המיתון טוב לבריאות?מיתון כלכלי עשוי לתרום לבריאות. אין ספק כי אבטלה כפויה, שהיא תוצר לוואי של מיתון, פוגעת בבריאות ובאריכות הימים, אולם מתגברות העדויות כי מיתון מניב יותר תועלת מאשר נזק. הכיצד?
הממצא הזה מבוסס על מחקרי אורך שבודקים שיעורי תמותה וסיבות תמותה לאורך שנים רבות. מן הנתונים הללו עולה כי בתקופות מיתון, שיעורי התמותה יורדים. הנתונים, שמקורם בעיקר בארה"ב, הופיעו כ"תוצר לוואי" בשורה של מחקרים, אך נדחו על-ידי הקהילה המדעית משום שלא תאמו את ההיגיון הבריא.
חוקרים מאוניברסיטת דרקסל ומישיגן בארה"ב ניסו למצוא הסבר לממצאים. הם מצאו כי אבטלה אכן מעלה את סיכון התמותה ב-73%, אולם על האוכלוסייה שממשיכה לעבוד בזמן המיתון - שהיא הרוב - ההשפעה של המיתון היא דווקא חיובית. בעוד שכל מובטל חווה (בממוצע, כמובן) הרעה במצבו הבריאותי שהיא שוות ערך להזדקנות של עשר שנים, כל אדם אחר באוכלוסייה חווה בעת מיתון שיפור בבריאותו ששווה ערך ל"הצערה" של כשנה (בממוצע). כיוון שהעובדים הם עדיין הרוב, ההשפעה המיטיבה הקטנה על אוכלוסייה זו מאזנת ויותר מכך את ההשפעה השלילית על המובטלים, וההשפעה על כלל האוכלוסייה היא בסך הכול חיובית.
הסיבות העיקריות לשיפור בבריאות של כלל האוכלוסייה בעת משבר הן: ירידה במספר תאונות הדרכים ומידת הקטלניות שלהן וירידה בכמות זיהום האוויר. יש הסברים נוספים. בעת מיתון, יש ירידה בכמות תאונות העבודה וברמות הסטרס בעבודה. לטענת החוקרים, בתקופות של שגשוג שוכרים הרבה יותר עובדים צעירים, שעוברים רק הכשרות קצרות, וחוסר הניסיון שלהם יכול לגרום ליותר תאונות עבודה.
כמו כן, ככל שמקומות העבודה נעשים פחות צפופים, כך פוחתת הסירקולציה של החיידקים. אפשרות נוספת, שלא נבדקה ישירות, היא כי כשאנשים עובדים פחות בהתלהבות, הם פנויים יותר לטפח את הפן החברתי של חייהם ונוצרות יותר רשתות תמיכה חברתיות ומשפחתיות, שמשפיעות לטובה על הבריאות. לדברי החוקר המוביל ד"ר ג'וזה טפיה מאוניברסיטת דרקסל, "רבים מדברים על ההשפעות השליליות של מיתון, אבל גם לכלכלה צומחת במהירות רבה כנראה יש השפעות שליליות".
פחות סרטן, יותר התאבדויות
אחד הממצאים המפתיעים לאורך השנים בחקר ההשפעות הבריאותיות של מיתון כלכלי בארה"ב, היה הממצא כי אפילו המיתון הגדול של שנות ה-30, הוביל לתועלות בריאותיות מסוימות באותה התקופה.
הממצא הזה מפתיע, שכן התמונה העולה בראש לגבי המיתון של התקופה הזו, היא של רעב ממשי ותמותה ישירה של הנפגעים מתת תזונה, תת הגיינה ומחלות נלוות. הדבר נכון בעיקר לאלה שהפכו לפליטים ממדינותיהם בשל המשבר החקלאי, ונסעו לחפש עבודה באזורים יותר פוריים של ארה"ב - חלקם לא שרדו את המסע.
אולם, בעוד בשנת 1929, שנה לפני פרוץ המשבר, הייתה תוחלת החיים הממוצעת 57.1 שנים, הרי שבשנת שיא המשבר, 1932, הייתה תוחלת החיים הממוצעת - 63 שנים. הממצאים הללו חזרו גם לגבי שנים אחרות באותה התקופה של בין שנות ה-20 לשנות ה-40: שגשוג כלכלי הוביל לירידה בבריאות.
לגבי תקופה זו, של שנות ה-20 עד ה-40, נבדקו סיבות המוות ונמצא כי בתקופת מיתן חל שיפור בתחום של מחלות לב ריאה ומחלות כליות, חלה ירידה בתמותה מסרטן, שפעת ודלקת ריאות, שחפת ותאונות דרכים. רק גורם תמותה אחד עלה - התאבדות.
