ליאור אליהו במדי נבחרת ישראל בכדורסל / צלם: באדיבות איגוד הכדורסל
עוד לפני שקרסה הפסקת האש בסוף השבוע הודיעה פיב"א לאיגוד הכדורסל הישראלי שהיא לא סופרת אותו. בכזאת קלות ובלי לחכות ולבחון את המצב עוד כמה ימים, הוגלתה ישראל לשחק את כל קמפיין מוקדמות אליפות אירופה בניקוסיה.
הנפנוף הזה של ישראל כאילו הפכה לאוויר בכדורסל האירופי הוא תולדה של כמה דברים. אף אחד מהם לא קשור לזה שנהיינו שנואים פתאום גם בפיב"א. פשוט נהיינו לא רלוונטיים. סמרטוטים. הכי עצוב הוא שנהיינו לא רלוונטיים בגללנו. זהו הרגע שבו הכדורסל הישראלי וחובבי הענף (שעוד נשארו כאן) החלו לשלם על מלחמות העסקנים הפנימיות העלובות-מגוחכות-פאתטיות שמתנהלות באיגוד בשנים האחרונות. חוסר ההסכמה על איך צריך לנהל את הכדורסל והפיכת האיגוד למאורת נחשים, הפכו מהשוליים לעיקר. הם גרמו לכך שכל האנרגיות הניהוליות מופנות רק להדחות יו"רים, למלחמות ביועץ המשפטי, לחיפוש סעיף כזה או אחר שיוביל לפיטורים של הפקיד ההוא. לבחישה. ככה הגיע האיגוד לרגע שבו הוא צריך לעמוד מול פיב"א, כשעל כיסא היו"ר יושב בחור בשם עמירם הלוי.
נסו רגע להיזכר איפה נתקלתם בעמירם הלוי. עמירם הלוי, כבודו במקומו מונח, בשבילכם הוא מה שעמירם הלוי בשביל פיב"א. נו-ניים. הוא היה מועמד פשרה שהביאו המרכזים והצניחו אותו לתפקיד היו"ר רק כדי להרגיע את המערכת. גם בעוד שנתיים, שלוש או חמש שנים, הוא לא יוכל להשפיע על פיב"א כשתחליט לנפנף את ישראל עם עוד החלטה.
על ההתאחדות לכדורגל אפשר להגיד הרבה דברים. אבל אנרכיה בניהול הענף היא לא חלק מהם. למרות שאנחנו שייכים לאירופה בקושי שני עשורים והמעמד ההישגי של הכדורגל הישראלי באירופה רחוק שנות אור מהכדורסל - אבי לוזון יעמוד על הרגליים האחוריות כדי למנוע מהנבחרת להעתיק את משחקיה לחו"ל. זה התפקיד שלו. הנוכחות שלו תמשיך להיות מכרעת גם עכשיו כשאיבד את תפקיד היו"ר אחרי 7 שנים.
בכדורסל, למרות שיש לנו כמה אנשי מפתח עם כוח שעשו דבר או שניים במסדרונות פיב"א - אף אחד מהם כבר לא באמת רוצה להשתמש בו עבור האיגוד או הכדורסל הישראלי. אפשר רק לדמיין מה היה קורה אילו מכבי ת"א היתה עומדת בפני סיטואציה דומה. אנחנו הרי זוכרים את העונשים שחטפו קבוצות אירופיות שלא באו לשחק פה נגד מכבי. זוכרים את ההחלטה שלא להזיז מכאן את הפיינל-פור של היורוליג ב-2004 אחרי מאורעות הדמים שהוביל חיסול שייח יאסין כמה שבועות קודם לכן. זוכרים את כיפוף הידיים של אנשי מכבי על היורוליג עם יום הזיכרון והזזת שעת הגמר ב-2011. אני לא יודע עד כמה פעל או לא פעל שמעון מזרחי עבור איגוד הכדורסל בסוגיה הנוכחית, אבל למען האמת אי אפשר להאשים אותו על כך שלא נשכב (או כן נשכב) על הגדר בפיב"א - עבור מי ילחם שם בדיוק? אלו שלא רצו אותו כמ"מ זמני של יו"ר האיגוד?
את הכוח שיש לאנשים פה מפעילים רק כשהוא עלול לפגוע בכיסם של אנשים פרטיים. נסו לדמיין לעצמכם מצב שבו הממשלה תנסה להעביר החלטה על הפסקת הקלות המס לשחקנים זרים, ותראו את כולם חוברים אחד לשני מתוך ערבות הדדית ששמורה לימים אחרים - אנשי האיגוד לאנשי המינהלת, אופוזיציה לקואליציה, הפועל למכבי. תל אביב לרושלים.