גילי לוסטיג מנכ"ל הוועד האולימפי בישראל / צלם: תמר מצפי
בדיוק חודש עבר מאז שגילי לוסטיג התיישב על כיסא מנכ"ל הוועד האולימפי. הכניסה שלו לתפקיד אחרי כמעט שני עשורים בראש היחידה לספורט הישגי בווינגייט השלימה את המהפך הניהולי שעבר הוועד בחלונות הגבוהים: המנכ"ל הקודם אפרים זינגר (זיגי) עזב אחרי 20 שנה, כששנה לפני כן פינה היו"ר המיתולוגי צבי ורשביאק את הפוזיציה שלו בתום 16 שנה, לטובתו של יגאל כרמי. במקרה או שלא במקרה, החילופים האלו התרחשו אחרי האולימפיאדה הכושלת ביותר של ישראל ב-20 השנים האחרונות, לפחות מבחינת מדליות: משחקי לונדון 2012 היו הראשונים אחרי חמש אולימפיאדות בהן חזרה המשלחת בידיים ריקות.
הבחירה בלוסטיג, 55, שנבחר מבין 18 אנשים שהגישו מועמדות לתפקיד, הפתיעה לא מעט אנשים בהתחשב בכך שתפקיד המנכ"ל עוסק בעיקר בעניינים כספיים, בעוד לוסטיג הוא איש ספורט פר-אקסלנס, מאמן ושחקן כדורעף בעברו, שחי ונושם את "הקריטריונים".
"עצם זה שבחרו באיש מקצוע לתפקיד - הייתה בזה הצהרה", אומר לוסטיג בריאיון ל"גלובס", הראשון מאז כניסתו לתפקיד. "אולי זה קצת חוסר צניעות להגיד את זה, אבל בהחלטה של אנשי הוועד האולימפי לבחור בי הם העבירו מסר שהנושא המקצוע הוא בראש מעייניהם. התפקיד שלי הוא גם לגייס כסף, אבל התפקיד הראשון הוא לשדרג את היכולות המקצועיות של הוועד האולימפי כדי לתרום למטרה העליונה שלו - ההכנות של המשלחות למשחקים האולימפיים".
***
לוסטיג מגיע לוועד האולימפי בתקופה לא פשוטה מבחינה כלכלית. קודם כל זו קרן העיזבון של המיליארדר סידני פרנק - התרומה בסך 45 מיליון שקל שתרם הקנדי לטובת תמיכה בספורטאים האולימפיים ו"סידרה" את הוועד האולימפי, אוטוטו מתרוקנת סופית. "נותרו בקרן של סידני פרנק 6 מיליון שקל, 2 מיליון יחולקו ב-2014, 2 מיליון ב-2015 ו-2 מיליון ב-2016", אומר לוסטיג.
* מה בעצם מקבלים הספורטאים האולימפיים היום?
"נכון להיום יש בסביבות 60 ספורטאים שמחולקים לארבע דרגות איכות וזוכים למלגות, וזה ללא סגל הנוער שבשנתיים האחרונות ממומן ישירות על-ידי מועצת ההימורים. המלגה הגבוהה היא 8,500 שקל בחודש. בסך הכל מקבלים הספורטאים כ-4 מיליון שקל בשנה כמלגות".
* בזמנו דובר על ניסיון לסייע לספורטאים באמצעות הסכמים עם חברות במשק, שיתעדפו אותם לקליטה לעבודה. חברת חשמל הוזכרה, למשל?
"הייתה יוזמה כזאת של ח"כ יואל רזבוזוב. אבל בינתיים זה לא קיים. היה לנו שיתוף פעולה עם חברת השמה שבאמצעותה ניסינו לעזור לספורטאים ולמאמנים לשדרג את היכולת שלהם הלאה. אבל התברר לנו שלפעמים הפרה רוצה להניק יותר ממה שהעגל רוצה לינוק. יצרנו מפגשים בין ספורטאים לבין חברות מסחריות, הייתה אפילו ספורטאית שסידרנו לה עבודה במקום שכבר רצה לקלוט אותה, ובסוף היא אמרה 'אני עוד לא רוצה להיות כבולה, לא מחפשת עבודה'. כרגע הספורטאים אומרים 'אנחנו נדאג לעצמנו'. אבל אנחנו עדיין לא מתייאשים".
* איפה אתם עומדים מבחינת ספונסרים?
"במחזור ריו (המחזור הארבע שנתי בין 2012-2016) יש לנו הכנסה של 2.5 מיליון שקל מספונסרים, ועוד 3.6 מיליון שקל מבארטרים. במחזור לונדון עמדנו על 1.6 מיליון שקל בכסף ו-3.9 מיליון שקל בבארטר. ואפשר להניח שלקראת המשחקים יצטרפו עוד ספונסרים. בעניין הזה נורא חשוב לנו לפרוץ את תקרת הזכוכית למגזרים הגדולים במשק. הבנקים, חברות הרכב, המזון, והביטוח - אלו ארבעת התחומים שאנחנו רוצים להיכנס אליהם. נכון להיום אין לנו אף אחד, ואנחנו חייבים להגיע לפחות לאחד מהם".
* בוא נדבר קצת מקצועית. יש בשנים האחרונות תקרת זכוכית של 40 ספורטאים פחות או יותר למשלחת אולימפית. חלק מזה נובע בגלל שאנחנו מקשים על עצמנו, עם הוספה של קריטריון ישראלי נוסף על הקריטריון הבינלאומי. זה נובע מהפחד להגדיל את המשלחת כי זה יגדיל את הכישלונות?
"ההתקדמות שלנו במספר המדליות באליפויות אירופה ועולם, ובמספר הגמרים האולימפיים היא תולדה של נושא הקריטריונים, שמכוונים להצלחה. אין פחד להגדיל את המשלחת - זו אגדה אורבנית. הבעיה היא שיש כאלו שאחרי שלא מצליחים לעמוד בקריטריון מתחילים להתווכח ולתרץ, ולהגיש בג"ץ. כשאתה הולך למשחקים אתה רוצה את הקבוצה הכי איכותית. עם זאת, יכול להיות שצריך ללכת לכיוון אחר בעניין הקריטריונים. בספטמבר נעשה הערכה מחודשת של הנושא. יש כרגע שלושה כיוונים שעומדים על הפרק - יש כאלו שאומרים כשכדאי לאמץ את הקריטריון הבינלאומי בלבד; יש כאלו שאומרים שכדאי לאמץ את הקריטריון הבינלאומי חוץ מבשלושת הענפים המובילים - שחייה, אתלטיקה והתעמלות מכשירים - ששם צריך לשים גם קריטריון ישראלי כי בענפים האלו הקריטריונים הבינלאומיים הם קלים; ויש כאלו שאומרים שצריך לקחת את הענפים המועדפים היום של ועדת לובצקי, חמשת אלו שמקבלים תנאים הרבה יותר טובים - אלו שיקבלו השנה 1.8 מיליון שקל תוספת ובשנה הבאה 2.4 מיליון שקל - ולקבוע שמאחר שיש להם תנאים יותר טובים, אז רק להם להציב קריטריונים נוקשים יותר".
* ומה אתה חושב?
"אני חושב שללכת באופן גורף על הקריטריון הבינלאומי יהיה טעות. האופציה השנייה והשלישית יהיו יותר נכונות".
* כמה ספורטאים השארנו בארץ בכל אחת מהאולימפיאדות האחרונות בגלל ההעמדה של קריטריון ישראלי נוסף?
"בסביבות 6-8 ספורטאים לאולימפיאדה. על זה הוויכוח".
***
אחת היוזמות שאותן דוחף לוסטיג הוא ניסיון להביא ספורטאים מחו"ל, "שחקני חיזוק" שיגדילו את הסיכוי להשיג מדליות.
* יש הרבה מאוד מדינות שעושות קיצור דרך למדליה באמצעות הבאת ספורטאים מחו"ל. יש לכם תכנון ללכת על זה?
"כן. יש לנו מגעים מאוד מתקדמים לתוכנית כזאת. קודם כל בזכות סיוע כספי שיש לנו ממרכז הקליטה - הוא עוזר במלגות של ספורטאים עולים במשך הרבה שנים ומשלם להם 5,000 שקל נקי לחודש. יש 45 מכסות כאלו של משרד הקליטה, ונכון להיום יש לנו 40 ספורטאים עולים שנהנים מהתמיכה הזאת. עולה זכאי למלגה במשך 10 שנים מהרגע שעלה, ואתיופי זכאי ל-15 שנה. אפילו אלכס שטילוב עדיין מקבל 5,000 שקל בחודש ממשרד הקליטה. עכשיו יש לנו תוכנית חדשה לגיוס ספורטאים בשלושה מקומות בעולם - מזרח אירופה, צפון אמריקה ודרום אמריקה, כשהכוונה היא לקחת שניים-שלושה ספורטאי עבר שיחזיקו במשרה של מאתרים, ייסעו למקומות האלו, יצרו קשרים העם הקהילות, יסתובבו באתרי האינטרנט. זו תהיה גם דרך טובה מבחינתנו להעסיק ספורטאי עבר, למשל כמו קלגנוב".
* אתם רוצים רק כאלו שהם ברמה גבוהה?
"כן. רק כאלו שמועמדים למדליות וגמרים. גם מאמנים ברמה גבוהה אנחנו רוצים לאתר בחו"ל. הדוגמה הטובה ביותר מבחינתנו היא קופצת המשולשת חנה מיננקו. היא נקלטה פה, התעקשה לדבר עברית, ואם לא קורות תקלות בדרך ברמה של פציעות - אז בכל תחרות באתלטיקה היא שווה גמר ומעלה".
* עצם זה שאתם רוצים ספורטאים מחו"ל זה אומר שאתם מבינים שהקאדר פה לא מספיק טוב.
"לא. כי כולם עושים את זה. אם אתה רוצה לשחק במגרש של הגדולים, אז אין לך ברירה. היום אתה רואה אתיופית שמייצגת את שבדיה וזוכה בזהב. אתה יודע איזה יתרון של מדליה כזאת עושה למדינה? מה היא עושה לילדים מסביב? זה אינטרס עסקי ממש. אני באופן אישי לא אוהב את השכירי חרב, ומבחינתי אני רוצה לקחת רק את אלו שבאים לבנות כאן את עולמם, כמו אברבוך, כמו קלגנוב. לפעמים אין לך ברירה ואתה צריך לאכול את הכובע, והיו לנו מקרים כבר. מרק הנדלסמן שהשאיר את עוז כץ בארץ (משחקי לוס אנג'לס 84) ואחרי זה עזב, ובמשחקים האחרונים ג'יליאן שוורץ - גמרה את הסיפור במוט וחזרה לארה"ב".
* זה עוד מוקדם, ריו רחוקה, אבל תוצאות כמו של לונדון לא באות בחשבון אני מניח?
"נכון. זה לא בא בחשבון. המשימה שלי ושל כל מי שיושב בוועד האולימפי זה לחזור קודם כל עם מדליה מהמשחקים בריו. שליש מהמדינות חוזרות עם מדליות, ואנו רוצים להיום שם. נעשה הכל כדי לחזור משם לפחות עם מדליה אחת".
***
אחת הבעיות הגדולות איתן מתמודד כיום הוועד האולימפי הוא מציאת פתרון למוזיאון החוויה האולימפית, שמייצר הפסדים של "מאות אלפי שקלים בשנה", לפי לוסטיג. בחודשים הקרובים, הוא מודה, יוכרע עתיד המוזיאון שנפתח ב-2009 בהשקעה עצומה ומתוקצב על-ידי הוועד האולימפי. "אנחנו עושים מאמצים גדולים להשיג תורמים, אבל אם בתקופה הקרובה לא נמצא אז יש שתי אפשרויות על השולחן - או שהמוזיאון ייצא מכאן ויעבור לעירייה שתהיה מוכנה לקלוט אותו, או שהוא ייסגר".
שתי עיריות שגיששו באפשרות של קליטת המוזיאון הן ראשל"צ וכפ"ס. בוועד האולימפי פנו לכל הגורמים בספורט הישראלי בבקשה לתמוך כלכלית במוזיאון, כולל הטוטו ומשרד הספורט, כשגם פנייה לח"כ יואל רזבוזוב נעשתה - אבל ללא הועיל. "ביקשנו, 'אל תעזרו בכסף, תקנו 40 אלף כרטיסים בשנה, תחלקו את זה לילדים, לתושבי הדרום, לפריפריה'. כואב לי להגיד את זה. זה יוכרע עד סוף שנת 2014", אומר לוסטיג.
את ההתעקשות על עניין המוזיאון אפשר לשייך גם להיסטוריית היחסים הטוטו לוועד האולימפי. בטוטו כבר ניהלו בעבר מלחמת עולם באותו עניין בדיוק עם הוועד האולימפי, אחרי שגילו לטענתם כי כספי ההקצבות שיועדו לטובת ספורטאים הלכו למימון בניית החוויה האולימפית. מאז הם לא מוכנים לשמוע, אבל במקביל ממשיכים להשקיע מאות מיליוני שקלים בשנה בבניית מתקנים.