פרנק מלול, מנכ"ל ערוץ i24news, הוא איש מדיה מנוסה. הוא יודע בדיוק מתי להגביר את הטון, מתי לתת קריצה ידידותית ומתי לזרוק לבן השיח שלו חומר למחשבה, בלי להרחיב על הסוגיה. אבל יש רגע אחד שבו אני מרגיש שהגעתי למלול האמתי. לא כשהוא מתפאר בהישגי הרשת הצעירה או כשהוא מסביר ש-i24news הוא כיפת ברזל תקשורתית, אלא דווקא כשאני שואל על יכולתו של הערוץ להכיל בתוכו, בתקופה הזאת, דסק שמורכב מיהודים ומערבים-ישראלים, שמחזיקים במטרה משותפת - לשקף לעולם את המזרח התיכון דרך עיניים ישראליות.
ברגע הזה, מלול מתנתק לרגע מהדיבור הדיפלומטי שלו ואומר לגבי עובדיו הערבים: "אף אחד לא מבין אותם כמוני. אני יודע בדיוק מה זה להיות מיעוט. אני יודע מה זה להיות יהודי בחו"ל. אני יודע מה זה לא לקבל עבודה כי אני יהודי. אני יודע מה זה כשמדברים מאחורי הגב שלי עם הבוסים ואומרים להם 'תיזהרו ממלול, הוא יהודי, יש מאחוריו אינטרסים'. אני יודע מה זה להיות מודח מההרכב במשחק כדורגל כי לא באתי לאימון המסכם שנפל על יום כיפור. אני מכיר את ההרגשה. כאן, בערוץ, אני מבקש מהם להיות עיתונאים לפני כל דבר אחר, וכל העיתונאים שלנו, לא משנה מאיזה מוצא הם, מחזיקים באותה השקפה - לישראל לא מגיעה התדמית הבינלאומית האיומה שיש לה כיום".
לא מופתע ממה שקורה בצרפת
ערוץ i24news עלה לאוויר לפני שנה, אחרי 100 ימים אינטנסיביים במיוחד, שבהם נבנו האולפנים, גויס הצוות והוכנה התשתית הטכנית לעלייה לאוויר. "נראה לי שזה שיא עולם", אומר מלול, "את פראנס24, ערוץ החדשות הצרפתי, לקח 10 שנים להקים. במשך שנים רצינו להקים גוף מדיה שיכול לספר סיפור אחר על הקונפליקט ועל המציאות של ישראל, בדרך אחרת מזו שרואים באמצעי התקשורת האחרים. ההקמה המהירה של הערוץ היא גם דבר שרציתי להראות לעולם - מה שעשיתי פה אי-אפשר לעשות במקום אחר. זאת מדינה של נסים, אבל גם של סטארט-אפים, והיכולת להקים גוף כזה מקצועי בזמן כל-כך קצר, היא חלק מהמסר שאנחנו רוצים להעביר החוצה".
- מה היה הבריף שאיתו יצאתם לדרך?
"האתגר הראשון היה להיות ערוץ חדשות בינלאומי - לא ישראלי, לא יהודי, אלא כזה שנותן פרספקטיבה אחרת של האזור הזה. אפשר לומר, שהתחנה הזאת מיועדת לא למי שאוהב את ישראל, אלא למי ששונא אותה. האתגר השני היה להפוך לאלטרנטיבה לאל ג'זירה. זו תחנה שמשדרת חדשות בינלאומיות, גם באנגלית ובערבית, כמונו, והיא גם נמצאת בלב המזרח התיכון. אבל ההבדל הגדול הוא שאני משדר מתוך דמוקרטיה. זה מאבק בין ערכים - אני משקף את ערכי החברה הישראלית, על כל רבדיה, וכל מי שמזדהה עם זה צריך לצפות בנו.
"האתגר השלישי היה להיות נוכח בכל האירועים הגדולים ולסקר אותם מקרוב. לאורך הדרך ראינו ששיאי הצפייה שלנו היו באירועים הגדולים שקרו בישראל, אבל לא רק. זה מראה שהצלחנו להיות אזכור גם לאירועים מחוץ למזרח התיכון".
- חשבת לעשות עלייה לפני שקיבלת את ההצעה להקים את הערוץ?
"אף פעם", הוא צוחק. "תמיד אהבתי להיות תייר פה. אני סוג של 'עליית פלטינום' - הגעתי לישראל כדי להקים את אחד הפרויקטים היפים ביותר של המדינה - לייצר כלי שמשקף בצורה בינלאומית את זווית הראייה הישראלית, בעולם מדיה שהיה עד כה מאוד עוין. באופן אישי, עוד לא היה לי זמן עד כה ליהנות מישראל, עוד לא למדתי עברית כמו שצריך, אבל המשפחה שלי מאוד מאושרת".
- אתה, מן הסתם, לא מתגעגע לדברים שרואים היום ברחובות פריז נגד היהודים.
"כדיפלומט וכיועץ לשעבר של הממשל הצרפתי אני לא מופתע ממה שקורה שם. הצעירים בפריפריה הצרפתית מושפעים בצורה גורפת מגל השנאה ליהודים. הפתרון היחיד, הפוליטי, הוא האחדות הלאומית. לא יכולה להיות אחדות לאומית כאשר יש ייבוא של הקונפליקט מהמזרח התיכון לתוך צרפת. ההנהגה צריכה להגיד שאין מקום בצרפת להעביר ביקורת או לתקוף מישהו בגלל הדת שלו או בגלל הדעות שלו לגבי אקטואליה בינלאומית.
"אם לצרפת אין ראייה אובייקטיבית על הקונפליקט הישראלי-פלסטיני, היא לא יכולה להתפלא שצעירים משתמשים בחומרים שיוצאים מהגופים הפוליטיים כדי לתקוף את יהדות צרפת. אם המדינה לא תמצא במהירות את האיזון מחדש, יהיה קשה ליהודים בצרפת להישאר במדינה הזאת".
- מה הפתרון עבור יהדות צרפת?
"אם היהודים חושבים לברוח מצרפת, הם חייבים לחשוב אם זה באמת הפתרון. אסור להיכנע לפחד ולפאניקה, אלא צריך לתבוע מהמנהיגים הפוליטיים לקבל החלטות מכריעות. אם הם לא יקבלו אותן, הם יהיו אחראים לבריחה של הקהילה היהודית מהמדינה שלהם".
לדבריו, "צרפת שמה את החמאס ברשימת ארגוני הטרור, וכך היא צריכה להתייחס אליו. היא לא יכולה להתייחס בטולרנטיות לצעירים שמפגינים בעד ארגון כזה. זה קרב על ערכים. אם צרפת תיכנע בקרב הזה, היא אבודה".
*** הכתבה המלאה - במגזין "פירמה"