גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מכתב לידיד ערבי

בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום

דרור פויר / צלם: תמר מצפי
דרור פויר / צלם: תמר מצפי

א. האמת, ידיד/ה ערבי/ה, שאין לי הרבה כמוך - יש אחד שאני מחשיב כחבר קרוב (גם אם רחוק פיזית), עוד כמה מכרים ומכרות, וזהו. ובכל זאת, בימים שחורים אלה של "מוות לערבים", אני כותב לך ולעצמי במין תקווה משונה, נואשת, שזה יעזור במשהו, יפזר מעט מהאפלה. זה פחות או יותר הדבר היחיד שאני יכול לעשות, להצהיר על עמידה לצדך ולצד עתיד משותף. כן, ברור שאפשר לשאול למה עכשיו, אבל ראוי יותר לשאול למה לא עכשיו. העכשיו הוא תמיד הזמן הכי גרוע, אבל גם הרבה יותר טוב מכל זמן אחר, לא? להחריש תמיד אפשר. אני יודע כי החרשתי מספיק. כמו כולנו.

לא שיש לי, גם זו אמת, הרבה דברים טובים להגיד או דבר וחצי דבר להבטיח. המצב חרבנה. גם אי אפשר לומר ששיפור נראה באופק. אבל מצד שני, אחי, מהו האופק? אין דבר כזה. אופק הוא קו דמיוני, מפגש בין שמיים וארץ, שלא נפגשים ולא נפגשו מעולם. הוא אשליה. ואם אשליה - אני מעדיף לדמיין אופק אחר, כזה שאין בו שנאה.

כמובן שאני לא יכול להבין באמת מה עובר עליך, גם לא לדמיין. ואיך אוכל? חוסר הסימטריה בינינו עצום כל-כך, זועק בשתיקה מכל פינה ובכל מקום. בחיי לא הייתי במצב כזה: תמיד מופלה, תמיד מודר, תמיד חשוד, תמיד מסתכל מעבר לכתף. אין לי, ולא יכולות להיות לי, שום טענות למי שבוחר ללכת מפה למקום אחר. אני חושב שגם אני הייתי עושה את אותו הדבר.

אני עוצר פה רגע ופונה לאחיי היהודים: האם אתם (סליחה, אנחנו), היינו יכולים לחיות ככה? האם היינו מוכנים לעבור - ולו ליום אחד, לחצי יום, לשעה - את מה שאנחנו מעבירים את אזרחי המדינה הערבים? חברים חוזרים מזועזעים מפריז: יהודי לא יכול ללכת עם כיפה, ישראלי מפחד לדבר עברית וכו', אבל מתחת לאפם מתרחש אותו הדבר, וגרוע יותר, והם מפנים מבט לאן שנוח: לעזה, לסוריה, לג'הנאם.

בואו נקשוט את עצמנו. אנחנו, שכל קללת "יהודי מלוכלך" הנצעקת בעולם מרימה אותנו לשמיים, מחרישים כאשר היא נשמעת פה (אני אפילו לא טורח להחליף יהודי בערבי). אין אף מדינה בעולם שמפלה יהודים כמו שהמדינה היהודית מפלה ערבים. אם בכל מדינה אחרת היה מתבטא שר נגד יהודים כמו ששר משלנו מתבטא נגד ערבים, האדמה הייתה רועדת.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, אנחנו אומרים. איזו בדיחה עצובה.

ב. קראתי את טוריהם של סייד קשוע, זוהיר בהלול, מירה עוואד ואחרים ב"הארץ" (המקום היחיד כמעט שמתנהל בו דיון בנושא, גם אם זה לא ממש דיון, יותר זעקה) ונשבר לי הלב לחתיכות.

אשמנו, בגדנו, דיברנו דופי, העווינו והרשענו, ניאצנו, פשענו - החלקנו את "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל ועכשיו זה בכל מקום, אבל גם צווחי "מוות לערבים" אינם אשמים. להאשים אותם כששר החוץ יושב נינוח בכיסאו תהיה צביעות, לכל הפחות. כמובן שאיני מנקה אותם: תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין איך אדם יכול להוציא את המילים האלה מהפה, פשוט לא מצליח. אין לך הורים? אין לך לב, מצפון או מוח? אבל הם, כידוע, רק תוצאה. פרחיו הכעורים של עץ ששורשיו נטועים עמוק. אותם אין מה לשכנע ואיתם אין על מה לדבר, למרבה הצער, זה כנראה אבוד. צריך להוקיע אותם, לעצור, לשפוט ולאסור, וזהו. ללכת בכוח - זה מה שהם מבינים.

זה לא סוד: נולדנו, גודלנו וחונכנו על אפליה. היא כל-כך שקופה שאנחנו, גם השמאלנים יותר שבנו, כבר בקושי רואים אותה ואם רואים, עושים כאילו לא. אני כבר לא מדבר על הדברים הגדולים כמו צדק חלוקתי, תקציבים, ייצוג וכו', אלה גם - או בעיקר - הדברים הקטנים יותר: הכניסה לנתב"ג, השלטים בכבישים, מודעות ה"דרוש בוגר צבא", המבטים המופנים מאליהם כשמישהו מדבר ערבית לידך, ועוד, ועוד. אפשר היה למלא חמישים עמודים רק בדוגמאות ובעדויות.

כן, לכל דבר אפשר למצוא הצדקה עקומה כזו או אחרת. תמיד. אבל הנה אני נופל, כמו כולם, למלכודת מספר אחת: במקום לדבר אל הידיד/ה הערבי/ה, אני מדבר על ואל היהודים. שוב אותו שיח פנימי, פטרוני, המתנהל מעל לראשם של האזרחים הערבים. זה שיח חשוב מאין כמותו, כמובן, אבל זה לא מה שבא לי לעשות עכשיו, וזה גם לא מה שנראה לי חשוב בעת הזאת.

לכן לא אכנס לכל הוויכוחים המוכרים עד לעייפה תוך כדי שאני דורך על כל המוקשים התשושים: האם נציגיהם בכנסת עושים עבודתם נאמנה (אני חושב שכן, אבל לא עכשיו); האם ראוי שהרוב יבוא בטענות ובדרישות למיעוט (אני חושב שכן, אבל רק כשזה מגיע מתוך הוגנות ובאווירה שאינה רק מקלות וגזרים אלא שותפות); הנכבה - כן או לא (ברור שכן. מה, לא?); וכמובן האמירה המקוממת מכולן, החוזרת על עצמה שוב ושוב: בסוריה לא היית מעז לדבר ככה, במצרים היו עושים לך כך וכך, לך לעזה וכו' (אנחנו לא סוריה ולא מצרים).

גם לא אטען (שוב) את טענתי ששילוב מלא וכן של הערבים בחברה יקפיץ את המדינה הזו לגבהים שעוד לא ראינו, כמו הבוסט שקיבלנו עם העלייה של שנות ה-90 ואפילו יותר: כל-כך הרבה אנרגיה שמחכה להתפרץ, כל-כך הרבה כישרון שמחפש ביטוי. כל מי שהיה מאושפז יכול רק לדמיין מה היה קורה אם האזרחים הערבים היו משתלבים במערכות אחרות ומשביחים אותן כמו שעשו למערכת הבריאות.

אבל באמת, לא היום. לבוא בטענות ובדרישות לציבור שכל היום שומע קריאות המשוועות למותו זה לא פחות מחוצפה ומצביעות. זה בהחלט יכול לחכות.

ג. אני רוצה לומר לך, ידיד/ה ערבי/ה: מי שבוחר לעזוב, אין הגיוני מזה, מי שבוחר להתבדל ולהסתגר - גם פה אין הרבה דברים לומר נגד זה. כל אחד מאיתנו היה מסתגר או בורח.

אבל אחי, אחותי, אולי בכל זאת תישאר? אולי תישארי? בחיי שאין לי מושג למה, וכאמור, גם טיעונים משכנעים במיוחד אין באמתחתי, מלבד אחד: בסופו של דבר, אנחנו יחד במקום הזה ובסיפור הזה - ופה המקום והסיפור הם אותו הדבר. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום. הגורלות שלנו כרוכים אחד בשני. בסופו של דבר, אנחנו אחד, אין לנו עתיד אחר מלבד עתיד משותף.

הוא לא יתחיל מחר על הבוקר, ככל הנראה ולמרבה הצער, וכנראה גם לא אחרי החגים הקרובים, אבל הוא בלתי נמנע, והוא יכול להיות טוב. כל אפשרות אחרת היא דמיונית - וזה בלי להיכנס לפרטים כמו מדינת כל אזרחיה, שתי מדינות לשני עמים או טרנספר או שלושה דובים לזהבה אחת או שבעה גמדים לסינדרלה מהאו"ם. באמת שלא אכפת לי מכל זה. אני יודע שזה חשוב, אבל מאחר שהדיון סביב זה משמש רק כתירוץ בשביל לא לעשות דבר - מה הטעם לדוש בו ברצינות?

ברור לכולנו שחיים משותפים או דו קיום או איך שלא נקרא לזה, הם לא דבר שקורה מעצמו. דו קיום - בטח לא באזור הזה, בטח לא בזמן הזה, בטח לא בין שני העמים המטורללים שלנו - הוא לא עשב בר. הוא סחלב, צריך לפנק אותו, לשמור עליו, לתת לו תנאים טובים עד שיפרח ויתחזק, לגדר אותו, להגן עליו מפני מי שיבקש את נפשו. אני לא יכול לחשוב על דרך אחרת, אבל אשמח לשמוע רעיונות.

האמת שאני אפילו מעז לבקש יותר: אל "רק" תישארו; תיבחרו לכנסת, לעיריות, תיכנסו למשחק ותשנו אותו. אתם 20%, תכניסו 20 ח"כים לכנסת.

ד. בשבילכם היהודים: טוענים כותבים ערבים משובחים שחלקם הוזכרו לעיל, ערבי תמיד נשאר ערבי. על זה אני אומר: נכון מאוד. וזה כל היופי! כמו שבשבילכם יהודי תמיד יישאר יהודי, וטוב שכך. כולם אומרים: בואו נחזק את המשותף, את המאחד. אבל אני אומר: אולי לא? זה הרי לא עבד מי יודע מה עד עכשיו, אז אולי נדגיש את המפריד, אולי נהלל את הריבוי, או לפחות נקבל אותו? הרי אי אפשר שלא.

אתה ערבי, אני יהודי - סבבה לגמרי מבחינתי. איפה חותמים?

עוד כתבות

קרקע חקלאית / צילום: Shutterstock

הקרקע החקלאית הוחזרה למדינה: הסעיף שהפך את העסקאות לחסרות ערך

פסק דין חושף כיצד מצגים מפתים על "הפשרה קרובה" התגלו כעסקה נטולת ערך - בגלל סעיף אחד שהוסתר מהרוכשים

כלב-רובוט בדמות אילון מאסק / צילום: Reuters, ZUMA Press Wire

הלהיט הוויראלי חדש: כלב-רובוט עם פרצוף של מאסק ב-100 אלף דולר

לאמן ביפל, שהצית את טירוף ה־NFT ונחשב לאחד האמנים החיים היקרים בעולם, יש אטרקציה חדשה במחיר מופקע: רובוט דמוי כלב, שלגופו פרצוף אמיתי להפליא של מיליארדי טק כמו אילון מאסק, מארק צוקרברג וג'ף בזוס ● ביפל: "זה לא נגד אף אחד, גם אני אחד מהכלבים"

מפעל של יצרנית הרכב צ'רי בווהו, סין / צילום: Reuters, Xiao Benxiang/VCG

בתעשיות הביטחוניות כבר מודאגים: האם הגיע הזמן לחשוב מחדש על הרכבים הסיניים?

כלי הרכב החכמים תוצרת סין מצוידים במצלמות, חיישנים ומערכות מקושרות לרשת, ומסוגלים לאסוף כמויות עצומות של מידע לאורך זמן ● בעוד שגופי הביטחון בישראל הולכים אחרי ארה"ב ומטילים מגבלות שימוש, כרבע מיליון כלי רכב סיניים כבר נוסעים בכבישי ישראל ● האם אובדן הפרטיות הוא מחיר סביר לנוחות טכנולוגית, או שמא מדובר בסיכון ביטחוני?

מנכ''ל אפל טים קוק. לפי דיווח בבלומברג יעזוב ב–2026 / צילום: ap, Richard Shotwell

האם אפל הולכת בעקבות IBM? השאלות הגדולות בעקבות גל העזיבות

שורת מנהלים בכירים עזבה בשנה האחרונה את אפל במה שנראה כמו חילופי דורות בארגון שמשיל את עורו ● ברקע: הניסיונות הכושלים של ענקית הטכנולוגיה להכות את המתחרים ב-AI, תרבות זהירה מדי שמבריחה טאלנטים והיערכות לסוף עידן המנכ"ל טים קוק ● בריחת מוחות או ניקוי אורוות?

גם זה קרה פה / צילום: איל יצהר

משבר השמאים הוכיח שוב שדחיינות היא שם המשחק

דחיינות היא עדיין שיטת עבודה ● רוכבי האופניים ניצחו את החזית האנטי-ישראלית ● ומתברר שאנחנו כן יכולים לנצל דאטה לטובתנו ● זרקור על כמה עניינים שעל הפרק

שלמה קרעי, הליכוד הוועדה לדיון בהצעת חוק התקשורת, 08.12.25 / צילום: דוברות הכנסת, דני שם טוב

הרפורמה בתקשורת של קרעי: מה העובדות שמאחורי השינויים?

בשבועות האחרונים שמענו שלל טענות בעד ונגד הרפורמה בתקשורת שמוביל השר קרעי ● האם לגוף החדש שיקום באמת יש זיקה פוליטית, מה תהיה מעורבות הממשלה ברייטינג, ואיך תושפע מזה עצמאות גופי החדשות? ● המשרוקית של גלובס עושה סדר

ניר ברקת ובצלאל סמוטריץ' / צילום: נועם מושקוביץ - דוברות הכנסת

השר ברקת נגד החלטת השר סמוטריץ' להכפיל את הפטור ממע"מ: "לא נערכה בחינה כלכלית. יפגע בצמיחה"

שר הכלכלה טוען במכתב ששלח הערב לשר האוצר שהכפלת תקרת הפטור ממע"מ על יבוא אישי אינה מבוססת נתונים ועלולה לפגוע בעסקים קטנים ובצמיחה של המשק ● בין החלופות שהוא מונה: הפחתת מע"מ על חשמל ומים או קביעת מע"מ דיפרנציאלי על ירקות ופירות

הבורסה בתל אביב / צילום: Shutterstock

"המדינה המצטיינת בשוק ההון": המקום המפתיע שישראל קטפה במדד של המגזין היוקרתי

למרות החששות ממיתון עולמי על רקע מלחמת הסחר של טראמפ, הכלכלה העולמית סיימה את 2025 ביציבות ● בדירוג הכלכלות החזקות של האקונומיסט ישראל מזנקת מהמקום ה-6 בשנה שעברה, למקום השלישי, בעיקר בזכות ביצועי שיא של שוק ההון המקומי

שי אהרונוביץ, מנהל רשות המסים / צילום: מורג ביטן

כדי להתחמק ממס הרווחים הכלואים: חברות רבות מחפשות תכנון מס יצירתי

רפורמת הרווחים הכלואים מאלצת בעלי חברות רבים לחלק עד סוף השנה 5% דיבידנד על רווח שנצבר או לשלם קנס בגובה 2% ● בשוק יודעים לספר כי בעלי חברות רבים לא נערכו לכך ומחפשים תכנוני מס יצירתיים ● "החוק תפס רבים לא מוכנים, וכולם בלחץ"

איך נקראת סופה טרופית שמתרחשת במזרח התיכון? / צילום: Shutterstock

איך נקראת סופה טרופית שמתרחשת בים התיכון?

היכן נמצא הפארק הלאומי ביג בנד, מיהו האסטרונום הראשון שגילה כי פני הירח אינם חלקים ובאילו מדינות יתקיים המונדיאל ב–2026? ● הטריוויה השבועית

שוק ההון והשקעות / צילום: Shutterstock

האנליסטים לא רואים בועת AI, אבל מסמנים מנצחות ומפסידות בשוק

בכמה בתי השקעות מובילים בוול סטריט כבר לא עוסקים בתהייה האם הראלי בקרב מניות הבינה המלאכותית משקף בועה ● במקום זאת הם מזהירים מהערכת חסר לעתיד התחום, וממפים את החברות שינצחו מההתפתחויות ב־AI ואת אלו שבכוננות ספיגה ● ומה מצב הישראליות?

עץ האשוח בכיכר המעיין בנצרת / צילום: יזיד חמיס

ביקרנו בשלושה יישובים שחוגגים כריסמס. אלה האטרקציות המרכזיות

שוק לילה במלון מיתולוגי, מאפייה מטריפה, ארוחה אותנטית בבית אבן עתיק, מסעדת שף וגם יקב ● ביקרנו בשלושה יישובים נוצריים בגליל שיציינו בשבוע הבא את חג המולד ● חגית אברון תופרת יום

מערכת ההגנה האווירית ''ספיידר'' של רפאל

טיסה סודית אחת חושפת: רוסיה מוקפת במערכות הגנה אווירית ישראליות

מערכות ההגנה האווירית הישראליות עוטפות את רוסיה ● הסטארט־אפים הישראלים מכוונים לארה"ב ● סין מפתחת את היכולות ההתקפיות של מצרים ● סין מעתיקה את הכטב"ם האיראני שאהד 136 האיראני ● וגם: הרכש הביטחוני הגרמני מזנק ● השבוע בתעשיות הביטחוניות

אזור המשרדים של בני ברק. מה קורה ליתרון התחרותי במציאות? / צילום: Shutterstock

30 קומות שוממות מתוך 40: מגדלי המשרדים החדשים מוכנים, אבל השוכרים לא באים

הכתבה הזו היתה הנצפית ביותר השבוע בגלובס ועל כן אנחנו מפרסמים אותה מחדש כשירות לקוראינו ● למרות הסטנדרט הגבוה והנגישות התחבורתית, שיעורי התפוסה בערים שמחוץ לתל אביב בירידה ● הנסיעות הארוכות, האווירה אינה מושכת צעירים וההיצע הגדול מרחיקים את השוכרים

בודקים את המיתוס. על היוונים וחנוכה / צילום: אייל פישר

בחנוכה הבסנו את היוונים? זו לא הייתה ממש תבוסה, ואלה לא היו ממש יוונים

אחת לשבוע המדור "בודקים את המיתוס" יעסוק בעיוותים היסטוריים מפורסמים, מדוע נוצרו, וכיצד הם משפיעים עד ימינו ● והשבוע: אנטיוכוס בכלל לא מלך ביוון, והממלכה שלו לא הסתלקה בגלל החשמונאים

נשיא סוריה אל־ג'ולאני / צילום: ap, Mosa'ab Elshamy

שנה אחרי המרד של א-שרע: סוריה מתפוררת ובינתיים יש רק מנצחת אחת

מחליפו של אסד קיבל לידיו מדינה מוכת בעיות: 90% מתחת לקו העוני, מיעוטים שמסרבים להתיישר וטרוריסטים שמתבססים ● טורקיה ניצלה את שעת הכושר לבסס את מקומה במדינה באמצעות הזרמת נשק, כסף וגדודי ג'יהאדיסטים ● כעת היא מכוונת בין היתר לקידוחים במים הכלכליים שלה: "לטורקים יש תוכנית לחנוך בסיסים צבאיים במרכז סוריה, ואם יתאפשר - גם לרדת דרומה"

הפקולטה. על משפיענים פיננסיים / צילום: Shutterstock

היינו רוצים לחשוב שמשפיענים פיננסיים פועלים בעיקר ממניעים מקצועיים. בפועל הם יעשו הכול בשביל עוקבים

מחקרים שופכים אור לא מחמיא על המשפיענים הפיננסיים הפועלים ברשתות החברתיות ● ההמלצות של רובם מונעות מחשש מהחמצה (FOMO) ומהיצמדות לעדר ומתברר שדווקא הפחות מיומנים זוכים ליותר עוקבים ● וגם, הטייה בלתי מודעת פוגעת בהזדמנות לפצות על ייצוג מגדרי חסר בתחום

וול סטריט / צילום: Shutterstock

שיאים חדשים בוול סטריט; אורקל צללה וגררה את אנבידיה ואלפאבית לירידות

נאסד"ק ירד ב-0.3% ● אורקל נפלה בכ-10% לאחר האכזבה מהדוח הרבעוני ● דיסני תשקיע מיליארד דולר ב-OpenAI ● הפד הוריד את ריבית ארה"ב כצפוי, אך אותת כי לא צפויות הורדות נוספות בקרוב ● מספר המובטלים בארה״ב עלה בשיעור הגבוה ביותר מאז פרוץ הקורונה ● ירידות במטבעות הקריפטו, הביטקוין בכ-90,000 דולר ● נעילה חיובית באירופה

אילון מאסק / צילום: Associated Press, Matt Rourke

בסיס בירח והגדלת קצב הטיסות: SpaceX מאשרת שתצא להנפקת ענק

חברת החלל של אילון מאסק מכרה מניות למשקיעים קיימים לפי שווי של 800 מיליארד דולר, ומאותתת על הנפקה ב-2026 לפי שווי ענק של 1.5 טריליון דולר ● לפי דיווחים, ההנפקה מיועדת לממן תוכניות ארוכות טווח להקמת בסיס על הירח

''סיח''. הפופ-אפ יהפוך למסעדה קבועה / צילום: נדב יהלומי

"קולינריה היא היום הדרך להביא אנשים לשטחי מסחר, ויזמי הנדל"ן מבינים את זה"

"רביעיית פלורנטין" היה מתחם עירוני תל אביבי שלא התרומם, עד שאנשי JTLV החליטו להפוך אותו לאתר עלייה לרגל קולינרי ● הם הציעו לאנשים עם סיפור טוב ואוכל טוב נכס לתקופה קצובה ללא שכ"ד, ומעטפת יח"צ ● עסקי האוכל ניערו את המוניטין: "אוכל זה משהו שאנשים מוכנים לנסוע בשבילו"