ילדים ברצועת עזה צוק איתן / צילום: רויטרס
כשלמדתי לתואר ראשון, היה לי מרצה להיסטוריה, שהיה לו יופי של שטיק: בכל פעם שעסקנו במושג היסטורי ובשינוים ובייצוגים שעבר במרוצת השנים, המרצה פנה לסיוע לא שגרתי ולא אקדמי בעליל: "גוגל אימג'ז".
כאשר מקישים ב"גוגל אימג'ז" את המילה "ניצחון", מקבלים תמונות ניצחון ממקום אחר לגמרי: כדורגל, כדורסל וטניס. כאשר מקישים את המילים "ניצחון מלחמה", מקבלים סט אחר של תמונות: צליחת תעלת סואץ במלחמת יום הכיפורים לאפריקה, בעלות-הברית משחררות את פריז במלחמת העולם השנייה, הצנחנים בכותל המערבי ב-67', ואת אלבום הניצחון עם משה דיין והרטייה המפורסמת בעולם.
ביום ה-27 למבצע צוק איתן, כאשר המבצע הולך ומתכנס לקראת סיום, דבר אחד בטוח: אף תמונה ממנו לא תיכנס לפנתאון תמונות הניצחון ההיסטוריות, גם לא של מערכות ישראל.
חמאס רחוק מלהניף דגל לבן, ומלהשאיר נעליים בחול ולברוח. מספר המחבלים שהסגירו את עצמם לכוחות צה"ל, לאחר שנמאס להם לחיות שבועות על תמרים ומים, ולחכות לתגבורת שלא באה, היא עדיין זעומה יחסית לכוח הלוחם של חמאס המונה 18 אלף איש. ובכל-זאת נשאל - האם ניצחנו? האם צה"ל ניצח?
תחושה חמוצה ליוותה את כל סיומי המבצעים האחרונים בעזה. ב"עופרת יצוקה" (2008-2009) נשמעה הטענה שהפכה בחודשים שלאחר מכן לקרב נרטיבים בין ראש הממשלה דאז, אהוד אולמרט (אהוד ברק חסם את צה"ל מלהכריע את החמאס. צה"ל היה יכול לחצות בטנקים את עזה בלי בעיה), לבין שר הביטחון שלו אהוד ברק, (אולמרט רצה לכבוש את עזה לשנה).
ב"עמוד ענן" (נובמבר 2012) נשמעה הטענה - מדוע לא הוכנס צה"ל לשלב הקרקעי למרות גיוס עשרות-אלפי חיילי מילואים, שישבו בשטחי כינוס וחטפו פצמ"רים ורקטות.
גם במבצע הנוכחי "צוק איתן", ניכר כי חלק גדול מהציבור הישראלי אינו מקבל את מטרותיו כפי שהוגדרו על-ידי ראשי הדרג המדיני והצבאי: הרס מערך המנהרות של חמאס. רבים בצה"ל ובציבור מתקשים לקבל את התוצאה מול המחיר. 31 מנהרות מול 64 חללי צה"ל ושלושה אזרחים שנהרגו, חלקים גדולים מהמדינה, ובעיקר הדרום, תחת אזעקות, וניסיון של חמאס לשתק חלקית את נתב"ג, שער הכניסה הראשי לישראל.
חמש שנים של מאמץ להקים "מטרו נוסח עזה" הסתיימו בשבועיים של הרס. השאלה האקטואלית היא: האם חמאס יחשוב ששווה לו לבנות מחדש את מערך המנהרות לקראת הסיבוב הבא.
השאלה שנגזרת מכך היא - האם פיקוד הדרום יבקש ויקבל אישור לפעול נגד כל מנהרה שיאתר לאחר סיום המבצע, גם אם הדבר יהיה כרוך במספר ימים של סבב לחימה, לרבות כניסה של כוחות רגליים והנדסה וירי רקטות על הדרום ועל המרכז.
נכון לשעת הצהריים כוחות רבים של צה"ל כבר יצאו מעזה. לאורך גבול הרצועה נראו מהבוקר תמונות הטנקים והנגמ"שים יוצאים עם דגלי ישראל עליהם, וחיילים מאובקים ועייפים מתחבקים עם הורים שלא ראו חודש.
הימים הקרובים יהיו עדיין מתוחים מאוד. גם בסיום מבצע צוק איתן אין שום הבנות, הסכם או הסדר, עם החמאס. האווירה היא אמנם של סיום, אבל אסור שתהפוך למסיבת סיום. החמאס ישמח מאוד ללוות את יציאת צה"ל באש מרגמות וצלפים אל שטחי הכינוס, ואפילו ניסיונות חטיפה, לאור האימפקט העצום של מקרי הלוחמים אורון שאול והדר גולדין, שלרגע הפכו לגלעד שליט מספר שתיים.
ביומו ה-27 של המבצע, לחמאס יש בעיית מלאי הולכת וגוברת. הוא צמצם מאוד את הירי לגוש דן ואפילו לטווח ה-40 קילומטר, ומתרכז בהמשך האש קיצרת-הטווח של מרגמות וקסאמים כדי לטווח את יישובי עוטף עזה וריכוזי החיילים.
צה"ל אמור לסיים היום את המשימה העיקרית שהוטלה עליו: הרס המנהרות, עם השמדת המנהרה האחרונה הידועה לצה"ל ולשב"כ. זה שנה וחצי מכין צה"ל את מבצע צוק איתן, מאז הסתיים הסבב הקודם; ועכשיו לקראת סיום, מתחיל השעון לתקתק לקראת המבצע הבא.
אור הלר הוא הכתב הצבאי של חדשות 10