גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מכתב לידיד ערבי

בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום

דרור פויר / צלם: תמר מצפי
דרור פויר / צלם: תמר מצפי

א. האמת, ידיד/ה ערבי/ה, שאין לי הרבה כמוך - יש אחד שאני מחשיב כחבר קרוב (גם אם רחוק פיזית), עוד כמה מכרים ומכרות, וזהו. ובכל זאת, בימים שחורים אלה של "מוות לערבים", אני כותב לך ולעצמי במין תקווה משונה, נואשת, שזה יעזור במשהו, יפזר מעט מהאפלה. זה פחות או יותר הדבר היחיד שאני יכול לעשות, להצהיר על עמידה לצדך ולצד עתיד משותף. כן, ברור שאפשר לשאול למה עכשיו, אבל ראוי יותר לשאול למה לא עכשיו. העכשיו הוא תמיד הזמן הכי גרוע, אבל גם הרבה יותר טוב מכל זמן אחר, לא? להחריש תמיד אפשר. אני יודע כי החרשתי מספיק. כמו כולנו.

לא שיש לי, גם זו אמת, הרבה דברים טובים להגיד או דבר וחצי דבר להבטיח. המצב חרבנה. גם אי אפשר לומר ששיפור נראה באופק. אבל מצד שני, אחי, מהו האופק? אין דבר כזה. אופק הוא קו דמיוני, מפגש בין שמיים וארץ, שלא נפגשים ולא נפגשו מעולם. הוא אשליה. ואם אשליה - אני מעדיף לדמיין אופק אחר, כזה שאין בו שנאה.

כמובן שאני לא יכול להבין באמת מה עובר עליך, גם לא לדמיין. ואיך אוכל? חוסר הסימטריה בינינו עצום כל-כך, זועק בשתיקה מכל פינה ובכל מקום. בחיי לא הייתי במצב כזה: תמיד מופלה, תמיד מודר, תמיד חשוד, תמיד מסתכל מעבר לכתף. אין לי, ולא יכולות להיות לי, שום טענות למי שבוחר ללכת מפה למקום אחר. אני חושב שגם אני הייתי עושה את אותו הדבר.

אני עוצר פה רגע ופונה לאחיי היהודים: האם אתם (סליחה, אנחנו), היינו יכולים לחיות ככה? האם היינו מוכנים לעבור - ולו ליום אחד, לחצי יום, לשעה - את מה שאנחנו מעבירים את אזרחי המדינה הערבים? חברים חוזרים מזועזעים מפריז: יהודי לא יכול ללכת עם כיפה, ישראלי מפחד לדבר עברית וכו', אבל מתחת לאפם מתרחש אותו הדבר, וגרוע יותר, והם מפנים מבט לאן שנוח: לעזה, לסוריה, לג'הנאם.

בואו נקשוט את עצמנו. אנחנו, שכל קללת "יהודי מלוכלך" הנצעקת בעולם מרימה אותנו לשמיים, מחרישים כאשר היא נשמעת פה (אני אפילו לא טורח להחליף יהודי בערבי). אין אף מדינה בעולם שמפלה יהודים כמו שהמדינה היהודית מפלה ערבים. אם בכל מדינה אחרת היה מתבטא שר נגד יהודים כמו ששר משלנו מתבטא נגד ערבים, האדמה הייתה רועדת.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, אנחנו אומרים. איזו בדיחה עצובה.

ב. קראתי את טוריהם של סייד קשוע, זוהיר בהלול, מירה עוואד ואחרים ב"הארץ" (המקום היחיד כמעט שמתנהל בו דיון בנושא, גם אם זה לא ממש דיון, יותר זעקה) ונשבר לי הלב לחתיכות.

אשמנו, בגדנו, דיברנו דופי, העווינו והרשענו, ניאצנו, פשענו - החלקנו את "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל ועכשיו זה בכל מקום, אבל גם צווחי "מוות לערבים" אינם אשמים. להאשים אותם כששר החוץ יושב נינוח בכיסאו תהיה צביעות, לכל הפחות. כמובן שאיני מנקה אותם: תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין איך אדם יכול להוציא את המילים האלה מהפה, פשוט לא מצליח. אין לך הורים? אין לך לב, מצפון או מוח? אבל הם, כידוע, רק תוצאה. פרחיו הכעורים של עץ ששורשיו נטועים עמוק. אותם אין מה לשכנע ואיתם אין על מה לדבר, למרבה הצער, זה כנראה אבוד. צריך להוקיע אותם, לעצור, לשפוט ולאסור, וזהו. ללכת בכוח - זה מה שהם מבינים.

זה לא סוד: נולדנו, גודלנו וחונכנו על אפליה. היא כל-כך שקופה שאנחנו, גם השמאלנים יותר שבנו, כבר בקושי רואים אותה ואם רואים, עושים כאילו לא. אני כבר לא מדבר על הדברים הגדולים כמו צדק חלוקתי, תקציבים, ייצוג וכו', אלה גם - או בעיקר - הדברים הקטנים יותר: הכניסה לנתב"ג, השלטים בכבישים, מודעות ה"דרוש בוגר צבא", המבטים המופנים מאליהם כשמישהו מדבר ערבית לידך, ועוד, ועוד. אפשר היה למלא חמישים עמודים רק בדוגמאות ובעדויות.

כן, לכל דבר אפשר למצוא הצדקה עקומה כזו או אחרת. תמיד. אבל הנה אני נופל, כמו כולם, למלכודת מספר אחת: במקום לדבר אל הידיד/ה הערבי/ה, אני מדבר על ואל היהודים. שוב אותו שיח פנימי, פטרוני, המתנהל מעל לראשם של האזרחים הערבים. זה שיח חשוב מאין כמותו, כמובן, אבל זה לא מה שבא לי לעשות עכשיו, וזה גם לא מה שנראה לי חשוב בעת הזאת.

לכן לא אכנס לכל הוויכוחים המוכרים עד לעייפה תוך כדי שאני דורך על כל המוקשים התשושים: האם נציגיהם בכנסת עושים עבודתם נאמנה (אני חושב שכן, אבל לא עכשיו); האם ראוי שהרוב יבוא בטענות ובדרישות למיעוט (אני חושב שכן, אבל רק כשזה מגיע מתוך הוגנות ובאווירה שאינה רק מקלות וגזרים אלא שותפות); הנכבה - כן או לא (ברור שכן. מה, לא?); וכמובן האמירה המקוממת מכולן, החוזרת על עצמה שוב ושוב: בסוריה לא היית מעז לדבר ככה, במצרים היו עושים לך כך וכך, לך לעזה וכו' (אנחנו לא סוריה ולא מצרים).

גם לא אטען (שוב) את טענתי ששילוב מלא וכן של הערבים בחברה יקפיץ את המדינה הזו לגבהים שעוד לא ראינו, כמו הבוסט שקיבלנו עם העלייה של שנות ה-90 ואפילו יותר: כל-כך הרבה אנרגיה שמחכה להתפרץ, כל-כך הרבה כישרון שמחפש ביטוי. כל מי שהיה מאושפז יכול רק לדמיין מה היה קורה אם האזרחים הערבים היו משתלבים במערכות אחרות ומשביחים אותן כמו שעשו למערכת הבריאות.

אבל באמת, לא היום. לבוא בטענות ובדרישות לציבור שכל היום שומע קריאות המשוועות למותו זה לא פחות מחוצפה ומצביעות. זה בהחלט יכול לחכות.

ג. אני רוצה לומר לך, ידיד/ה ערבי/ה: מי שבוחר לעזוב, אין הגיוני מזה, מי שבוחר להתבדל ולהסתגר - גם פה אין הרבה דברים לומר נגד זה. כל אחד מאיתנו היה מסתגר או בורח.

אבל אחי, אחותי, אולי בכל זאת תישאר? אולי תישארי? בחיי שאין לי מושג למה, וכאמור, גם טיעונים משכנעים במיוחד אין באמתחתי, מלבד אחד: בסופו של דבר, אנחנו יחד במקום הזה ובסיפור הזה - ופה המקום והסיפור הם אותו הדבר. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום. הגורלות שלנו כרוכים אחד בשני. בסופו של דבר, אנחנו אחד, אין לנו עתיד אחר מלבד עתיד משותף.

הוא לא יתחיל מחר על הבוקר, ככל הנראה ולמרבה הצער, וכנראה גם לא אחרי החגים הקרובים, אבל הוא בלתי נמנע, והוא יכול להיות טוב. כל אפשרות אחרת היא דמיונית - וזה בלי להיכנס לפרטים כמו מדינת כל אזרחיה, שתי מדינות לשני עמים או טרנספר או שלושה דובים לזהבה אחת או שבעה גמדים לסינדרלה מהאו"ם. באמת שלא אכפת לי מכל זה. אני יודע שזה חשוב, אבל מאחר שהדיון סביב זה משמש רק כתירוץ בשביל לא לעשות דבר - מה הטעם לדוש בו ברצינות?

ברור לכולנו שחיים משותפים או דו קיום או איך שלא נקרא לזה, הם לא דבר שקורה מעצמו. דו קיום - בטח לא באזור הזה, בטח לא בזמן הזה, בטח לא בין שני העמים המטורללים שלנו - הוא לא עשב בר. הוא סחלב, צריך לפנק אותו, לשמור עליו, לתת לו תנאים טובים עד שיפרח ויתחזק, לגדר אותו, להגן עליו מפני מי שיבקש את נפשו. אני לא יכול לחשוב על דרך אחרת, אבל אשמח לשמוע רעיונות.

האמת שאני אפילו מעז לבקש יותר: אל "רק" תישארו; תיבחרו לכנסת, לעיריות, תיכנסו למשחק ותשנו אותו. אתם 20%, תכניסו 20 ח"כים לכנסת.

ד. בשבילכם היהודים: טוענים כותבים ערבים משובחים שחלקם הוזכרו לעיל, ערבי תמיד נשאר ערבי. על זה אני אומר: נכון מאוד. וזה כל היופי! כמו שבשבילכם יהודי תמיד יישאר יהודי, וטוב שכך. כולם אומרים: בואו נחזק את המשותף, את המאחד. אבל אני אומר: אולי לא? זה הרי לא עבד מי יודע מה עד עכשיו, אז אולי נדגיש את המפריד, אולי נהלל את הריבוי, או לפחות נקבל אותו? הרי אי אפשר שלא.

אתה ערבי, אני יהודי - סבבה לגמרי מבחינתי. איפה חותמים?

עוד כתבות

הודעה שנשלחה בקבוצת וואטסאפ של מתחזים / צילום: צילום מסך

הונאת הרשת החדשה: הבטיחו תשואה חלומית, ואז המניה נפלה בכ־90%

מתחזים ברשת שכנעו משקיעים ישראלים להשקיע במניה של קבוצת מסעדות מלזית ● הם התחזו לדמויות מוכרות בשוק, וכך זינקה המניה בכ־150% - אך קרסה לאחר בריחת מארגני ההונאה שמכרו את החזקותיהם ● ברקע, פלטפורמות כמו מטא מתקשות לבלום את התופעה

קפיצה של 60% באקזיטים - במחיר הפסד / אילוסטרציה: Shutterstock

דוח חדש חושף את מכירת החיסול בהייטק הישראלי

האקזיטים של וויז וסייברארק אומנם הזניקו את שווי העסקאות הישראליות ב-340% השנה - אך יחד עם זאת, בנטרול העסקאות הללו, גודל עסקת הרכישה הממוצעת ירד ב-40%: מ-268 מיליון דולר ב-2024 ל-160 מיליון דולר בלבד

לובי משרדי ''יעדים נדל''ן''. בעיגול: מוטי אברג'יל / צילום: יוסי כהן, יוטיוב

כתב אישום: הונאת נדל"ן בהיקף של עשרות מיליוני שקלים ממאות משקיעים

הפרקליטות הגישה כתב אישום נגד מוטי אברג'יל, לשעבר הבעלים והמנכ"ל של קבוצת הנדל"ן יעדים, בגין גיוס לא חוקי של 75 מיליון שקל ללא תשקיף, מתוכם 17 במיליון במרמה ● לפי האישום, אברג'יל פרסם רכישת קרקעות ברשתות החברתיות, אך המתעניינים קיבלו הצעה לתת לקבוצה הלוואות

צוות ההשקעות של ויולה ונצ'רס / צילום: דוד גראב

ויולה ונצ'רס מגייסת כ־250 מיליון דולר להשקעות חדשות ולהגדלת החזקות קיימות

הקרן ביצעה סגירה ראשונה בהיקף של כ־150 מיליון דולר, שצפויה להתחיל לפעול בתחילת 2026 ● במקביל גויסה קרן נוספת בהיקף של כ־100 מיליון דולר, שמטרתה להגדיל החזקות בחברות פורטפוליו שהקרן מגדירה כמצטיינות שבהן היא כבר השקיעה, ובעצם להעמיק את ההשקעה

האחים אבי, רפי וג'ו נקש / צילום: יח''צ

האחים נקש יישארו בנמל אילת? הממשלה תיאלץ להכריע בקרוב

שרי האוצר והתחבורה יודיעו עד סוף החודש אם יוארך זיכיון האחים נקש בנמל שהסב להם רווחים במאות מיליונים ● בממשלה סבורים שהם לא עמדו בתנאים, אולם פרסום מכרז חדש כעת אינו מהלך פשוט

תחנת הכוח הפרטית דוראד, זרוע פעילות האנרגיה של קבוצת לוזון / צילום: יגאל גורן

אדלטק משכה את התביעה: הוסר החסם להקמת תחנת הכוח שבסכסוך

קבוצת אדלטק משכה את תביעתה נגד ההרחבת תחנת הכוח דוראד באשקלון - כך הודיעו השותפים האחרים ובראשם קבוצת לוזון ● אם דוראד אכן תורחב, הדבר ימנע הקמה של תחנת כוח אחרת - זאת לאור מגבלה של רשות החשמל

בית החולים הדסה / צילום: אביבה גנצר

"המודל של בית החולים לא עובד": איך הדסה שוב נקלע למשבר?

נציגי בית החולים צפויים להיפגש השבוע עם אנשי האוצר ומשרד הבריאות כדי לפתור את המשבר התזרימי של הדסה, שכבר הוביל להכרזת סכסוך עבודה ● הדרישות של ההנהלה, הטענות של האוצר וההצעה של בכיר לשעבר בהדסה שאף צד לא רוצה לקבל

מיכאל קלמן, מנכ''ל מנורה מבטחים ויורם נווה, מנכ''ל כלל ביטוח / צילום: נטי לוי, כדיה לוי

הם מנהלים השקעות בשתי כוכבות הגמל השנה. אבל ההמלצות שלהם שונות לגמרי

2025 מסתמנת בתור השנה של חברות הביטוח, שמובילות את טבלת התשואות גם בנובמבר, ובראשן מנורה מבטחים וכלל ● החוסכים בישראל בדרך לשנה הטובה ביותר מאז 2009 ● במנורה דוגלים כעת בהשקעות סלקטיביות במניות טכנולוגיה, בעוד שבכלל מציעים להיצמד למדדים

ניקש ארורה, מנכ''ל פאלו אלטו / צילום: מולי גולדברג

מנכ"ל פאלו אלטו לגלובס: “אין חשש לפגיעה בתגמול עובדי סייברארק”

ניקש ארורה, שהגיע לביקור בישראל, התייחס לתקופת הביניים סביב אקזיט הענק שטרם הושלם והבטיח בהירות לעובדים ● בדבריו ציין את החותם שהשאיר ניר צוק בחברה גם אחרי עזיבתו וסימן את האתגרים הבאים של עולם הסייבר בעידן הבינה המלאכותית והמחשוב הקוונטי

לארי אליסון, מייסד ויו''ר אורקל / צילום: Reuters, Noah Berger

החוב של אורקל תופח, המניה צונחת, ועסקה אחת מדאיגה במיוחד את השוק כולו

אחרי חוזה הענק עם OpenAI והשקעות עתק בדאטה סנטרים, השוק מתחיל להטיל ספק בקצב החזרת ההשקעות ובתזרים המזומנים של אורקל ● האם החברה תצליח להפוך את ההבטחות הגדולות להכנסות ממשיות, ומה זה אומר על עתיד כלכלת הבינה המלאכותית?

הציבור מעדיף פיקדונות על הקרנות הכספיות של רשות ני''ע / אילוסטרציה: Shutterstock

הקרנות הכספיות של רשות ניירות ערך לא הצליחו לנגוס בפיקדונות של הבנקים

ברשות ני"ע קיוו שהשקת הקרנות הכספיות המתחדשות תסיט אליהן כספים מהפיקדונות, אלא שכחצי שנה לאחר מכן המצב עגום: רק שני בתי השקעות מוכרים את הקרנות והמשקיעים מדירים את כספם מהמוצר, שמנהל מיליונים בודדים ● בקרנות טוענים: "הבנקים לא משווקים אותנו"

האם "התסריט הגרוע ביותר" עבור ישראל בעזה בדרך להתממש?

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל ● והפעם: היום שאחרי הפיגוע הקטלני באוסטרליה, 25 מדינות צפויות לדון מחר בשליחת כוחות בינלאומיים לעזה, ואנטישמיות בחגיגות החנוכה באמסטרדם ● כותרות העיתונים בעולם

זירת הפיגוע בסידני, אוסטרליה / צילום: ap

דיווח: המחבל השני שהשתתף בטבח בסידני - אזרח לבנוני ממוצא פלסטיני

משרד החוץ הצרפתי פרסם את שמו של דן אלקיים, תושב צרפת, שנרצח בפיגוע באוסטרליה ● בישראל בודקים אם הפיגוע ההמוני יצא לפועל בהכוונה של איראן או ארגון טרור ● משרד החוץ האיראני פרסם "גינוי" וטען כי "טרור והרג בני אדם בכל מקום בו בוצעו נדחים ומגונים"

שליחי וולט / צילום: פביו טרופה

דרך הוואטסאפ: לדווח על שליחי וולט נעשה קל יותר

חברת המשלוחים וולט מודיעה על השקת ערוץ וואטסאפ ייעודי לבטיחות בדרכים, שיאפשר דיווח בזמן אמת על שליחים שנוהגים או רוכבים בצורה מסוכנת במרחב הציבורי ● הערוץ החדש מצטרף לאפשרויות הפנייה הקיימות באפליקציה, שדרכן מתקבלות כבר כיום מאות פניות מדי חודש

40 עד 40 2026

ההרשמה לפרויקט 40 הצעירים המבטיחים של גלובס יוצאת לדרך

לנבחרת 40 הצעירים המבטיחים עד גיל 40 ל־‏2026, שמתפרסמת זו השנה ה־21, אנחנו מחפשים נשים וגברים מכל קצות החברה הישראלית שמובילים שינוי ויוזמה, בעלי עשייה מרשימה מוכחת ואופק מבטיח ● אם אתם רואים עצמכם מתאימים או מכירים אנשים ראויים, מוזמנים להגיש מועמדות ● ההרשמה תיסגר ב־31 בדצמבר

מלך ירדן עבדאללה השני / צילום: ap, Gonzalo Fuentes

שיא היסטורי בחוב הציבורי: הכלכלה הירדנית תחת לחץ הולך וגובר

ברקע מלחמת "חרבות ברזל", מתקפות החות'ים והאטה מבנית ממושכת, החוב הירדני מטפס לשיא כל הזמנים ● שוק עבודה חלש וגלי פליטים מציבים את עמאן בפני מבחן יציבות כלכלי-פוליטי

השנה בה נשברו כל המיתוסים בשוק הרכב / צילום: AI

הסיניות השתלטו, החשמליות נזנחו: הנתונים שמאחורי השנה הדרמטית בשוק הרכב

בשנה החולפת השתנו חוקי המשחק בגזרת הרכב הישראלי: מלאים עצומים הכבידו על השוק ועיוותו את תמונת המכירות, המכוניות החשמליות נזנחו לטובת פלאג-אין, הסינים כבשו את השוק, ומותגים ותיקים נדחקו לקרן זווית ● האם 2026 צפויה להיות סוערת יותר?

בנייה חדשה / צילום: Shutterstock

מעל 83 אלף דירות על המדף: מה כדאי לדעת על הנתון החריג של שוק הנדל"ן?

נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה מצביעים על כך שמלאי הדירות הלא מכורות בישראל הכפיל עצמו בתוך חמש שנים ועומד על שיא היסטורי ● תל אביב מובילה ברשימה, ואחריה ירושלים ובת ים ● מהן הסיבות, ואיפה ייקח 7 שנים להיפטר מהמלאי

מה מציעות ספקיות החשמל הפרטיות לצרכנים? / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי

החשמל מתייקר, אבל יש פתרונות: כך תחסכו עד 20% דרך הספקיות הפרטיות

רק אחד מכל 10 משקי בית התניידו לספקיות פרטיות מאז נכנסה רפורמת החשמל לתוקף, חרף העובדה שמדובר במהלך פשוט יחסית ● הנחות קבועות של אחוזים בודדים או מסלולים עם חיסכון של עד 20% בשעות הלילה: מה כדאי לדעת על המסלולים שמציעות החברות השונות ● גלובס עושה סדר

ספי זינגר, יו''ר רשות ניירות ערך; סיגל יעקבי, שופטת בית המשפט הכלכלי; ויעקב לוקסנבורג, בעל השליטה בסאני / צילום: שלומי יוסף, ניב קנטור, סיון פרג'

רשות ני"ע נגד ביהמ"ש הכלכלי: המחלוקת לגבי מניות של קרובי משפחה מגיעה לעליון

האם מניות שנרכשו ע"י קרובי משפחה של בעל שליטה נחשבות לחלק מ"החזקות הציבור", או שהן נספרות כחלק מהחזקות בעל השליטה? ● שאלה משפטית זו עומדת בלב מחלוקת בין ביהמ"ש הכלכלי לרשות ני"ע ● במרכז ההליך: איש העסקים יעקב לוקסנבורג