בית זיקוק מפרץ חיפה / צילום: איל יצהר
בית המשפט המחוזי בחיפה ביטל דרישות תשלום בסך 319 מיליון שקל בגין היטלי סלילה ותיעול שעיריית חיפה מהחברות הפועלות במתחם בתי הזיקוק: חברת חיפה כימיקלים, חברת בתי הזיקוק (בזן), חברת כרמל אולפינים, חברת שמנים בסיסיים חיפה וחברת גדיב תעשיות פטרוכימיה.
בשנת 2005 סופח מתחם בתי הזיקוק המשתרע על פני 2,000 דונם אל תחום השיפוט של העיר חיפה. בשנת 2011 דרשה עיריית חיפה מהחברות הפועלות במתחם תשלום של מאות מיליוני שקלים בגין היטלי סלילה, תיעול והנחת צינורות.
הניסיונות לפתור את המחלוקות בין הצדדים מחות לכתלי בית המשפט כשלו, והחברות הגישו עתירה מנהלית נגד עיריית חיפה לביטול דרישות התשלום שהסתכמו ב-319 מיליון שקל.
השופט אברהם אליקים קיבל השבוע את טענות החברות, שיוצגו בידי עורכי הדין עדי מוסקוביץ', עופר שפיר ויוסי בנקל, וביטל את דרישות התשלום.
אליקים לא חסך ביקורת מעיריית חיפה וקבע כי דרישות התשלום בבגין היטלי תיעול ששלחה העירייה בשנת 2011 לא כללו פירוט על אירוע שהביא ליצירת החוב.
"מינהל תקין מחייב כי עירייה הדורשת תשלום כלשהו, ובוודאי סכום בשיעור של מיליוני שקלים, תתכבד ותצביע כבר בדרישת התשלום אילו עבודות ופעולות בוצעו היכן ומתי", קובע אליקים. "דרישה עלומה וסתומה בנוסח שהוציאה עיריית חיפה לכל העותרות, מבלי שהוזכר פרט כלשהו לגבי העבודות - דינה להתבטל, ולו בשל העדר פרטים מהותיים".
אליקים מוסיף כי על הבעייתיות בהיעדר הפירוט של עבודות התיעול ניתן ללמוד מכתב התשובה המאוחר שהגישה עיריית חיפה, בו הסבירה כי מדובר בעבודות תיעול מסוף שנת 2012, בעוד דרישת התשלום נשלחה בשנת 2011.
"לא ייתכן לשלוח דרישת תשלום חסרת פרטים ולאחר מכן לבנות בדיעבד את מרכיביה, ומיותר לציין כי במועד הוצאת דרישת התשלום טרם הוחלט על העבודות שפורטו בתשובה". מוסיף אליקים. "במינהל ציבורי תקין סדר העניינים הוא שקודם מתכננים ואחר-כך מקבלים החלטות, ובשלב של ביצוע העבודות לכל המוקד ניתן לדרוש תשלום היטלים. עירייה הגובה קודם כל תשלום ואחר-כך מחליטה מה לעשות בו למעשה גובה מס, ולגבייה שכזו לא הוסכמה עיריית חיפה. די בגישה בלתי ראויה זו כדי להביא לביטול דרישות התשלום של היטלי התיעול".
בנוגע להיטלי הסלילה, בפסק הדין צוין כי עיריית חיפה פירטה, בדרישת התשלום ששלחה ב-2011, כי החיוב מתייחס לעבודות סלילה שבוצעו בין השנים 2006-2008.
אליקים ציין בפסק הדין כי חוק העזר העירוני משנת 1982, שעליו התבססה עיריית חיפה בעת דרישת החיוב, לא חל על הקרקע שעליה פועל מתחם בתי הזיקוק. בשנת 2010 הוצא צו תכנון ובנייה שקבע כי מרחב בזן ייכלל במרחב תכנון מקומי חיפה, ורק מאותו מועד חל חוק עזר לחיפה משנת 1982 על מתחם בזן. אליקים קבע כי ניסיון העירייה לראות את חוק העזר משנת 1982 כחל גם על מתחם בזן אינו מתיישב עם החוק.
"בעת חקיקת חוק העזר משנת 1982 העירייה בחרה להגדיר תחולתו רק על מרחב התכנון המקומי חיפה, ומכאן שנכון למועד ביצוע העבודות הנטענות בין השנים 2006-2008, חוק העזר משנת 1982 לא איפשר לעירייה לדרוש היטל סלילה מהעותרות".
אליקים ביטל את כל דרישות התשלום של עיריית חיפה מהחברות, וחייב את העירייה לשלם לעותרות הוצאות משפט בסך כולל של 50 אלף שקל.
הוא סיכם וקבע כי במועד דרישת תשלום היטל התיעול מתחם בתי הזיקוק לא היה חלק מאזור איסוף, אזור שרק מי שמשתייך אליו צריך ליטול חלק בתשלום היטלי התיעול. כמו כן, במועד ביצוע עבודות הסלילה בשנים 2006-2008, כמו גם במועד קביעת גובהו של ההיטל, מתחם בתי הזיקוק לא היה חלק ממרחב התכנון המקומי חיפה, אשר בעלי הנכסים באותו מתחם צריכים לשאת בנטל היטלי הסלילה.