צוק איתן / צילום: רויטרס
2014 - "קופסה?"
באוצר עדיין מאמינים שאפשר יהיה להחיל את הוצאות המלחמה על תקציב השנה הנוכחית - 2014. עם זאת, בשל העובדה שהמשק נכנס להאטה עוד לפני תחילת מבצע "צוק איתן" כבר מתכוננים לאפשרות שהתאוששות מהירה של המשק, כפי שהסתמנה אחרי מלחמות ומבצעים קודמים - לא תתקיים אחרי המבצע הנוכחי. מה שאומר שיש אפשרות שההשפעה השלילית על המשק תימשך והירידה בהכנסות המדינה תחריף ותתארך. במקרה כזה, יכריז האוצר, בגיבוי ראש הממשלה והממשלה, על הוצאות המערכה כתוספת חירום מיוחדת, חד-פעמית, שאינה קשורה לתקציב המדינה ולשמירה על מגבלותיו.
התוספת הזו תיכנס להגדרה "קופסה". כזכור, כבר היו לנו לא מעט קופסאות כאלה במשך השנים והאירועים.
בלשכת שר האוצר יאיר לפיד בדקו ומצאו כי חברות הדירוג הבינלאומיות יקבלו בהבנה את הקופסה העזתית הזו, מה שאומר שההוצאה העודפת - הצבאית והאזרחית - המיוחסת למלחמה, לא תפגע בדרישה לשמירה מהודקת על מסגרת התקציב - כך שלא ייפגע דירוג המדינה.
2015 - גירעון
אף אחד עדיין לא אומר את זה במפורש, אבל זה כבר כמעט נתון: יעד הגירעון לשנה הבאה יעלה לכיוון ה-3%. היה וייווצר מצב שבו לא תספיק העלאה זו בתקציב השנה הבאה בגלל גידול מסיבי בהוצאות ההתעצמות של הצבא, או בגלל פגיעה מתמשכת במשק - הכוונה היא לא להעלות את יעד הגירעון עוד יותר אלא להחיל את מדיניות "הקופסה" גם לשנה הבאה.
תעשיית המספרים
כל מספר בין 3 ל-10 ואפשר גם 12 מיליארד שקל - כבר נזרק לאוויר בעניין תוספת למערכת הביטחון, לא כולל השירותים האחרים המתוקצבים בלשכת ראש הממשלה. כל מי שיש לו עניין להעלות את תקציב הביטחון, להוריד אותו, או להישען, להיצמד ולמשוך ממנו - זורק מספר.
יש לציין כי במלחמה הזו, בניגוד מוחלט לכל המערכות שקדמו לה, הסתמן שיתוף פעולה שוטף בין משרד הביטחון ומשרד האוצר, כולל פגישות תוך כדי ובמהלך ימי הלחימה (גם תוצאה של הבנת הצבא שלא נכון לו להתעלם מהאוצר בזמן מלחמה ולהגיש את החשבון בסוף, וגם נוכח האיכות האנושית הנוכחית באוצר שמבקש להימנע ככל האפשר ממריבות ומחלוקות קולניות, בטח בזמן לחימה ומודעות אבל כואבות).
עכשיו, עם הפסקת האש, מתחילים סיכומים. טבלאות אקסל נשלחות וצוותים של עשרות ואף מאות עובדים, מכאן ומשם, כותבים בודקים ומבקרים אותם. הגדרת המצב הנוכחית היא עדיין "הפסקת אש", לא סיום לחימה. לא כל המילואים שוחררו, גם אין עדיין התחשבנות מול הביטוח הלאומי שמחשב ומשלם ל-82,000 חיילי המילואים את עלות ימי המילואים, במימון תקציב הביטחון.
"נוהל שעת מבצע"
עם תחילת המבצע נכנס המערך הכספי של הביטחון לנוהל שעת מבצע. בכל יום, בסביבות הצהריים, התקיים בקריה דיון שסיכם את ההוצאות והעלויות של יום קודם. תת אלוף ראם עמינוח, היועכ"ל (יועץ כספי לרמטכ"ל) וממונה התקציבים במשרד הביטחון, כינס בשבועות האחרונים בתפקיד את נציגי החיילות האגפים והזרועות הרלוונטיים ללחימה בכל יום לדיווח פרטני על ההוצאות בפועל, ימי מילואים, תחמושת, שעות טיסה, הוצאות שוטפות, הוצאות לוגיסטיות והלאה.
בתום כל דיון יצא דיווח מסכם שהועבר לרמטכ"ל בני גנץ, למנכ"ל משרד הביטחון דן הראל, ולמשרד האוצר לממונה על התקציבים אמיר לוי. אחת התוצאות של שיתוף הפעולה בחישוב העלויות השוטפות הן שתי העברות של 300 מיליון שקל כל אחת במהלך ימי הלוחמה מהאוצר לביטחון.
בימים האחרונים כבר מועברים מהביטחון לאוצר סיכומי עלויות. עשרות, אולי מאות עמודים מפורטים, הוצאות, תגי מחיר, אילו דברים יש לרכוש במיידי, מה ייכנס להתחשבנות עתידית, אילו הזמנות, מה דרכי מימונן.
כבדהו וחשדהו
הנתונים המסכמים, בדרך כלל כולל דרישות כספיות מקבילות, החלו לזרום לשני אגפים מרכזיים באוצר: החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג'ו, והממונה על התקציבים אמיר לוי, תחת ניהולה של המנכ"לית יעל אנדורן. ההערכה היא שייקח כמה שבועות אינטנסיביים להבנה ובדיקת שלל הנתונים שהגיעו, מספרים, כמויות, מחירים, ניתוח הנחות היסוד והתחשיבים של משרד הביטחון והצבא, ואפשר גם אימות חישוב העלויות להצטיידות ומילוי מחדש של המחסנים במסגרת המוכנות לעתיד.
המאבק בכותרות יימשך עד שהאוצר יאמר את דברו, ואז יחריף ויתפרץ עוד הרבה יותר - בידיעה שלמרות הכול תמו ימי ה"פרה הקדושה" ובהנחה סבירה שלא כל מה שמערכת הביטחון רוצה היא אכן תקבל. כך, בעוד כמה שבועות יופנה המאמץ המלחמתי העליון ללחץ רגשי, אישי אינטנסיבי וקשה על האדם האחד והיחיד - בנימין נתניהו - שבסופה של הדרך יחליט כמה ילך לצבא וכמה ייגרע מהבריאות, הגנות בתי חולים, חינוך, פיצוי יישובי הגדר, חקלאים, תעשייה, עסקים קטנים, עצירת מיתון, צמיחה, מקומות עבודה ועוד.
חידוש מלאים והצטיידות
העלות הגדולה והמרכזית של אחרי המבצע היא חידוש מלאי התחמושת. ה"טמיר", הטילים המיירטים של כיפת ברזל שעלותם מוערכת ב-60,000 דולר האחד, מממונים מסיוע אמריקאי מיוחד שאף תוגבר בהחלטת הממשל והקונגרס בימים האחרונים.
בעבר קבעה ועדה מיוחדת שכדי להגן על כל שטחי המדינה נחוצות 13-14 סוללות כיפת ברזל. עם הזמן, בגלל הפיתוחים, הרחבת טווחי היירוט ועדכוני חומרה ותוכנה משמעותיים - אומרים היום שאפשר להסתפק בפחות.
בזמן הלחימה נפרסה סוללת כיפת ברזל שמינית ותשיעית, ובכל מקרה צפויות להימסר לצבא לפחות עוד 2-3. החלקים המשמעותיים ביותר בעלות ההצטיידות מתקציב הביטחון הם תחמושת חיל האוויר ותחמושת שהטנקים עשו בה שימוש.
תעשיות ביטחוניות
בשנים האחרונות התרכזה ההשקעה המסיבית מתקציב הביטחון ותקציבי המו"פ של התעשיות במה שנקרא "למעלה" - כלומר אוויר-מודיעין-סייבר, גם תוצאה של החלטות בדרגים גבוהים, ובמקביל גם לצוללות. כך קרה שנתח העוגה שתקציב הביטחון העביר לתעשיות הביטחוניות בא על חשבון פיתוח ציוד לוחמה לכוחות היבשה. "צוק איתן" הוכיח שלמרות שמלחמות מדברות היום במערכות של טכנולוגיה מתקדמת, אי אפשר בלי "הירוקים". שמלחמות לא מוכרעות במחשבים או באוויר, אלא על ידי חיילי היבשה - גולני, גבעתי, צנחנים, הנדסה, שריון.
לפיכך כבר מדברים בתעשיות הביטחוניות על צפי לשינוי בחלוקת המשאבים וההשקעות. כבר ברור שבמסגרת הפקת הלקחים שלאחר המלחמה תתבטל החלטה קודמת לקצץ בכמות הנמ"ר, נגמ"ש המרכבה, ויוגדלו מספר הכלים הממוגנים שיצוידו בהגנה אקטיבית. הפיתוחים כבר מוכנים. לתעש יש "חץ דורבן" ולרפאל יש "מעיל רוח". לכן בעניין זה צפוי לצאת בחודשים הקרובים מכרז שצפוי להתרכז בין תעש לרפאל, לאספקת הגנה אקטיבית לנמרי"ם.
בעניין התחמושת, התעשיות הביטחוניות בכלל ותעש (שהולכת למכירה בעוד למעלה משנה) בפרט, טופחות על כתפי עצמן: המלחמה הזו הוכיחה שהכיוון להתמקדות בקונספט של תחמושת מדויקת בעלות סבירה שממזערת פגיעה בבלתי מעורבים ובסביבה הוכיחה את עצמה.
זיהוי ונטרול מנהרות
"צוק איתן" הוא בלי ספק מלחמת המנהרות של ישראל וכנראה של העולם. ביום שאחרי הצבא מתהדר באמירה שהמאמץ המודיעיני שהושקע הוא שהוכיח עצמו במלחמה במנהרות. ממול יש גורמים שכבר פועלים לחקור מה באמת הייתה רמת המודיעין, האם הצבא באמת ידע איפה לחפש את פירי המנהרות או שגישש וחיפש ומצא מה שמצא, האם ההון הכבד שהושקע בכיוון המודיעין בעזה אכן הוכיח את עצמו.
מנהרות הן ונשארו תשתית לחימה בלתי פתורה, בארץ ובעולם, כשפערים טכנולוגיים משמעותיים קיימים במערכות האיתור והנטרול שלהן. פתחי הכניסה למנהרות קטנים, הפירים מצויים בעומקים של 30-50 מטר מקו הקרקע, מה שקרוי קרקע רדודה, לכן טכנולוגיות של חיפושי גז ונפט לא רלוונטיות כאן. כך שאין כאן אינטרס כלכלי שיכול להעביר תעשיות פרטיות ופיתוחים פרטיים לצרכי הצבא.
כבר בעבר משרד הביטחון יידע תעשיות לסוגיהן שהוא מחפש פתרון לבעיית המנהרות, ומי שיהיה לו פתרון מוכח יקבל תקציב. עד היום לא נמצא מוצר שהוכיח את יעילותו. עכשיו התנופה תהיה הרבה יותר חזקה. ברור לתעשיות האזרחיות והביטחוניות, בארץ ובעולם, שאם יפותח מוצר שיוכיח הצלחה באיתור, זיהוי ונטרול מנהרות, או אפילו רק אחד מהקטעים הללו, הצבא-המדינה, תזרים לו הרבה כסף לפיתוח ייצור ורכישה. ובינתיים, אם מערכות הביטחון אכן יוכיחו שהמודיעין הוא שחשף את המנהרות והוא שמנע קטסטרופה צבאית ואזרחית, סביר שייפתחו עוד יותר ברזי הזרמות הכספים לכיוון המודיעין.
ועדת לוקר
כל האירועים הללו, המלחמה, תוצאותיה ונפגעיה האזרחיים והצבאיים מתקיימים על רקע דיוני ועדת לוקר לקביעת תקציב הביטחון. עוד לפני המלחמה סיים הצבא את הצגת עמדותיו, האוצר התחיל אחריו להציג את הניתוחים שלו. רצה המקרה שחברי ועדת לוקר רואים שומעים ומרגישים בזמן אמיתי גם את קשיי ואתגרי הביטחון, וגם את הקשיים והאתגרים האזרחיים שיידרשו להם הוצאות כבדות תואמות.
