"The Voice", יום ג' 21:00, ערוץ 2 רשת
אני אוהב מאוד את העונה הזאת של "The Voice": החילוף של יובל בנאי ושלומי ברכה במוש בן-ארי התגלה כמוצלח: לא מפני שהאחרון מתגלה ככישרון טלוויזיוני גדול מהראשונים, אלא מפני שהוא משאיר יותר מקום לאביב גפן (בנאי לא ויתר לו בקלות).
במשהו שנע בין מניפסט (לעיתים טרחני) למופע סטנד-אפ, מפגין גפן חוש הומור ויצירתיות שובת-לב, שבשלב האודישנים, זה עם הכיסאות המסתובבים, הוליד דיאלוגים מופלאים, למשל כשהוא יורד על אחד הלהיטים של שלומי שבת, והלה (שהתברך בחוש הומור לא רע לכשעצמו), עונה לו: "הלו, קניתי דירה מהשיר הזה" - ובכך תוקע את האמת הכי מוחשית של המוזיקה הים-תיכונית היישר בפרצופו המשועשע של גפן.
השאלה היא מה מכל זה יישאר עתה, כשאנו על סף השלב השני: בהנחה שהדינמיקה בין השופטים, בעיקר בזכות גפן, הייתה החלק המהנה של האודישנים - האם יצליחו המתמודדים לשאת על כתפיהם את משאו הכבד של הפריים-טיים?
בעלי מו"מ
"בחדרי המו"מ", יום ג' 22:00, ערוץ יס דוקו
בעוד אצלנו מתווכחים עם מי ואם בכלל יש לנהל משא-ומתן על סיום האירועים בדרום, בצפון ובמזרח (רק הכניסו את השנה המתאימה לגזרה המתאימה - ומזל שאין לנו גם שכנים ממערב) - הרי שברחבי העולם מגיעים סכסוכים עקובים מדם, אפילו יותר מהסכסוך הישראלי-פלסטיני, לפתרונם באמצעות אותו מנגנון ישן וטוב שבמסגרתו מכניסים את הניצים לחדר אחד ומחכים שיעלה עשן לבן.
רוברט קופר הוא איש של משאים-ומתנים, נציג האיחוד האירופי שנשלח להשכין שלום בין סרביה לקוסובו. כזכור לכולם, המלחמה ההיא לוותה במעשי טבח, טיהור אתני, ביזה ואונס, שבחלק מהמקרים היו גורמים לתמונות מגבול עזה להחוויר - ועדיין, כאשר יש לחץ בינלאומי אפקטיבי (אירופה עדיין זוכרת מה עלול לקרות כשסכסוך פורץ בבלקן, אפילו אם מלאו לו כבר מאה שנה), גם הסכסוכים הנוראיים ביותר עשויים להיפתר בדרכים של שלום.
הלחימה בקוסובו הסתיימה אמנם לפני כ-15 שנה, אבל המשא-ומתן שנפתח לאחריה מתגלה כקשה וכמורכב - ויחד עם זאת, ממש כמו התיאורים מימי שיחות הפסקת האש ממערב לתעלת סואץ ומימי קמפ דייויד העליזים, כאשר מכניסים בני אדם - ואפילו הם אויבים גדולים - נוצרים מיד קשרים אישיים, חיבה ואפילו הומור.
האם גם לנו יקרה יום אחד הנס הזה?
* ציון: 9