יוסף גרינפלד / צלם: איל יצהר
סוף לסכסוך בין איש העסקים יוסף גרינפלד לבין צבי גצוביץ. ל"גלובס" נודע כי בתום הליך גישור שהתנהל ביניהם בפני עו"ד מיכאל (מיקי) צלרמאייר, הוסכם כי גרינפלד ישלם לגצוביץ 22 מיליון שקל, והתביעות ההדדיות ביניהם יידחו ללא צו להוצאות.
לפי הסכם הפשרה שנחתם בין הצדדים, גרינפלד ישלם את 22 מיליוני השקלים לגצוביץ ב-6 תשלומים שנתיים של 3 מיליון שקל בכל שנה, שהאחרון ביניהם יהיה ב-2021.
לפי הפשרה, "היה וגרינפלד לא ישלם איזה מהתשלומים במועדים שנקבעו במלואו, או בחלקו, תעמוד במלואה יתרת סכום פסק הדין לפירעון, וגצוביץ יוכל לנקוט נגד גרינפלד בכל הליכי האכיפה וההוצאה לפועל המותרים לפי דין".
הלוואות על בסיס חברות
תחילת הפרשה באוקטובר 2013, אז הגיש גצוביץ לבית המשפט המחוזי בתל-אביב תביעה נגד גרינפלד, שבה טען כי גרינפלד מתחמק מלהחזיר לו הלוואות כספיות בסך מיליוני שקלים שהוא נתן לו לאורך השנים. בהמשך הגיש גצוביץ תביעה נוספת נגד גרינפלד, לבורר עו"ד דניאל גרוס, ובמסגרת הבוררות הגיש גרינפלד תביעה שכנגד.
באמצעות עורכי הדין בנימין ברץ ואייל אברמוב ממשרד פרל-כהן-צדק-לצר-ברץ, טען גצוביץ כי גרינפלד נטל ממנו את ההלוואות על בסיס ההיכרות ויחסי החברות ביניהם, אך בבואו לדרוש את פירעון ההלוואות, שיתרתן עומדת כיום על כ-22 מיליון שקל, "נתקל גצוביץ ביחס של השבת רעה תחת טובה מצד גרינפלד, שאינו מחזיר את ההלוואות".
לדברי גצוביץ, "חרף יחסי החברות והאמון בין הצדדים, גרינפלד החל להתחמק ולהתעלם מפניותיו, ולכל היותר שלח שליחים מטעמו על מנת 'לעדכן' את גצוביץ כי הפרוטה אינה מצויה עוד בכיסו, וכי למעשה אין ביכולתו לפרוע את חובותיו הכספיים".
בכתב התביעה תוארה מערכת היחסים בין שני החברים: "היכרותם של התובע והנתבע נפרשת על פני עשרות שנים. תחילתה ביחסי חברות שנרקמו בין הוריהם, והמשכה בשותפות עסקית ובעזרה שהושיטו הצדדים זה לזה, על בסיס אמון עמוק וחברות אמיצה".
גצוביץ ציין כי בשל מערכת היחסים הקרובה הוא נעתר לבקשותיו של גרינפלד לקבל הלוואות, "ללא כל היסוס ומתוך אמונה מוחלטת כי גרינפלד, הידוע כאמור כאיש עסקים עתיר מוניטין וממון, ישיב את ההלוואות במלואן".
"תסמוך על המילה שלי"
בתביעתו פירט גצוביץ את שורת ההלוואות שנתן לטענתו לגרינפלד. לטענתו, ב-7 בפברואר 2011, ולאחר שכבר העמיד בידי גרינפלד סכומים משמעותיים שמועד פירעונם נדחה שוב ושוב לבקשתו, ערכה עורכת דינו של גרינפלד הסכם הלוואה בסך 6.5 מיליון שקל בריבית פריים, שמועד פרעונה נקבע ל-7 באפריל 2011.
לטענת גצוביץ, ב-26 ביולי 2011 נערך ביניהם הסכם הלוואה נוסף, הפעם על סכום של 1.5 מיליון שקל בריבית פריים, שמועד פרעונה נקבע לדצמבר 2011.
עוד נטען בתביעה כי כאשר הגיעו מועדי הפירעון, ביקש גרינפלד להאריך את מועד ההלוואה, ובהתאם נערכו בין הצדדים תוספות להסכמים, כאשר בין לבין ביקש גרינפלד מגצוביץ הלוואות נוספות בסך מצטבר של כ-12.7 מיליון שקל.
לפי התביעה, במהלך 2012, וביתר שאת בחודשים הראשונים של 2013, פנה גצוביץ לגרינפלד מספר פעמים בבקשות לפרוע או לפחות לצמצם את החוב הכספי הכולל כלפיו, "אך במענה לפניות נהג גרינפלד להשיב לתובע באמצעות אמתלות שונות ומשונות כגון: 'תסמוך על המילה שלי', או 'איני יכול לממש מניות בעת הזו', או 'אין לי כסף נזיל', ועוד כהנה וכהנה סיסמאות, אשר משותפת להן עובדה אחת - אי-פירעון".
גרינפלד, שיוצג בידי עו"ד ד"ר יעקב וינרוט, מסר בזמנו כי "מדובר בסיפור אישי מורכב, שכלל הסכמות בין אנשים מאד קרובים ולא היה אמור להגיע לבית המשפט. משהתגלגל לבית המשפט, שם גם יתברר".
גרינפלד (70) הוא איש עסקים חרדי מוכר ובעל השליטה בכמה חברות, ובראשן חברת קרדן הציבורית, שנקלעה בשנים אחרונות לקשיים ועומדת בפני הסדר חוב.
שמו של גרינפלד מוכר גם הודות למאבק המשפטי שניהל במהלך שנות האלפיים מול רשות ניירות ערך ופרקליטות מחוז תל-אביב (מיסוי וכלכלה), שהאשימו אותו בתרמית בניירות ערך ובשימוש אסור במידע פנים, בעת רכישה מאסיבית של מניות קרדן. גרינפלד ניצח במאבק על חפותו, וב-2009 זוכה באופן מלא מכל האישומים נגדו.