גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מכתב לידיד ערבי

בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום

דרור פויר / צלם: תמר מצפי
דרור פויר / צלם: תמר מצפי

א. האמת, ידיד/ה ערבי/ה, שאין לי הרבה כמוך - יש אחד שאני מחשיב כחבר קרוב (גם אם רחוק פיזית), עוד כמה מכרים ומכרות, וזהו. ובכל זאת, בימים שחורים אלה של "מוות לערבים", אני כותב לך ולעצמי במין תקווה משונה, נואשת, שזה יעזור במשהו, יפזר מעט מהאפלה. זה פחות או יותר הדבר היחיד שאני יכול לעשות, להצהיר על עמידה לצדך ולצד עתיד משותף. כן, ברור שאפשר לשאול למה עכשיו, אבל ראוי יותר לשאול למה לא עכשיו. העכשיו הוא תמיד הזמן הכי גרוע, אבל גם הרבה יותר טוב מכל זמן אחר, לא? להחריש תמיד אפשר. אני יודע כי החרשתי מספיק. כמו כולנו.

לא שיש לי, גם זו אמת, הרבה דברים טובים להגיד או דבר וחצי דבר להבטיח. המצב חרבנה. גם אי אפשר לומר ששיפור נראה באופק. אבל מצד שני, אחי, מהו האופק? אין דבר כזה. אופק הוא קו דמיוני, מפגש בין שמיים וארץ, שלא נפגשים ולא נפגשו מעולם. הוא אשליה. ואם אשליה - אני מעדיף לדמיין אופק אחר, כזה שאין בו שנאה.

כמובן שאני לא יכול להבין באמת מה עובר עליך, גם לא לדמיין. ואיך אוכל? חוסר הסימטריה בינינו עצום כל-כך, זועק בשתיקה מכל פינה ובכל מקום. בחיי לא הייתי במצב כזה: תמיד מופלה, תמיד מודר, תמיד חשוד, תמיד מסתכל מעבר לכתף. אין לי, ולא יכולות להיות לי, שום טענות למי שבוחר ללכת מפה למקום אחר. אני חושב שגם אני הייתי עושה את אותו הדבר.

אני עוצר פה רגע ופונה לאחיי היהודים: האם אתם (סליחה, אנחנו), היינו יכולים לחיות ככה? האם היינו מוכנים לעבור - ולו ליום אחד, לחצי יום, לשעה - את מה שאנחנו מעבירים את אזרחי המדינה הערבים? חברים חוזרים מזועזעים מפריז: יהודי לא יכול ללכת עם כיפה, ישראלי מפחד לדבר עברית וכו', אבל מתחת לאפם מתרחש אותו הדבר, וגרוע יותר, והם מפנים מבט לאן שנוח: לעזה, לסוריה, לג'הנאם.

בואו נקשוט את עצמנו. אנחנו, שכל קללת "יהודי מלוכלך" הנצעקת בעולם מרימה אותנו לשמיים, מחרישים כאשר היא נשמעת פה (אני אפילו לא טורח להחליף יהודי בערבי). אין אף מדינה בעולם שמפלה יהודים כמו שהמדינה היהודית מפלה ערבים. אם בכל מדינה אחרת היה מתבטא שר נגד יהודים כמו ששר משלנו מתבטא נגד ערבים, האדמה הייתה רועדת.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, אנחנו אומרים. איזו בדיחה עצובה.

ב. קראתי את טוריהם של סייד קשוע, זוהיר בהלול, מירה עוואד ואחרים ב"הארץ" (המקום היחיד כמעט שמתנהל בו דיון בנושא, גם אם זה לא ממש דיון, יותר זעקה) ונשבר לי הלב לחתיכות.

אשמנו, בגדנו, דיברנו דופי, העווינו והרשענו, ניאצנו, פשענו - החלקנו את "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל ועכשיו זה בכל מקום, אבל גם צווחי "מוות לערבים" אינם אשמים. להאשים אותם כששר החוץ יושב נינוח בכיסאו תהיה צביעות, לכל הפחות. כמובן שאיני מנקה אותם: תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין איך אדם יכול להוציא את המילים האלה מהפה, פשוט לא מצליח. אין לך הורים? אין לך לב, מצפון או מוח? אבל הם, כידוע, רק תוצאה. פרחיו הכעורים של עץ ששורשיו נטועים עמוק. אותם אין מה לשכנע ואיתם אין על מה לדבר, למרבה הצער, זה כנראה אבוד. צריך להוקיע אותם, לעצור, לשפוט ולאסור, וזהו. ללכת בכוח - זה מה שהם מבינים.

זה לא סוד: נולדנו, גודלנו וחונכנו על אפליה. היא כל-כך שקופה שאנחנו, גם השמאלנים יותר שבנו, כבר בקושי רואים אותה ואם רואים, עושים כאילו לא. אני כבר לא מדבר על הדברים הגדולים כמו צדק חלוקתי, תקציבים, ייצוג וכו', אלה גם - או בעיקר - הדברים הקטנים יותר: הכניסה לנתב"ג, השלטים בכבישים, מודעות ה"דרוש בוגר צבא", המבטים המופנים מאליהם כשמישהו מדבר ערבית לידך, ועוד, ועוד. אפשר היה למלא חמישים עמודים רק בדוגמאות ובעדויות.

כן, לכל דבר אפשר למצוא הצדקה עקומה כזו או אחרת. תמיד. אבל הנה אני נופל, כמו כולם, למלכודת מספר אחת: במקום לדבר אל הידיד/ה הערבי/ה, אני מדבר על ואל היהודים. שוב אותו שיח פנימי, פטרוני, המתנהל מעל לראשם של האזרחים הערבים. זה שיח חשוב מאין כמותו, כמובן, אבל זה לא מה שבא לי לעשות עכשיו, וזה גם לא מה שנראה לי חשוב בעת הזאת.

לכן לא אכנס לכל הוויכוחים המוכרים עד לעייפה תוך כדי שאני דורך על כל המוקשים התשושים: האם נציגיהם בכנסת עושים עבודתם נאמנה (אני חושב שכן, אבל לא עכשיו); האם ראוי שהרוב יבוא בטענות ובדרישות למיעוט (אני חושב שכן, אבל רק כשזה מגיע מתוך הוגנות ובאווירה שאינה רק מקלות וגזרים אלא שותפות); הנכבה - כן או לא (ברור שכן. מה, לא?); וכמובן האמירה המקוממת מכולן, החוזרת על עצמה שוב ושוב: בסוריה לא היית מעז לדבר ככה, במצרים היו עושים לך כך וכך, לך לעזה וכו' (אנחנו לא סוריה ולא מצרים).

גם לא אטען (שוב) את טענתי ששילוב מלא וכן של הערבים בחברה יקפיץ את המדינה הזו לגבהים שעוד לא ראינו, כמו הבוסט שקיבלנו עם העלייה של שנות ה-90 ואפילו יותר: כל-כך הרבה אנרגיה שמחכה להתפרץ, כל-כך הרבה כישרון שמחפש ביטוי. כל מי שהיה מאושפז יכול רק לדמיין מה היה קורה אם האזרחים הערבים היו משתלבים במערכות אחרות ומשביחים אותן כמו שעשו למערכת הבריאות.

אבל באמת, לא היום. לבוא בטענות ובדרישות לציבור שכל היום שומע קריאות המשוועות למותו זה לא פחות מחוצפה ומצביעות. זה בהחלט יכול לחכות.

ג. אני רוצה לומר לך, ידיד/ה ערבי/ה: מי שבוחר לעזוב, אין הגיוני מזה, מי שבוחר להתבדל ולהסתגר - גם פה אין הרבה דברים לומר נגד זה. כל אחד מאיתנו היה מסתגר או בורח.

אבל אחי, אחותי, אולי בכל זאת תישאר? אולי תישארי? בחיי שאין לי מושג למה, וכאמור, גם טיעונים משכנעים במיוחד אין באמתחתי, מלבד אחד: בסופו של דבר, אנחנו יחד במקום הזה ובסיפור הזה - ופה המקום והסיפור הם אותו הדבר. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום. הגורלות שלנו כרוכים אחד בשני. בסופו של דבר, אנחנו אחד, אין לנו עתיד אחר מלבד עתיד משותף.

הוא לא יתחיל מחר על הבוקר, ככל הנראה ולמרבה הצער, וכנראה גם לא אחרי החגים הקרובים, אבל הוא בלתי נמנע, והוא יכול להיות טוב. כל אפשרות אחרת היא דמיונית - וזה בלי להיכנס לפרטים כמו מדינת כל אזרחיה, שתי מדינות לשני עמים או טרנספר או שלושה דובים לזהבה אחת או שבעה גמדים לסינדרלה מהאו"ם. באמת שלא אכפת לי מכל זה. אני יודע שזה חשוב, אבל מאחר שהדיון סביב זה משמש רק כתירוץ בשביל לא לעשות דבר - מה הטעם לדוש בו ברצינות?

ברור לכולנו שחיים משותפים או דו קיום או איך שלא נקרא לזה, הם לא דבר שקורה מעצמו. דו קיום - בטח לא באזור הזה, בטח לא בזמן הזה, בטח לא בין שני העמים המטורללים שלנו - הוא לא עשב בר. הוא סחלב, צריך לפנק אותו, לשמור עליו, לתת לו תנאים טובים עד שיפרח ויתחזק, לגדר אותו, להגן עליו מפני מי שיבקש את נפשו. אני לא יכול לחשוב על דרך אחרת, אבל אשמח לשמוע רעיונות.

האמת שאני אפילו מעז לבקש יותר: אל "רק" תישארו; תיבחרו לכנסת, לעיריות, תיכנסו למשחק ותשנו אותו. אתם 20%, תכניסו 20 ח"כים לכנסת.

ד. בשבילכם היהודים: טוענים כותבים ערבים משובחים שחלקם הוזכרו לעיל, ערבי תמיד נשאר ערבי. על זה אני אומר: נכון מאוד. וזה כל היופי! כמו שבשבילכם יהודי תמיד יישאר יהודי, וטוב שכך. כולם אומרים: בואו נחזק את המשותף, את המאחד. אבל אני אומר: אולי לא? זה הרי לא עבד מי יודע מה עד עכשיו, אז אולי נדגיש את המפריד, אולי נהלל את הריבוי, או לפחות נקבל אותו? הרי אי אפשר שלא.

אתה ערבי, אני יהודי - סבבה לגמרי מבחינתי. איפה חותמים?

עוד כתבות

וול סטריט / צילום: Shutterstock

וול סטריט נצבעה אדום; אינטל צונחת בכ-15%

לאחר יומיים של עליות - המסחר בוול סטריט מתנהל בירידות ● מגמה מעורבת בבורסות אירופה ● הזהב רושם היום עלייה של 1%, ונע סביב מחיר של 4,932 דולר ● גם הכסף בעלייה ומחירו עומד סביב 99 דולר לאונקיה ● אינטל יורדת לאחר שפרסמה תחזית נמוכה מהצפי

דור 5 בסלולר: הממשלה ביצעה את ההחלטה, אך מה קרה בשטח?

תשתיות הסלולר של הדור החמישי יכולות לשפר כמעט את כל תחומי החיים ● לאחר שנים של דשדוש, הממשלה קיבלה החלטה להאיץ את הפרויקט ● היישום מרשים, אבל למה זה לא מחלחל לשטח? ● מדור "המוניטור" של גלובס והמרכז להעצמת האזרח עוקב אחרי פיתוח תשתיות תקשורת סלולריות מתקדמות

משקאות חורף מתובלים בפטריות בפילוסופ / צילום: נועם שלף

אחד ההמבורגרים המשובחים שטעמנו נמצא בדיינר עליז בקיבוץ

בית קפה שמארח הופעות, מוזיאון לאופנועים נדירים, מסלול פראי ומרחיב נפש ומסעדה ותיקה בגרסה עדכנית • ביקור בגושרים ובדפנה

קישוא בלדי / צילום: אסף קרלה

הביסטרו הכשר הטוב ביותר שפועל היום מצדיק את הפקקים של שער הגיא

מי שהתגעגע ליד של רפי כהן מ"רפאל" המיתולוגית ישמח לגלות את נורה שבקריית ענבים, שם הוא שף–מלווה שמחולל בה קסמים

וול סטריט / צילום: ap, Mary Altaffer

וול סטריט ננעלה בעליות; מניות וויקס ולמונייד זינקו, מובילאיי ירדה

טראמפ תבע היום את בנק גיי.פי.מורגן על סך 5 מיליארד דולר, בטענה שהבנק סגר את חשבונותיו שלא כדין ● הכלכלה האמריקאית צמחה בקצב המהיר ביותר זה שנתיים ברבעון השלישי ● אינפלציה עיקשת: מדד המחירים המועדף על הפדרל ריזרב עלה ב-2.8% בנובמבר ● מובילאיי צופה הכנסות של 1.9-1.98 מיליארד דולר, בשוק ציפו ליותר ● אינטל תפרסם את הדוח הרבעוני שלה אחרי הנעילה

ג'ילי סטאריי E-MI / צילום: יח''צ

83 ק"מ לליטר? ההבטחה של הקרוס-אובר הסיני החדש

לפלח הצפוף והפופולרי של רכבי קרוס־אובר עם הנעת פלאג־אין מצטרף מתמודד מבית ג'ילי - ג'ילי סטאריי E-MI ● יש לו ממדים מרשימים, תא נוסעים מרווח ומאובזר, מערכת הנעה מעודנת ומחיר תחרותי. האם נולד כאן להיט חדש?

צחי ואפרת נחמיאס / צילום: ענבל מרמרי

המושבניק שהפך למלך חוות השרתים: צחי נחמיאס כבר שווה 5 מיליארד שקל

חברת הנדל"ן מגה אור של נחמיאס השלימה זינוק של 600% מהשפל ושווי מניותיו בה כבר מגיע לכ־5 מיליארד שקל ● גורם מרכזי לכך היה זיהוי מוקדם של הצורך בהקמת חוות שרתים ● כך, שלוש עסקאות ענק נתפרו בתוך פחות מחודשיים ושווי החברה קפץ במיליארדים ● וגם: המקורבים שמספרים האם נחמיאס מתחרט על ההרפתקה בדסק"ש?

פלטפורמת הרמוני של WIX / צילום: יח''צ

לא רק חזרה למשרדים: wix חוזרת גם לסופרבול, בהשקעה של מיליונים

אחרי הפסקה בת שש שנים, חברת Wix חוזרת לסופרבול, שנחשב לאחד מאירועי הפרסום הגדולים בעולם ● אסף גרניט מסביר לראשונה מדוע הצטרף כיועץ אסטרטגי לקרן ההון סיכון IL Ventures, ומידרג משקיעה במיזם ישראלי שמסייע לזרים המתגוררים בחו"ל למצוא בעלי מקצוע ● אירועים ומינויים

מנכ''ל אינטל, ליפ-בו טאן / צילום: Reuters, Laure Andrillon

אינטל עקפה את צפי האנליסטים אך אכזבה בתחזית להמשך; המניה יורדת במסחר המאוחר

אינטל הרוויחה 15 סנט למניה והכנסותיה עמדו ברבעון על 13.7 מיליארד דולר, מעל הצפי ● למרות זאת החברה מאכזבת בציפיות לרבעון הראשון של 2026

ח''כ אופיר כץ / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת

יוצא מהקפאה: הקואליציה תקדם את החוק לביטול לשכת עורכי הדין

הצעת החוק, שעברה בקריאה טרומית ב-2023, תקודם ע"י ועדת הכנסת בראשות יו"ר הקואליציה אופיר כץ ● לפי ההצעה, הלשכה תוחלף במועצה שבה ישלוט שר המשפטים ● לשכת עורכי הדין: "לא ניכנע לסחיטה ואיומים"

יו''ר המועצה הלאומית לכלכלה, אבי שמחון / צילום: שלומי יוסף

בנקים לא יוכלו להנפיק כרטיסי אשראי? שמחון נגד משרד האוצר

בעוד חוק ההסדרים מנסה להפוך את חברות כרטיסי האשראי ל"בנקים קטנים" - מאחורי הקלעים מתחולל מאבק ● במועצה הלאומית לכלכלה דורשים לאסור על הבנקים להנפיק כרטיסי אשראי חדשים ומזהירים מ"סירוס" התחרות, אך באוצר טוענים: "המהלך יפגע בתנאי האשראי של הציבור"

מפעל רשף טכנולוגיות של ארית בשדרות / צילום: יח''צ

מקבלן חשמל למיליארדר: איך הבעלים של אחת החברות הבולטות בת"א נותר אנונימי?

הכתבה הזו היתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● צבי לוי, בעל השליטה ביצרנית המרעומים ארית, הפך השקעה של 14 מיליון שקל לפני שני עשורים לכזו ששווה מיליארדים ומימש בשבוע שעבר חלק מההחזקה תמורת כ־400 מיליון שקל ● ועדיין הוא שומר על אנונימיות כמעט מוחלטת, ואפילו תמונה שלו ברשת קשה למצוא

כוחות צה''ל בעזה. ''זה קריטי להסתגל ולהשתנות תוך כדי לחימה'' / צילום: דובר צה''ל

"האסטרטגיה של חמאס היא להרוג את האנשים שלהם למען יח"צ"

החוקר הבריטי אנדרו פוקס צלל למערכה בעזה כדי לנתח את שדה הקרב המודרני ● בראיון לגלובס הוא עומד על הפער בין ההישגים הצבאיים לכישלון ההסברתי: "ישראל הופתעה מעוצמת התעמולה נגדה" ● מהסתגלות למנהרות ועד למהפכה הרפואית, פוקס בוחן את הלמידה של צה"ל תחת אש, ומזהיר: "חמאס לא מהווה איום כרגע, אבל הוא חוזר לשליטה מלאה"

זום גלובלי / צילום: Reuters

השם החדש והמפתיע שעשוי להיכנס למועצת השלום

קים ג'ונג און משפיל את סגן ראש הממשלה ושולח מסר לקראת אירוע ענק • טראמפ מציע לאפיפיור להצטרף ל"מועצת השלום", למרות הביקורת נגדו • וההכרעה במשפט של רוצח ראש ממשלת יפן ● זום גלובלי, מדור חדש 

בורסת תל אביב / צילום: Shutterstock, MagioreStock

הבורסה בת"א ננעלה בעליות, ת"א 35 בשיא; מניות הביטוח זינקו ב-3.5%

מדד ת"א 90 זינק ב-1.5% ● מניית הבורסה לני"ע זינקה לאחר שדיווחה מו"מ למכירת פעילות המדדים שלה לגוף זר ● אבי לוי, בעל השליטה בחברת להב, הופך לבעל עניין בחברת חג'ג' אירופה ● השקל התחזק היום ועומד על 3.14 שקלים לדולר

כיפת ברזל / צילום: דוברות משרד הביטחון

ההתנצלות והמימון: מה באמת תרמו האמריקאים לכיפת ברזל?

טראמפ הדהים את העולם כשלקח בעלות על מערכת כיפת ברזל • אלא שבניגוד לדבריו, המערכת היא בהחלט פיתוח כחול־לבן והישג טכנולוגי שישראל חתומה עליו ● ובכל זאת, גם לאמריקאים יש חלק משמעותי בהצלחה ● המשרוקית של גלובס

באר שבע. דבקה במודל הפרברי / צילום: Shutterstock

71% צמודי קרקע: המתכון הבטוח לעיר בלי ביטחון, בלי תחבורה ובלי עתיד

בזמן שיתר הערים מצטופפות, בירת הנגב דבקה במודל פרברי שהולך נגד הזרם ● עם כישלון המכרזים בשכונת רקפות, מתברר שהמרדף אחרי בית עם גינה רק מייצר פקקים, פוגע בביטחון וחונק את פריון העבודה ● כך, הלקח שנלמד בתל אביב - נשכח בדרך לבאר שבע

חזית המדע / צילום: Shutterstock

אמבטיות קרח ודבק לפנים: מה מחקרים אומרים על הטרנדים החמים בבריאות?

האלגוריתמים ברשתות רוצים את מה שהכי מלהיב, קיצוני ומבטיח לשנות את החיים, אבל מה הפער בין ההבטחה למציאות? ● בדקנו אם יש אמת מחקרית מאחורי ארבעה טרנדים פופולריים

רשת החשמל בישראל מתקשה להדביק את הזינוק בביקושים / צילום: Shutterstock

שמש זה לא מספיק: המכשול המרכזי שתוקע את מהפכת החשמל הסולארי

אחרי שנים של הזנחה, רשת החשמל בישראל מתקשה להדביק את הזינוק בביקושים ואת קצב ההקמה של מתקנים סולאריים ● "אנחנו יודעים לרוץ הרבה יותר מהר מהרשת", אומר יזם בתחום, וברשות החשמל מודים ש"זה המכשול המרכזי היום" ● התוצאה: צוואר בקבוק תשתיתי שמאיים על התחרות במשק, על אמינות האספקה ועל המעבר לאנרגיה זולה ונקייה

דאטה סנטר / אילוסטרציה: Reuters, Noah Berger

מי שלא מבין את תשתיות המחר, מממן את האתמול

הכלכלה המודרנית כבר לא נמדדת בנפח המבנים אלא ביכולת להזרים ולעבד דאטה בזמן אמת ● דאטה סנטרים, ענן וסיבים אופטיים אינם שכבת תמיכה של הכלכלה, הם הכלכלה עצמה - והתובנה הזו מחלחלת כיום אל ליבת המערכת הבנקאית ● הטור מתפרסם לקראת כנס תשתיות לעתיד של גלובס, שייערך ביום רביעי הבא