוהב את תפקידו עד כדי כך, שהוא כנראה צריך להיות מתאבד שיעי כדי לזנוח עיר כל-כך מרתקת לטובת מדינה כל-כך מסובכת.
וכך הגעתי שוב ליו"ר מפלגת העבודה יצחק (בוז'י) הרצוג. אם תרצו, זוהי מועמדות הנקראת בשפתנו המתחדשת - הפוך-על-הפוך.
למה הפוך-על-הפוך? כי חייבים להציג מועמד נגדי, שהוא ההיפך הגמור מביבי. לא עוד פוליטיקאי שכל כוחו במילים ולא במעשים. לא עוד אדם הבודק כל בוקר לאן נושבת הרוח. לא עוד מנהיג המנהל יחסים בלתי-אפשריים עם האמת, ושהעיסוק בדימויו האישי מעביר אותו על דעתו. לא עוד שחקן עם קול של בס-בריטון העוסק כל הזמן בשאלה הגורלית, איך הוא נראה. ובמשפט אחד - לא עוד מנהיג המתחמק מלעסוק בשאלות גורליות לקיומנו, וגונב את דעתנו בעזרת נאומים חוצבי-להבות.
המייצג המובהק של הגוש הגדול והמתון
המועמדות של בוז'י נשענת על התקווה שהגוש הגדול הנמצא באמצע המפה הפוליטית, הוא גוש של אנשים חושבים. הגוש הזה, המונה 50-40 מנדטים, צריך להשתחרר מהשטיקים של ביבי ולאמץ מנהיגות רצינית וחושבת, ואז אולי הוא יכריע את תוצאות הבחירות.
קל זה לא יהיה. כי אנחנו אוהבים לאמץ אל ליבנו מנהיגים הנתפסים כמנהיגים חזקים. ומכאן מגיעות כל העצות לבוז'י להשתנות ולהתאים את עצמו למנהיג "החזק". אנחנו מייעצים לו להתלבש אחרת, להרים את קולו, לשנות את תסרוקתו, ואם אפשר, להיות גם יותר שובב. אבל הפעם, אין לנו זמן למשחקים, הפעם, הקמפיין חייב להיות קמפיין לאנשים חושבים. ואל האנשים החושבים מוכרחים הפעם לדבר ברצינות. בלי טריקים ובלי ספינים.
בוז'י הוא לא ביבי, וטוב שכך, כי זהו יתרונו הגדול. יש בו כנראה עוצמות שקטות ולא מתלהמות. אין חילוקי-דעות לגבי יכולותיו כאיש ביצוע. אלה שמכירים אותו מקרוב טוענים בעקשנות שהוא לא פראייר, ואם צריך, הוא יודע גם לנשוך. עובדה שהוא לקח מפלגה מסוכסכת ובנה אותה בשקט ובהתמדה. בלי צלצולים ובלי תרועות חצוצרה.
אני מודה ומתוודה שהייתי צריך לעבור מהפך אישי כדי לכתוב את מה שאני כותב. היום אני מבין כי בוז'י הוא המייצג המובהק של הגוש הגדול והמתון, מנהיג המבין כי מתקרבת השעה הגורלית שאם לא נגיע להסכם שלום, נדע לפחות להיפרד בשלום.