גלובס - עיתון העסקים של ישראלאתר נגיש

מכתב לידיד ערבי

בסופו של דבר, אנחנו כאן יחד. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום

דרור פויר / צלם: תמר מצפי
דרור פויר / צלם: תמר מצפי

א. האמת, ידיד/ה ערבי/ה, שאין לי הרבה כמוך - יש אחד שאני מחשיב כחבר קרוב (גם אם רחוק פיזית), עוד כמה מכרים ומכרות, וזהו. ובכל זאת, בימים שחורים אלה של "מוות לערבים", אני כותב לך ולעצמי במין תקווה משונה, נואשת, שזה יעזור במשהו, יפזר מעט מהאפלה. זה פחות או יותר הדבר היחיד שאני יכול לעשות, להצהיר על עמידה לצדך ולצד עתיד משותף. כן, ברור שאפשר לשאול למה עכשיו, אבל ראוי יותר לשאול למה לא עכשיו. העכשיו הוא תמיד הזמן הכי גרוע, אבל גם הרבה יותר טוב מכל זמן אחר, לא? להחריש תמיד אפשר. אני יודע כי החרשתי מספיק. כמו כולנו.

לא שיש לי, גם זו אמת, הרבה דברים טובים להגיד או דבר וחצי דבר להבטיח. המצב חרבנה. גם אי אפשר לומר ששיפור נראה באופק. אבל מצד שני, אחי, מהו האופק? אין דבר כזה. אופק הוא קו דמיוני, מפגש בין שמיים וארץ, שלא נפגשים ולא נפגשו מעולם. הוא אשליה. ואם אשליה - אני מעדיף לדמיין אופק אחר, כזה שאין בו שנאה.

כמובן שאני לא יכול להבין באמת מה עובר עליך, גם לא לדמיין. ואיך אוכל? חוסר הסימטריה בינינו עצום כל-כך, זועק בשתיקה מכל פינה ובכל מקום. בחיי לא הייתי במצב כזה: תמיד מופלה, תמיד מודר, תמיד חשוד, תמיד מסתכל מעבר לכתף. אין לי, ולא יכולות להיות לי, שום טענות למי שבוחר ללכת מפה למקום אחר. אני חושב שגם אני הייתי עושה את אותו הדבר.

אני עוצר פה רגע ופונה לאחיי היהודים: האם אתם (סליחה, אנחנו), היינו יכולים לחיות ככה? האם היינו מוכנים לעבור - ולו ליום אחד, לחצי יום, לשעה - את מה שאנחנו מעבירים את אזרחי המדינה הערבים? חברים חוזרים מזועזעים מפריז: יהודי לא יכול ללכת עם כיפה, ישראלי מפחד לדבר עברית וכו', אבל מתחת לאפם מתרחש אותו הדבר, וגרוע יותר, והם מפנים מבט לאן שנוח: לעזה, לסוריה, לג'הנאם.

בואו נקשוט את עצמנו. אנחנו, שכל קללת "יהודי מלוכלך" הנצעקת בעולם מרימה אותנו לשמיים, מחרישים כאשר היא נשמעת פה (אני אפילו לא טורח להחליף יהודי בערבי). אין אף מדינה בעולם שמפלה יהודים כמו שהמדינה היהודית מפלה ערבים. אם בכל מדינה אחרת היה מתבטא שר נגד יהודים כמו ששר משלנו מתבטא נגד ערבים, האדמה הייתה רועדת.

מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך, אנחנו אומרים. איזו בדיחה עצובה.

ב. קראתי את טוריהם של סייד קשוע, זוהיר בהלול, מירה עוואד ואחרים ב"הארץ" (המקום היחיד כמעט שמתנהל בו דיון בנושא, גם אם זה לא ממש דיון, יותר זעקה) ונשבר לי הלב לחתיכות.

אשמנו, בגדנו, דיברנו דופי, העווינו והרשענו, ניאצנו, פשענו - החלקנו את "מוות לערבים" במגרשי הכדורגל ועכשיו זה בכל מקום, אבל גם צווחי "מוות לערבים" אינם אשמים. להאשים אותם כששר החוץ יושב נינוח בכיסאו תהיה צביעות, לכל הפחות. כמובן שאיני מנקה אותם: תהרגו אותי, אני לא מצליח להבין איך אדם יכול להוציא את המילים האלה מהפה, פשוט לא מצליח. אין לך הורים? אין לך לב, מצפון או מוח? אבל הם, כידוע, רק תוצאה. פרחיו הכעורים של עץ ששורשיו נטועים עמוק. אותם אין מה לשכנע ואיתם אין על מה לדבר, למרבה הצער, זה כנראה אבוד. צריך להוקיע אותם, לעצור, לשפוט ולאסור, וזהו. ללכת בכוח - זה מה שהם מבינים.

זה לא סוד: נולדנו, גודלנו וחונכנו על אפליה. היא כל-כך שקופה שאנחנו, גם השמאלנים יותר שבנו, כבר בקושי רואים אותה ואם רואים, עושים כאילו לא. אני כבר לא מדבר על הדברים הגדולים כמו צדק חלוקתי, תקציבים, ייצוג וכו', אלה גם - או בעיקר - הדברים הקטנים יותר: הכניסה לנתב"ג, השלטים בכבישים, מודעות ה"דרוש בוגר צבא", המבטים המופנים מאליהם כשמישהו מדבר ערבית לידך, ועוד, ועוד. אפשר היה למלא חמישים עמודים רק בדוגמאות ובעדויות.

כן, לכל דבר אפשר למצוא הצדקה עקומה כזו או אחרת. תמיד. אבל הנה אני נופל, כמו כולם, למלכודת מספר אחת: במקום לדבר אל הידיד/ה הערבי/ה, אני מדבר על ואל היהודים. שוב אותו שיח פנימי, פטרוני, המתנהל מעל לראשם של האזרחים הערבים. זה שיח חשוב מאין כמותו, כמובן, אבל זה לא מה שבא לי לעשות עכשיו, וזה גם לא מה שנראה לי חשוב בעת הזאת.

לכן לא אכנס לכל הוויכוחים המוכרים עד לעייפה תוך כדי שאני דורך על כל המוקשים התשושים: האם נציגיהם בכנסת עושים עבודתם נאמנה (אני חושב שכן, אבל לא עכשיו); האם ראוי שהרוב יבוא בטענות ובדרישות למיעוט (אני חושב שכן, אבל רק כשזה מגיע מתוך הוגנות ובאווירה שאינה רק מקלות וגזרים אלא שותפות); הנכבה - כן או לא (ברור שכן. מה, לא?); וכמובן האמירה המקוממת מכולן, החוזרת על עצמה שוב ושוב: בסוריה לא היית מעז לדבר ככה, במצרים היו עושים לך כך וכך, לך לעזה וכו' (אנחנו לא סוריה ולא מצרים).

גם לא אטען (שוב) את טענתי ששילוב מלא וכן של הערבים בחברה יקפיץ את המדינה הזו לגבהים שעוד לא ראינו, כמו הבוסט שקיבלנו עם העלייה של שנות ה-90 ואפילו יותר: כל-כך הרבה אנרגיה שמחכה להתפרץ, כל-כך הרבה כישרון שמחפש ביטוי. כל מי שהיה מאושפז יכול רק לדמיין מה היה קורה אם האזרחים הערבים היו משתלבים במערכות אחרות ומשביחים אותן כמו שעשו למערכת הבריאות.

אבל באמת, לא היום. לבוא בטענות ובדרישות לציבור שכל היום שומע קריאות המשוועות למותו זה לא פחות מחוצפה ומצביעות. זה בהחלט יכול לחכות.

ג. אני רוצה לומר לך, ידיד/ה ערבי/ה: מי שבוחר לעזוב, אין הגיוני מזה, מי שבוחר להתבדל ולהסתגר - גם פה אין הרבה דברים לומר נגד זה. כל אחד מאיתנו היה מסתגר או בורח.

אבל אחי, אחותי, אולי בכל זאת תישאר? אולי תישארי? בחיי שאין לי מושג למה, וכאמור, גם טיעונים משכנעים במיוחד אין באמתחתי, מלבד אחד: בסופו של דבר, אנחנו יחד במקום הזה ובסיפור הזה - ופה המקום והסיפור הם אותו הדבר. לא אתה ולא אני הולכים לשום מקום. הגורלות שלנו כרוכים אחד בשני. בסופו של דבר, אנחנו אחד, אין לנו עתיד אחר מלבד עתיד משותף.

הוא לא יתחיל מחר על הבוקר, ככל הנראה ולמרבה הצער, וכנראה גם לא אחרי החגים הקרובים, אבל הוא בלתי נמנע, והוא יכול להיות טוב. כל אפשרות אחרת היא דמיונית - וזה בלי להיכנס לפרטים כמו מדינת כל אזרחיה, שתי מדינות לשני עמים או טרנספר או שלושה דובים לזהבה אחת או שבעה גמדים לסינדרלה מהאו"ם. באמת שלא אכפת לי מכל זה. אני יודע שזה חשוב, אבל מאחר שהדיון סביב זה משמש רק כתירוץ בשביל לא לעשות דבר - מה הטעם לדוש בו ברצינות?

ברור לכולנו שחיים משותפים או דו קיום או איך שלא נקרא לזה, הם לא דבר שקורה מעצמו. דו קיום - בטח לא באזור הזה, בטח לא בזמן הזה, בטח לא בין שני העמים המטורללים שלנו - הוא לא עשב בר. הוא סחלב, צריך לפנק אותו, לשמור עליו, לתת לו תנאים טובים עד שיפרח ויתחזק, לגדר אותו, להגן עליו מפני מי שיבקש את נפשו. אני לא יכול לחשוב על דרך אחרת, אבל אשמח לשמוע רעיונות.

האמת שאני אפילו מעז לבקש יותר: אל "רק" תישארו; תיבחרו לכנסת, לעיריות, תיכנסו למשחק ותשנו אותו. אתם 20%, תכניסו 20 ח"כים לכנסת.

ד. בשבילכם היהודים: טוענים כותבים ערבים משובחים שחלקם הוזכרו לעיל, ערבי תמיד נשאר ערבי. על זה אני אומר: נכון מאוד. וזה כל היופי! כמו שבשבילכם יהודי תמיד יישאר יהודי, וטוב שכך. כולם אומרים: בואו נחזק את המשותף, את המאחד. אבל אני אומר: אולי לא? זה הרי לא עבד מי יודע מה עד עכשיו, אז אולי נדגיש את המפריד, אולי נהלל את הריבוי, או לפחות נקבל אותו? הרי אי אפשר שלא.

אתה ערבי, אני יהודי - סבבה לגמרי מבחינתי. איפה חותמים?

עוד כתבות

יהודה מורגנשטרן, מנכ''ל משרד הבינוי והשיכון / צילום: יוסי זמיר

כשמנכ"ל משרד השיכון והבינוי מציע לרכוש דירות שנפגעו מהטילים האיראניים - למה הוא מתכוון

יהודה מורגנשטרן, מנכ"ל משרד הבינוי והשיכון, בישר בכנס חיפה של מרכז הנדל"ן, כי נשקלת האפשרות שהמדינה תרכוש דירות שנהרסו במלחמה ● לגלובס נודע כי מטרת המהלך היא לספק מענה נקודתי לדיירים שדירתם נהרסה, ולא ירצו להצטרף להליך התחדשות עירונית בבניין שלהם ● יש לציין כי מהלך כזה טרם נעשה על ידי המדינה עד היום

דונלד טראמפ / צילום: ap, Manuel Balce Ceneta

טראמפ הודיע כי חתם על הסכם סחר עם וייטנאם

"זה יהיה הסכם שיתוף פעולה נפלא בין שתי המדינות שלנו. התנאים הם שוייטנאם תשלם לארצות הברית מכס בגובה 20% על כל המוצרים שיישלחו לשטחנו, ומכס של 40% על כל העברה דרך מדינה שלישית", כתב טראמפ

אילוסטרציה: Shutterstock

רשות המסים מגדירה מחדש: מי נחשב תושב ישראל לצורכי מס?

תזכיר חוק חדש מבקש לעגן את הקריטריונים שעל פיהם יקבע אם יחיד הוא תושב ישראל או תושב חוץ בעיקר בהתבסס על מספר ימי שהותו בישראל, ללא צורך בבחינת מכלול קשריו המשפחתיים, הכלכליים והחברתיים

אוטובוס בבאר שבע / צילום: טלי בוגדנובסקי

הנתונים מראים: "צדק תחבורתי" של מירי רגב הביאה לעלייה במחירי הנסיעה

במשרד התחבורה טוענים כי רפורמת "צדק תחבורתי" מקזזת את עליית המחירים ומיטיבה עם רוב אזרחי המדינה, אלא שבדיקת גלובס מגלה תמונה שונה ● גורמי מקצוע מתריעים: שיפור התדירות והשירות הוא הסוגיה החשובה ביותר

כוחות צה''ל בעזה / צילום: דובר צה''ל

1 מכל 3 צעירים סובל מהתמכרות: חיילים בסדיר ומילואימניקים צעירים בסיכון מוגבר

נתוני המרכז הישראלי להתמכרויות ולבריאות הנפש מגלים שמאז 2018 קפץ מספר המדווחים על בעיית התמכרות בכ־150% ● ובקרב בני 18־26 התופעה רחבה עוד יותר ● מנהלי המרכז מסבירים כיצד רצף המשברים בארץ מרחיב את מעגל ההתמכרויות ואיזה טיפול יחולל שינוי אמיתי

מיקרוסופט / צילום: Shutterstock

דיווח: מיקרוסופט מפטרת כ-9,000 עובדים, בסבב הרביעי מתחילת השנה

לפי CNBC, ענקית הטכנולוגיה הודיעה כי תקצץ פחות -4% מכוח העבודה הגלובאלי שלה, המונה כ-228 אלף עובדים, כאשר רק במאי האחרון, פוטרו כ-6,000 עובדים ● לפי שעה, עוד לא ברור איך המהלך ישפיע על עובדי החברה בישראל

וול סטריט / צילום: Shutterstock

בעקבות הסכם הסחר עם וייטנאם, נאסד"ק ו-S&P 500 ננעלו בשיאים

נעילה מעורבת באירופה ● קמעונאיות הביגוד זינקו בעקבות הסכם מכס בין ארה"ב לוויאטנם ● מיקרוסופט עומדת לפטר כ-9,000 עובדים ● נפילה של 13% במסירות של טסלה, רבעון שלילי שני ברציפות ● פסגות: הפד לא יוריד את הריבית לפני 2026, למרות הלחצים של הנשיא טראמפ ● וגם: הבנק האמריקאי שמסביר עד מתי הראלי בוול סטריט יימשך ● המגזר הפרטי בארה"ב התכווץ לראשונה ממרץ 2023

המפקח על הבנקים דני חחיאשוילי. צילומים: שלומי יוסף, איל יצהר, עיבוד: טלי בוגדנובסקי

מניות הבנקים קפצו, האם בנק ישראל יאשר להגדיל את הדיבידנד?

בשוק ההון מעריכים כי הפיקוח על הבנקים עשוי לאשר את בקשת הבנקים להגדיל את שיעור חלוקת הדיבידנד לעד 50% מהרווח הנקי

קת'י ווד / צילום: Reuters

קראו לה משמידת הערך הגדולה מכולם, עכשיו היא כובשת את צמרת התשואות

קת'י ווד היא אחת המשקיעות הצבעוניות בוול סטריט ● עם אמונה בלתי מתפשרת בקריפטו ובטסלה, ווד יודעת לעיתים להציג תשואות שאף אחד אחר לא יודע, אבל גם להתרסק ● מתחילת השנה, היא זוכה להצלחה מסחררת. אבל האם זה יימשך?

בורסת תל אביב / צילום: שלומי יוסף

נעילה בבורסה: מדד ת"א 35 לראשונה מעל 3,000 נקודות; מדד הבנקים זינק במעל 2%

מדד ת"א 35 עולה ב-1.9%, חצה לראשונה את רף ה-3,000 נקודות ● השקל נסחר ביציבות, הפניקס: השקל החזק יפוגג את הלחץ על האינפלציה ● שוק האג"ח המקומי מתמחר: הסתברות של קרוב ל–100% לשתי הורדות ריבית עד סוף השנה ● פסגות: הפד לא יוריד את הריבית לפני 2026, למרות הלחצים של הנשיא טראמפ ● וגם: הבנק האמריקאי שמסביר עד מתי הראלי בוול סטריט יימשך

קיבוץ ניר עם, 2021 / צילום: אייל פישר

עם טכנולוגיה גרמנית: מפעל מחזור סוללות הרכב הגדול בישראל ייפתח בקיבוץ ניר עם

בהשקעה של 50 מיליון שקל: חברת BRI, יחד עם קבוצת סמלת, קבוצת דן תחבורה, קבוצת מאיר, קרן מוביליטק קפיטל ומשפחת נוסבאום החלו להקים בקיבוץ ניר עם מפעל למחזור סוללות של רכבים ואוטובוסים חשמליים ● המפעל נבנה בטכנולוגיה גרמנית, ועובדים מגרמניה הוזמנו כדי להשתתף בבניה

רמפייג / צילום: אלביט מערכות

הידידה הקרובה של ישראל רוצה לקנות מאיתנו טילים חדשים

כהפקת לקחים מהמלחמה עם פקיסטן, ההודים מפנימים כי הם צריכים טילי אוויר־קרקע מדוייקים לטווחים רחוקים ● אייר לורה, שפיתחו במפעל מל"מ של התע"א ייעודי לפגיעה באתרי טילים, בסיסים צבאיים ומערכות הגנה אווירית, מבלי לסכן את הטייסים והמטוסים

דונלד טראמפ, נשיא ארה''ב / צילום: ap, Evan Vucci

טראמפ סוחט ניצחון דחוק: הסנאט אישר את "החוק הגדול היפה" שלו במחיר כבד

החקיקה שמוביל הנשיא פוערת גירעון ענק בתקציב האמריקאי: עד 5 טריליון דולר בעשור הקרוב ● במרכזה עומדים קיצוצי מסים, לצד הקצאות למניעת הגירה והוצאות ביטחון ● הפוליטיקאים ממשיכים מסורת של 40 שנה, ומשתמטים מטיפול במשבר הפיננסי הגדול ביותר מאז ומעולם

האלוף (מיל') תמיר הימן / צילום: המכון למחקרי ביטחון לאומי, אוניברסיטת ת''א

בשיתוף ארה"ב וסעודיה: הפרויקט השאפתני של ראש אמ"ן לשעבר

האלוף (במיל') תמיר היימן מקדם קרן מחקר למחשוב קוונטי ל"נטרול השאיפות הסיניות" בתחום ● התקציב לפעילות בגובה 200 מיליון דולר יאפשר לחברות ישראליות, שנחשבות מובילות בתחום, לקחת חלק בפרויקטים חדשניים ● היוזמה לקרן היא על רקע היעדרות ישראל מהסכמי הבינה המלאכותית שנחתמו בין ארה"ב לאמירויות ולסעודיה

רונית רפאל / צילום: עידו לביא

רונית רפאל מחפשת שוכרים חדשים בבזל

אחרי 17 שנים של פ עילות, רשת ארקפה תפנה ב־1 בספטמבר את הסניף ברחוב בזל בתל אביב - אחד המיקומים הבולטים בעיר ● מדובר בנכס שבבעלות אשת העסקים רונית רפאל, והוא כולל שטח מסחרי של 65 מ"ר נטו, בתוספת חלל אחסון של 10 מ"ר ● אירועים ומינויים

ח''כ שמחה רוטמן / צילום: נועם מושקוביץ', דוברות הכנסת

המהפכה בדיני החוזים יוצאת לדרך: כך היא תעבוד

ועדת החוקה אישרה את הצעת החוק שהוביל היו"ר רוטמן, לביטול הפסיקה המאפשרת לבתי משפט לפרש חוזים בהתאם לכוונת הצדדים ● במקומה, הצדדים לחוזה הם שיקבעו כיצד לפרשו זולת מספר החרגות ● בענף חלוקים לגבי ההשלכות ונערכים לשינוי דרמטי

הסכם ממון / אילוסטרציה: Shutterstock, Elnur

האם ניתן להגיש תביעת נזיקין כנגד בן או בת זוג שבגדו?

בני זוג רשאים לערוך ביניהם הסכם ממון שכולל ענישה כלכלית על בגידה ● בדרך כלל הסכם זה מתווסף על רקע ניסיון עגום קודם, שבו נחשף חוסר הנאמנות הזוגי של מי מהם ● כמסקנה מפסקי דין בנושא מהעבר, חשוב להגדיר מה ייחשב בעיני בני הזוג "כבגידה" המצדיקה את הפעלת הסנקציה הכלכלית

המיזוגים החדשים מצטרפים למגמת ההתאוששות הניכרת בחודשים האחרונים / אילוסטרציה: Shutterstock

משרד עוה"ד נשיץ ברנדס אמיר מתמזג עם משרד שלמה כהן המייצג קיבוצים

נשיץ ברנדס אמיר, המדורג בעשיריית המשרדים הגדולים בישראל, ימזג גם את משרדה של עו"ד ענבל דהן-שרון המתמחה בדיפנס-טק ובפיקוח על היצוא, וימנה בסה"כ 312 עורכי דין

הבורסה בפריז, צרפת / צילום: Shutterstock

עליות שערים באירופה; מגמה דומה בחוזים העתידיים בארה"ב

הדאקס עולה ב-0.4% ● הניקיי ירד ב-0.2% ● לומברד אודייר: ממליצים על חשיפה עודפת לאג"ח בדירוג גבוה בארה"ב ● "צלב מוזהב" ב־S&P 500: האם זה סימן לתשואה גבוהה יותר בעתיד? ● היום יתקיים מסחר מקוצר בוול סטריט - עד השעה 20:00 שעון ישראל ● וגם: המשקיעים מחכים לדוח התעסוקה בארה"ב שישפוך אור על כיוון הריבית

בורסת תל אביב שוברת שיאים / עיבוד: טלי בוגדנובסקי

מגמה חיובית בת"א; קמטק מטפסת ב-3%, מדד הבנייה עולה בכ-2%

מדד ת"א 35 עולה ב-1.4% ● השקל לא עוצר: הדולר עומד על 3.36 שקלים ● לומברד אודייר: ממליצים על חשיפה עודפת לאג"ח בדירוג גבוה בארה"ב ● "צלב מוזהב" ב־S&P 500: האם זה סימן לתשואה גבוהה יותר בעתיד? ● היום יתקיים מסחר מקוצר בוול סטריט - עד השעה 20:00 שעון ישראל ● וגם: המשקיעים מחכים לדוח התעסוקה בארה"ב שישפוך אור על כיוון הריבית