שלמה אליהו / צלם: איל יצהר
1. מילא עודד שריג. הוא קיבל הצעה. תפקיד גדול, חברה גדולה, שכר נאה וככל הנראה נענה לה. לא נעים? לא נורא. לכאורה. אם לא מעמיקים בהשפעה הציבורית השלילית של בכירי האוצר שקדמו לו בשימוש ציני במקפצה הציבורית - אז הכלבים נובחים והשיירה עוברת.
כך היה עם שי טלמון, פעם חשב כללי שהעניק היתר שליטה לטד אריסון בפועלים והלך לעבוד אצלו בתפקיד בכיר; החשב שבא אחריו ניר גלעד שהסדיר סידורים שווים מיליארדים בעניינה של החברה לישראל בבזן ובצים, ואחרי דילוג קל במגדל, התיישב בתפקיד בכיר בחברה לישראל של עידן עופר; גם הממונה על התקציבים קובי הבר, שכחצי שנה אחרי פרישתו נודע על התכנון למנותו לתפקיד בכיר בלאומי.
הם לא ניזוקו. הם הקפידו על דבר אחד: להלבין את המעבר בדרך של סיום שנת הצינון, למרות שסגרו על הג'וב הרבה לפני כן ולפעמים גם החלו "לבקר" ו"ללמוד" הרבה לפני סופה. אז מה קרה להם? כיסם וחשבון הבנק שלהם התנפח, המכוניות, הבתים, רמת החיים, סוג החברים השתנה...
אז ציבור רחב חושב שהם הפכו לעבדים נרצעים של בעלי הון גדולים? לא נורא. האוצר נהפך לארגון לא אמין, מושמץ ועם הזמן גם חלש? גם כן לא נורא. זה פחות חשוב לאלה שכבר "עשו" את זה, והרבה יותר חשוב לאלה שעדיין לא "עשו את זה".
ההשלכות כבר כאן: בעקבות פרשת שריג את אליהו, כבר הגישה יו"ר מרצ, ח"כ זהבה גלאון, הצעת חוק להאריך את תקופת הצינון של עובדי ציבור שיעברו לעבוד בתאגידים הגדולים, מונופולים, דואופולים וקבוצות ריכוז במגזר הפרטי - משנה אחת לשלוש שנים תמימות. אבל על שריג זה לא ישפיע. אז מה אכפת לו.
2. הבעיה הגדולה היא אצל שלמה אליהו. אחד מאנשי העסקים האמינים, ההגונים, המקובלים וההוגנים במשק שגבה ליבו, או שלא שם לב שנגמרו הימים שלו ב"אליהו חברת הביטוח" הקטנה, מספר 9-10 ברשימת חברות הביטוח, וכיום הוא בעל השליטה בחברת הביטוח הכי גדולה בישראל.
מה שאומר שהוא, מיסטר-צנוע שכמותו, מתפקד ונבחן כיום תחת טלסקופ ציבורי-ממלכתי גדול. מה שאפשר לבלוע מבעלים של חברת ביטוח קטנה, ואפילו מבעל מניות מכובד 9.99% בבנק לאומי שהמליץ ב-2011 על מי שהייתה מפקחת על הביטוח ציפי סמט לתפקיד דירקטורית בבנק - נתקע בגרון כשמדובר בהכי-הכי... בחברת הביטוח הכי גדולה ובאדם שיש לו מה לומר, ומקשיבים לו, על מצב החברה, העוני, הדיור, החברה והפוליטיקה.
3. מה חייב אליהו למפקח שנתן לו את היתר שליטה במגדל? אז למה הוא נתן למפקח את הג'וב הזה? אלה שאלות שבעלי מניות, מבוטחים, בעלי חסכונות, שואלים בשבועות האחרונים, מאז נודע על ההצעה שנתן אליהו לשריג. גם בהנחה סבירה ששריג לא עשה טובה לאליהו, ששיקול דעתו היה מקצועי, שאליהו ראוי להחזיק בחברת ביטוח גדולה - הרי שהמהלך הזה בעייתי והרסני קודם כל ובעיקר בעבור אליהו.
זה מהלך שכבר מתחיל לחבר את שמו לרשימה לא מכובדת ולא מוערכת, אפילו מושמצת, של בעלי הון נצלנים, מחפשי חורים, שמגייסים לצדם מאכערים בכירים ומקושרים למיניהם למטרות שונות ומשונות. אליהו לא התכוון לזה; שמו, כבודו, ניקיון כפיו ואצילות דרכיו חשובים לו מאוד מאוד. בטח אחרי שהגיע במו ידיו ובגיל לא צעיר להיות אחד מבעלי העסקים הגדולים ובמכריעים בישראל. למה לקלקל? למה להרוס?