אתמול (ג') כתבתי כאן על אמירתה משכבר הימים של גולדה מאיר שהיא שונאת את הפלסטינים בגלל מה שהם גורמים לנו לעשות להם. נזכרתי שהיא חטפה על הראש מאנשים רבים ששאלו בביקורת 'איך ייתכן?'. האשימו אותה בצביעות ובהתחסדות.
אבל האם לא אתם, הפלסטינים, הפכתם את המלחמה ללחם חוק? עד שתשוחרר אדמתכם ה"קדושה" - יותר קדושה מדם ילדיכם - ועד שתקבלו את כל אדמתכם - גם היא קדושה, כמובן - אתם רוצים כל גרגר ממנה, אף לא גרגר אחד פחות, כלומר לנצח.
למען מה אנשים נהרגים? למען תמונות של הרוגיכם כדי להמחיש את האכזריות שלנו? אבל לא משנה לכם כמה גוויות יש. אתם סופרים את הכותרות האנטי-יהודיות ואת ההחלטות האנטי-ישראליות - אלה המטרות הקדושות. יותר מהילדים.
למי (לא) אכפת מהילדים?
אני מגזים? אז תסבירו בבקשה איך לפרש אחרת את סירובם להסכים להצעת מצרים להפסקת אש. כמה הרוגים, ביניהם גם לא מוסלמים, יכולה הייתה הפסקת האש לחסוך? לא רק לנו, גם לכם. חמישה, עשרה, חמישים? ומה היה יוצא לכם מזה? מאמר "טוב" של העיתונאי גדעון לוי?
אבל מאמרים טובים ממנו ושכמותו אתם מקבלים בכל מקרה, בלי קשר למה שקורה בשטח, אז תמשיכו לתת להם טיולים לבירות אירופה בתואנה של "סמינרים" - והם בכיס שלכם. לא צריך שייהרגו אנשים בשביל זה.
איך אפשר לפרש אחרת את זריקתם לגיא ההריגה של ילדים, במקום לשלוח אותם לשחק בכדור? אני לא יודע אם אפשר לומר שישראל ניצחה במלחמה זו. בטוח שהיא לא מפסידה ושביכולתה לגרום לכם נזקים הרבה יותר גדולים. אבל היא, אנחנו, בחרנו בהפסקת האש. כי לנו כואב יותר מכם על ההרוגים, גם שלכם. אנחנו לא רוצים להמשיך את הרג של הילדים, גם שלכם. עד שתהיה לכם תמונת "ניצחון", אותה תוכלו להציב על קברי ילדיכם. כי הם שילמו עבורה.
כל הכבוד לממשלה!
יש לי הערכה רבה לחברי ממשלתי שהתעלו על מכשולים לא פשוטים מבחינתם כדי להפסיק את ההרג, גם של ילדיכם. זה שאתם מבטלים - על זה אין לנו שליטה. וגם לא על הילדים שייהרגו כתוצאה מהחלטתכם, מחוסר האכפתיות שלכם, מחוסר האנושיות שאתם מפגינים. לא יותר טוב לחיות בלי אש? לא עדיף על רקטות, פגזים ודברי רהב בטלוויזיה? מתי תתבגרו? מתי תעברו למשחקים של אנשים בוגרים, לא של מבוגרים עם זקנים מסולסלים העוסקים במשחקים ארכאיים. אתם ואנחנו זקוקים לאנשים עם ראשים טובים, ולא עם ראשים אטומים.
גולדה, אולי לא היית גיבורה גדולה, אבל בהחלט היית חכמה לא קטנה.