ברק אובמה / צילום: רויטרס
בשבוע שעבר אמר מזכיר המדינה (שר החוץ) האמריקאי ג'ון קרי, כי ראש ממשלת ישראל, בנימין נתניהו ביקש ממנו לקיים מגעים להפסקת-אש. שר החוץ האמריקאי אינו חשוד בשנאת ישראל, אף שבימין ציינו בזריזות שהוא שונא שלנו. נתניהו, לעומתו, ידוע למוקיריו כסוג של שבשבת שצריך להקליטה בדיבורה, וגם אז יש סיכוי שביבי יכחיש את ההקלטה.
ביבי לא שש לקרב בעזה. זה היה ברור מהתנהגותו ההססנית בניסיונות להפסקת-אש וברצונו להבליג. המנהרות וירי טילי החמאס דרבנו אותו לפתוח במבצע. לשבחו יצוין, כי הוא לא שעה לחלק משריו (שחלקם לא שירתו כחיילים קרביים) למחוק ("לשטח") את עזה. מספיק היה "לשטח" את סג'עייה ועוד שכונה או שתיים.
בינתיים, קרי כבר היה כאן, אז מבקשים מהג'נטלמן האמריקאי, שלא ממש מתמצא בלבנט, להשיג הפסקת-אש. מבקשים בשקט, לא בגלוי, עם תנאים, ושומרים בעיקר על אפשרות להכחיש את הבקשה כחלק מ"הדמיון" של קרי. אצלנו קוראים לזה עמימות.
בקצב הזה, נתניהו יעבור את גבול המיאוס של הממשל והוא כבר ממש קרוב לכך. בינתיים, האמריקאים סיפקו לנו רגע לפני יציאה לפגרה, עוד 225 מיליון דולר לחיזוק מערכת כיפת-ברזל, אחרי שהקונגרס ואובמה כבר התחייבו לסיוע של 900 מיליון דולר.
אובמה וקרי גם התנגדו להחלטות בגנותנו באו"ם, וגינו בלשון בוטה את התקפות החמאס וניסיון החטיפה של סגן הדר גולדין, ז"ל.
בעוד השניים מגנים את החמאס, ושגריר ארה"ב בישראל, דן שפירו, סופג מנתניהו נזיפה ששודרה לכל האומה, הטון השתנה בעקבות ההפצצה של בית-המחסה הצמוד לביה"ס של אונר"א ברפיח, הביעה היועצת הבכירה של אובמה, ואלרי ג'ארט, תסכול חריף על האירוע, בשם הנשיא, וקראה לישראל לנקוט זהירות-יתר. זאת, בתוכנית הטלוויזיה הפופולרית "פגוש את העיתונות".
פולקלור דיפלומטי קלוקל
הסיפור בין נתניהו לקרי גלש כבר מזמן לרשימת הפולקלור הדיפלומטי העבש והקלוקל של ראש-הממשלה. זה שנים אנו שומעים על מערכת היחסים העכורה בין נתניהו לאובמה. נתניהו מגיע עם תנאים מוקדמים לאובמה, ואחרי קבלת-פנים חגיגית בבית הלבן מתגלעים כצפוי פערים בלתי ניתנים לגישור. מהבית הלבן, נתניהו אץ-רץ לקונגרס לנאום, וזוכה לתשואות רמות של תומכי ישראל, שחלקם שונאי אובמה. אחר-כך עוצרים בשדולת איפא"ק לנאום נלהב נוסף, ושם מעוררים שוב את המחלוקות עם הממשל. אצלנו מעדיפים לקרוא למחלוקות - "אי-הבנות".
בין לבין דוברי הבית הלבן, הסטייט-דיפרטמנט (משרד החוץ), בית-הנבחרים, מזכיר המדינה, עסוקים בהכחשות ובהסברים מגוונים על דברי נתניהו. מוטיב שחוזר בכל ההסברים בקביעות הוא: "ישראל היא בעלת-בריתנו ועם בעלי-ברית מגיעים להבנות גם כשיש מחלוקות". את הנוסח הזה, בחמש השנים החולפות, שמענו 43 פעמים לפחות.
ישראל נמצאת בשלב שבו קרי ואובמה ימאסו מהטיפול בנו, ויפנו לנושאים אחרים. יש עוד בעיות בעולם. הידידה הכנה והרצינית שלנו מתחילה למאוס בנתניהו ובחבריו. גם אילי-ההון אנשי העסקים רונלד לאודר וחיים סבן, שהם בעלי השפעה בארה"ב, לא יצליחו למנוע מהשר קרי לטוס מכאן בתחושה של שאט-נפש.
דקה לפני שאובמה יחליט שנמאס לו סופית מנתניהו ומשריו, צריך להסביר לנתניהו שמספיק עם השטיקים והטריקים, אחרת נישאר בודדים בלי ידידים בעולם. די עם הטענות כי קרי ממציא סיפורים או סובל מבעיות של שמיעה ואי-הבנה. אסור לנו לסמוך לנצח על ההסבר המוכר "שאין מחלוקות בין ידידים". כי בדרך הזו ייתכן שכן יהיו.
הכותבת היא מרצה במרכז ללימודים אקדמיים אור יהודה (מל"א)