גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מכתב לידיד ערבי

בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום

דרור פויר / צלם: תמר מצפי
דרור פויר / צלם: תמר מצפי

א. האמת, ידיד/ה ערבי/ה, שאין לי הרבה כמוך - יש אחד שאני מחשיב כחבר קרוב (גם אם רחוק פיזית), עוד כמה מכרים ומכרות, וזהו. ובכל זאת, בימים שחורים אלה של "מוות לערבים", אני כותב לך ולעצמי במין תקווה משונה, נואשת, שזה יעזור במשהו, יפזר מעט מהאפלה. זה פחות או יותר הדבר היחיד שאני יכול לעשות, להצהיר על עמידה לצדך ולצד עתיד משותף. כן, ברור שאפשר לשאול למה עכשיו, אבל ראוי יותר לשאול למה לא עכשיו. העכשיו הוא תמיד הזמן הכי גרוע, אבל גם הרבה יותר טוב מכל זמן אחר, לא? להחריש תמיד אפשר. אני יודע כי החרשתי מספיק. כמו כולנו.

לא שיש לי, גם זו אמת, הרבה דברים טובים להגיד או דבר וחצי דבר להבטיח. המצב חרבנה. גם אי אפשר לומר ששיפור נראה באופק. אבל מצד שני, אחי, מהו האופק? אין דבר כזה. אופק הוא קו דמיוני, מפגש בין שמיים וארץ, שלא נפגשים ולא נפגשו מעולם. הוא אשליה. ואם אשליה - אני מעדיף לדמיין אופק אחר, כזה שאין בו שנאה.

כמובן שאני לא יכול להבין באמת מה עובר עליך, גם לא לדמיין. ואיך אוכל? חוסר הסימטריה בינינו עצום כל-כך, זועק בשתיקה מכל פינה ובכל מקום. בחיי לא הייתי במצב כזה: תמיד מופלה, תמיד מודר, תמיד חשוד, תמיד מסתכל מעבר לכתף. אין לי, ולא יכולות להיות לי, שום טענות למי שבוחר ללכת מפה למקום אחר. אני חושב שגם אני הייתי עושה את אותו הדבר.

אני עוצר פה רגע ופונה לאחיי היהודים: האם אתם (סליחה, אנחנו), היינו יכולים לחיות ככה? האם היינו מוכנים לעבור - ולו ליום אחד, לחצי יום, לשעה - את מה שאנחנו מעבירים את אזרחי המדינה הערבים? חברים חוזרים מזועזעים מפריז: יהודי לא יכול ללכת עם כיפה, ישראלי מפחד לדבר עברית וכו', אבל מתחת לאפם מתרחש אותו הדבר, וגרוע יותר, והם מפנים מבט לאן שנוח: לעזה, לסוריה, לג'הנאם.

בואו נקשוט את עצמנו. אנחנו, שכל קללת "יהודי מלוכלך" הנצעקת בעולם מרימה אותנו לשמיים, מחרישים כאשר היא נשמעת פה (אני אפילו לא טורח להחליף יהודי בערבי). אין אף מדינה בעולם שמפלה יהודים כמו שהמדינה היהודית מפלה ערבים. אם בכל מדינה אחרת היה מתבטא שר נגד יהודים כמו ששר משלנו מתבטא נגד ערבים, האדמה הייתה רועדת.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, אנחנו אומרים. איזו בדיחה עצובה.

ב. קראתי את טוריהם של סייד קשוע, זוהיר בהלול, מירה עוואד ואחרים ב"הארץ" (המקום היחיד כמעט שמתנהל בו דיון בנושא, גם אם זה לא ממש דיון, יותר זעקה) ונשבר לי הלב לחתיכות.

אשמנו, בגדנו, דיברנו דופי, העווינו והרשענו, ניאצנו, פשענו - החלקנו את "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל ועכשיו זה בכל מקום, אבל גם צווחי "מוות לערבים" אינם אשמים. להאשים אותם כששר החוץ יושב נינוח בכיסאו תהיה צביעות, לכל הפחות. כמובן שאיני מנקה אותם: תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין איך אדם יכול להוציא את המילים האלה מהפה, פשוט לא מצליח. אין לך הורים? אין לך לב, מצפון או מוח? אבל הם, כידוע, רק תוצאה. פרחיו הכעורים של עץ ששורשיו נטועים עמוק. אותם אין מה לשכנע ואיתם אין על מה לדבר, למרבה הצער, זה כנראה אבוד. צריך להוקיע אותם, לעצור, לשפוט ולאסור, וזהו. ללכת בכוח - זה מה שהם מבינים.

זה לא סוד: נולדנו, גודלנו וחונכנו על אפליה. היא כל-כך שקופה שאנחנו, גם השמאלנים יותר שבנו, כבר בקושי רואים אותה ואם רואים, עושים כאילו לא. אני כבר לא מדבר על הדברים הגדולים כמו צדק חלוקתי, תקציבים, ייצוג וכו', אלה גם - או בעיקר - הדברים הקטנים יותר: הכניסה לנתב"ג, השלטים בכבישים, מודעות ה"דרוש בוגר צבא", המבטים המופנים מאליהם כשמישהו מדבר ערבית לידך, ועוד, ועוד. אפשר היה למלא חמישים עמודים רק בדוגמאות ובעדויות.

כן, לכל דבר אפשר למצוא הצדקה עקומה כזו או אחרת. תמיד. אבל הנה אני נופל, כמו כולם, למלכודת מספר אחת: במקום לדבר אל הידיד/ה הערבי/ה, אני מדבר על ואל היהודים. שוב אותו שיח פנימי, פטרוני, המתנהל מעל לראשם של האזרחים הערבים. זה שיח חשוב מאין כמותו, כמובן, אבל זה לא מה שבא לי לעשות עכשיו, וזה גם לא מה שנראה לי חשוב בעת הזאת.

לכן לא אכנס לכל הוויכוחים המוכרים עד לעייפה תוך כדי שאני דורך על כל המוקשים התשושים: האם נציגיהם בכנסת עושים עבודתם נאמנה (אני חושב שכן, אבל לא עכשיו); האם ראוי שהרוב יבוא בטענות ובדרישות למיעוט (אני חושב שכן, אבל רק כשזה מגיע מתוך הוגנות ובאווירה שאינה רק מקלות וגזרים אלא שותפות); הנכבה - כן או לא (ברור שכן. מה, לא?); וכמובן האמירה המקוממת מכולן, החוזרת על עצמה שוב ושוב: בסוריה לא היית מעז לדבר ככה, במצרים היו עושים לך כך וכך, לך לעזה וכו' (אנחנו לא סוריה ולא מצרים).

גם לא אטען (שוב) את טענתי ששילוב מלא וכן של הערבים בחברה יקפיץ את המדינה הזו לגבהים שעוד לא ראינו, כמו הבוסט שקיבלנו עם העלייה של שנות ה-90 ואפילו יותר: כל-כך הרבה אנרגיה שמחכה להתפרץ, כל-כך הרבה כישרון שמחפש ביטוי. כל מי שהיה מאושפז יכול רק לדמיין מה היה קורה אם האזרחים הערבים היו משתלבים במערכות אחרות ומשביחים אותן כמו שעשו למערכת הבריאות.

אבל באמת, לא היום. לבוא בטענות ובדרישות לציבור שכל היום שומע קריאות המשוועות למותו זה לא פחות מחוצפה ומצביעות. זה בהחלט יכול לחכות.

ג. אני רוצה לומר לך, ידיד/ה ערבי/ה: מי שבוחר לעזוב, אין הגיוני מזה, מי שבוחר להתבדל ולהסתגר - גם פה אין הרבה דברים לומר נגד זה. כל אחד מאיתנו היה מסתגר או בורח.

אבל אחי, אחותי, אולי בכל זאת תישאר? אולי תישארי? בחיי שאין לי מושג למה, וכאמור, גם טיעונים משכנעים במיוחד אין באמתחתי, מלבד אחד: בסופו של דבר, אנחנו יחד במקום הזה ובסיפור הזה - ופה המקום והסיפור הם אותו הדבר. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום. הגורלות שלנו כרוכים אחד בשני. בסופו של דבר, אנחנו אחד, אין לנו עתיד אחר מלבד עתיד משותף.

הוא לא יתחיל מחר על הבוקר, ככל הנראה ולמרבה הצער, וכנראה גם לא אחרי החגים הקרובים, אבל הוא בלתי נמנע, והוא יכול להיות טוב. כל אפשרות אחרת היא דמיונית - וזה בלי להיכנס לפרטים כמו מדינת כל אזרחיה, שתי מדינות לשני עמים או טרנספר או שלושה דובים לזהבה אחת או שבעה גמדים לסינדרלה מהאו"ם. באמת שלא אכפת לי מכל זה. אני יודע שזה חשוב, אבל מאחר שהדיון סביב זה משמש רק כתירוץ בשביל לא לעשות דבר - מה הטעם לדוש בו ברצינות?

ברור לכולנו שחיים משותפים או דו קיום או איך שלא נקרא לזה, הם לא דבר שקורה מעצמו. דו קיום - בטח לא באזור הזה, בטח לא בזמן הזה, בטח לא בין שני העמים המטורללים שלנו - הוא לא עשב בר. הוא סחלב, צריך לפנק אותו, לשמור עליו, לתת לו תנאים טובים עד שיפרח ויתחזק, לגדר אותו, להגן עליו מפני מי שיבקש את נפשו. אני לא יכול לחשוב על דרך אחרת, אבל אשמח לשמוע רעיונות.

האמת שאני אפילו מעז לבקש יותר: אל "רק" תישארו; תיבחרו לכנסת, לעיריות, תיכנסו למשחק ותשנו אותו. אתם 20%, תכניסו 20 ח"כים לכנסת.

ד. בשבילכם היהודים: טוענים כותבים ערבים משובחים שחלקם הוזכרו לעיל, ערבי תמיד נשאר ערבי. על זה אני אומר: נכון מאוד. וזה כל היופי! כמו שבשבילכם יהודי תמיד יישאר יהודי, וטוב שכך. כולם אומרים: בואו נחזק את המשותף, את המאחד. אבל אני אומר: אולי לא? זה הרי לא עבד מי יודע מה עד עכשיו, אז אולי נדגיש את המפריד, אולי נהלל את הריבוי, או לפחות נקבל אותו? הרי אי אפשר שלא.

אתה ערבי, אני יהודי - סבבה לגמרי מבחינתי. איפה חותמים?

עוד כתבות

השקל מתחזק מול הדולר / אילוסטרציה: טלי בוגדנובסקי (נוצר בעזרת adobe firefly)

השקל מתחזק מול הדולר לשיא של ארבע שנים. אלו הסיבות

השקל מתחזק מול הדולר לרמה של 3.17 שקלים - שיא של ארבע שנים ● בין הסיבות להתחזקות: המומנטום החיובי של יצוא הטכנולוגיה והתעשיות הביטחוניות וגידור שמבצעים הגופים המוסדיים, לנוכח המשך העליות בבורסות בעולם ● יוטב קוסטיקה, מנכ"ל מור קרנות נאמנות: "להערכתי, נראה את השקל חוצה את רף ה-3 שקלים"

וול סטריט / צילום: Shutterstock

יציבות בוול סטריט; מטא עולה ב-1%, אינטל ב-3.5%

עליות באירופה ● מסירות טסלה ברבעון הרביעי צפויות לרדת בחדות ● סופטבנק השלימה את התחייבותה להשקעה של 40 מיליארד דולר ב-OpenAI ● מטא דיווחה כי רכשה חברת AI בשם Manus, המבוססת בסינגפור ● מחיר אונקיית כסף מזנק ב-7% לאחר הנפילה החדה אתמול

דניאל בראל, מייסד ומנכ''ל REE / צילום: שלומי יוסף

REE מזהירה: בלי מימון חדש, הכסף שיש לה יספיק רק עד הרבעון השני של 2026

חברת האוטוטק הישראלית פרסמה את דוחותיה הכספיים לסיכום המחצית הראשונה של השנה וצירפה להם הערת "עסק חי" ● החברה הצליחה להפחית את ההוצאות התפעוליות שלה בשיעור משמעותי, אך קופת המזומנים שלה המשיכה להצטמצם ● הנהלת הנאסד"ק הזהירה לאחרונה את החברה באשר לכך שאינה עומדת בתנאי הסף להמשך מסחר

תדלוק בתחנת דלק / צילום: טלי בוגדנובסקי

בשורה לנהגים: ירידה חדה במחיר הדלק בינואר

לראשונה זה שנתיים, מחיר הבנזין יורד מתחת ל-7 שקלים לליטר: משרד האנרגיה הודיע כי החל מחצות הלילה שבין רביעי לחמישי המחיר המרבי לליטר בנזין 95 אוקטן בתחנה בשירות עצמי לא יעלה על 6.85 שקלים לליטר - ירידה של 26 אגורות מהעדכון הקודם ● הסיבה: צניחה במחירי הבנזין הבינ"ל והיחלשות הדולר

דגם SPICE 1000 מתוצרת רפאל / צילום: Shutterstock

בדיוק של 3 מטר: הודו רוכשת מרפאל פצצות מתקדמות למטוסים

כחלק מחבילת רכש ביטחונית בהיקף של כ־8.7 מיליארד דולר, הודו אישרה את רכישת ערכות הנחיה ספייס 1000 של רפאל ● המהלך משקף העמקה נוספת של שיתוף הפעולה הביטחוני עם ישראל, על רקע המתיחות המתמשכת מול פקיסטן

המאבק על הרווחים הכלואים / אילוסטרציה: גלובס

עד מחר בחצות: בעלי חברות ארנק יכולים לחתום על הסכמי פירוק חברה ולהתחמק מהמס

הזדמנות אחרונה לבעלי חברות הארנק להתחמק מהמסים במסגרת רפורמת הרווחים הכלואים ● כל עוד ההחלטה על פירוק החברה תתקבל עד 31 בדצמבר, רשות המסים מתגמשת ומאפשרת הגשה מאוחרת של בקשות פירוק עד 31 בינואר 2026

מייסדי AI21, אורי גושן, פרופ' אמנון שעשוע, פרופ' יואב שוהם / צילום: איל יצהר

היו לה 200 טאלנטים ומודל שפה חדשני. אז למה AI21 מחפשת אקזיט?

סטארט־אפ הבינה המלאכותית מכוון למחיר של לפחות 2 מיליארד דולר, למרות הכנסות צנועות וקושי בחדירה לשוק הארגוני ● ברקע: המייסד פרופ' אמנון שעשוע מקים בנפרד את חברת AAI

גיל פלדמן ויוני חנציס / צילום: יונתן בלום

רק לפני שנה הם נכנסו לנבחרת היוקרתית וכבר מונו לתפקידים בכירים

ההרשמה לפרויקט 40 עד 40 של גלובס מסתיימת מחר בחצות ● חזרנו לשניים מנבחרי השנה הקודמת שכבר זכו לשדרוג קריירה

עו''ד שלומי הייזלר וינקי קוינט / איור: גיל ג'יבלי

מסתמן: ינקי קוינט ומנכ"ל האוצר לשעבר הייזלר יקימו קרן השקעות חדשה

מנכ"ל רמ"י היוצא, ינקי קוינט, בוחן הקמת קרן בתחום הנדל"ן שתשקיע בנכסים במטרה להשביחם - כך סיפר בראיון לפודקאסט "הצוללת" של גלובס ● לדבריו, שותף אפשרי לדרך זו הוא מנכ"ל משרד האוצר לשעבר עו"ד שלומי הייזלר, בכפוף לתקופת הצינון

מטוס קרב מסוג F-15 / צילום: Associated Press

מסר אמריקאי לאיראן: מכירת F-15 לישראל ב־8.5 מיליארד דולר

מזכירות המלחמה האמריקאית אישרה מכירה של 25 מטוסי F-15IA מתוצרת בואינג לישראל, עם אופציה לרכישת 25 יחידות נוספות ● משך העסקה הצפוי הוא עד דצמבר 2035, והיא כוללת כספי סיוע ● המהלך צפוי לשדרג משמעותית את היכולות הישראלית נגד האיומים במרחב

רוב הקשישים מוותרים על ההטבות המוגדרות בחוק / צילום: תמר מצפי

התחדשות עירונית: רוב הקשישים מוותרים על ההטבות המוגדלות בחוק

המחוקק מחייב את היזמים להציע לקשישים פתרונות ייחודיים בפרויקטים של פינוי בינוי, אלא שחסמים רבים גורמים לכך שהשימוש בפתרונות היעודיים נמוך מאוד

גדעון תדמור / צילום: דניאל קמינסקי

גדעון תדמור מעביר למשפחתו מניות בשווי 47 מיליון שקל

בקבוצת דיסקונט ציינו 90 שנה להקמת הבנק ● ברמי לוי מזמינים את הצרכנים להצביע על הקטגוריות בהן היו רוצים מבצעים ● ואיסתא וישראייר מאריכות את ההסכם האסטרטגי ביניהן ● אירועים ומינויים

ג'ונתן רוס, מייסד ומנכ''ל גרוק וג'נסן הואנג, נשיא ומנכ''ל אנבידיה / צילום: ap, Ng Han Guan, Jeff Chiu

מניות במזומן וקליטה באנבידיה: מה ירוויחו עובדי גרוק מעסקת הענק?

כ־90% מעובדי הסטארט־אפ גרוק צפויים לעבור לאנבידיה במסגרת העסקה הגבוהה בתולדות ענקית השבבים - ובכלל זה המנכ"ל והנשיא, כך עולה מדיווחים בעולם ● מתוך אלה, 50 עובדים יקבלו את כל חבילת המניות שלהם במזומן באופן מיידי

"תרומה לכיבוש": הצעד החדש של ממשלת ספרד נגד ישראל

גלובס מגיש מדי יום סקירה קצרה של ידיעות מעניינות מהתקשורת העולמית על ישראל • והפעם: איך סיקרו בארה"ב את המפגש של נתניהו וטראמפ, ממשלת ספרד דורשת להסיר מלונות ודירות Airbnb ישראליים שמעבר לקו הירוק, והפעיל האיסלמי שמסעיר את בריטניה • כותרות העיתונים בעולם

מטוס בואינג F-15 בתצורת חמקן / צילום: יח''צ

היתרון של F-15 והאפשרות לסיוע אמריקאי אחר: המשמעות של עסקת המיליארדים לישראל

ביקור נתניהו בארה"ב בימים אלה מלווה בהודעה על אישור מכירת מטוסי 15־F לישראל ואופציה להרחבה עתידית ● במקביל, מועד תום מזכר ההבנות הנוכחי עם ארה"ב קרב ונבחנות חלופות חדשות

דנה עזריאלי / צילום: אריק סולטן

מניית עזריאלי מזנקת בזכות הסכם להשקעה של מיליארד אירו בחוות שרתים בנורבגיה

ענקית הנדל"ן עזריאלי חתמה על הסכם למתן שירותי דאטה סנטר בהיקף של 80 מגוואט עם חברה טכנולוגית בינלאומית ● אי.בי.אי: המחיר בעסקה זו כפול מהמחיר בעסקה מול טיקטוק

יונתן ברנד, מנכ''ל אולטרה פיננסים / צילום: שי סוויסה

הלוואות במקום פיצוחים: חברת המימון החדשה שבדרך לבורסה בת"א

אולטרה פיננסים של יונתן ברנד תמוזג לחממה סחר, שתמכור את פעילותה בתחום המזון ● החברה מתמקדת באשראי לעסקים קטנים ובין המשקיעים בה אפשר למצוא את פרופ' אסף חמדני, ארז דהבני ואריק צ'רניאק ● בכך, משפחת חממה, שהנפיקה את עסקי המזון היבש שלה בקיץ 2007, צפויה לעזוב את הבורסה

נתב''ג / צילום: טלי בוגדנובסקי

הישראלים ממתינים לחברות התעופה הזרות, ובינתיים הענף במגמת ירידה

גלובס מציג מדד הבוחן את היקף הקניות בכרטיסי אשראי ● נתוני הפניקס גמא מצביעים על קיטון בכמות העסקאות בענף התיירות ועל קנייה ממוצעת של 2,220 שקל

שפד''ן - מבט על / צילום: אתר חברה

דיסקונט יעניק לאלקטרה מימון של כ-450 מיליון שקל לפרויקט בשפד”ן

בנק דיסקונט חתם על הסכם מימון עם אלקטרה להקמת מתקן ייבוש בוצה בשפד"ן, שיופעל בגז טבעי וייתן מענה לניהול תוצרי טיהור שפכים מ־23 רשויות ● המתקן החדש צפוי להפחית שינוע ואחסון של בוצה רטובה המתקן ויהפוך אותה לחומר יבש לשימוש חקלאי רציף

עבודות המטרו בתל אביב / צילום: בר לביא

פרויקט התשתית הגדול בישראל מסתבך: המימון לא פתור, הרשות לא מתפקדת

אומדן עלות פרויקט התשתיות הגדול בישראל זינק ל–177 מיליארד שקל, ומצד שני הכנסות המדינה הצפויות מהמסים סביבו התכווצו, בעקבות לחצי יזמים ● דוח מבקר המדינה חושף גם רשות מטרו מוחלשת, מחסור חמור באלפי מהנדסים ולוחות זמנים שנמצאים תחת סימן שאלה כבד