לואי ואן חאל / צילום: רויטרס
כשבני משפחת גלייזר מארה"ב, הבעלים של מנצ'סטר יונייטד, הודיעו לפני שבועיים שהם מתכוונים לגייס הון של כ-150 מיליון דולר באמצעות מכירת כ-5% ממניות הקבוצה בבורסה לניירות ערך בניו יורק, המהלך יוחס אך ורק לחוזה ההלבשה החדש שלהם עם אדידס. החוזה עם אדידס, שנחתם באמצע יולי וייכנס לתוקף בתחילת עונת 2015/16, הוא הגבוה בתולדות הכדורגל - 1.3 מיליארד דולר לעשר שנים - ולפי ההערכות היה אחראי לקפיצה של 8% בשווי המניה של יונייטד, שהגלייזרים מיהרו לנצל.
אלא שבתשקיף שיונייטד הציגה לקראת ההנפקה התברר שבחוזה עם אדידס יש תנאים. למשל: אם הקבוצה לא תצליח להשיג כרטיס לצ'מפיונס ליג במשך שנתיים ברציפות, ההכנסה השנתית מהחברה הגרמנית תרד ב-30%; כך שההצעה למשקיעים הפוטנציאליים הייתה חייבת לכלול גם אופק מקצועי. ומכיוון שבעונה הקרובה יונייטד לא תשחק בצ'מפיונס ליג - סיימה רק במקום השביעי בליגה האנגלית בעונה הקודמת - ושעד עכשיו היא לא חיזקה את הסגל באופן משמעותי, האופק הזה מתמצה באדם אחד: המנג'ר החדש לואיס ואן חאל.
ואן חאל ההולנדי, שחתם במאי על חוזה לשלוש שנים ביונייטד, מודע לתיוג שלו כמושיע, אבל בינתיים מעדיף לא לשתף איתו פעולה. בשבועות הראשונים שלו בתפקיד הוא אמר לתקשורת האנגלית שהוא קיבל קבוצה "שבורה ולא מאוזנת"; הזכיר ו/או הזהיר שבכל מועדון שהוא אימן בו, שלושת החודשים הראשונים היו קשים מבחינת התוצאות; וכינה את המסע בן השבועיים וחצי של יונייטד ברחבי ארה"ב בקיץ, רובו במסגרת טורניר הכנה בשם גביע האלופות הבינלאומי (שיונייטד זכתה בו), "פעילויות מסחריות במרחקים נוראים" - ביקורת ברורה על הנהלת המועדון.
הביקורת של ואן חאל נובעת משתי סיבות. הראשונה היא שוואן חאל נמצא בעמדה להגיד מה שעולה על דעתו: גם כי העונה הקודמת של יונייטד, הראשונה בלי אלכס פרגוסון האגדי, שפרש אחרי 26 שנים על הקווים במנצ'סטר, הייתה טראומטית והסתיימה בפיטורים של דייויד מויס, המאמן שפרגוסון בחר בו כיורש; ובעיקר כי ואן חאל הוא איש השעה, מגיבורי הגביע העולמי בברזיל, אחרי שהנהיג את נבחרת הולנד למקום השלישי, וקיבל קרדיט על כמה מהרגעים הזכורים בטורניר, כולל הניצחון המהמם 1-5 על ספרד, אלופת העולם היוצאת, בשלב הבתים, וחילוף השוערים המבריק בדקה ה-120 של רבע הגמר נגד קוסטה ריקה, שהוביל לניצחון בדו-קרב הפנדלים.
הסיבה השנייה היא האופי של ואן חאל, אחד המאמנים המצליחים והמוערכים בכדורגל העולמי במשך יותר משני עשורים, שבנה/הניח את היסודות לשלוש אימפריות נהדרות (איאקס של אמצע שנות ה-90, ברצלונה של 2012-2008 ובאיירן מינכן של שלוש השנים האחרונות), ובאותו זמן גם אחד האנשים הקשים והיהירים בענף, שהתעמת עם שחקנים, מנהלים ועיתונאים בכל מקום שהוא עבר בו, ולא פעם עזב בתור פרסונה נון גרטה.
העיתונאי ההולנדי הוגו בורסט, שכתב את הספר O, Louis, מכנה את ואן חאל "אדם מיוחד ומבריק, אבל פרדוקס מהלך". הפרדוקס הזה אינו צפוי להיפתר באנגליה, מה שהופך את הקדנציה של ואן חאל במנצ'סטר יונייטד לאחד הסיפורים הכי מסקרנים בכדורגל העולמי ערב פתיחת עונת הפרמייר ליג 2014/15.
לרמברנדט אסור לדמיין?
הסיפור של לואי ואן חאל, 63, מתחיל במזרח אמסטרדם, סמוך לאצטדיון הישן של איאקס, De Meer, שם הוא נולד למשפחה קתולית בת 11 נפשות. כנער, ואן חאל נהג לצפות באימונים של ריינוס מיכלס המיתולוגי, אבי השיטה שקיבלה את השם "טוטאל פוטבול", בתקווה לשחק יום אחד באיאקס. התקווה הזאת לא התגשמה; ואן חאל הצליח לתפוס מקום רק בקבוצת המילואים של איאקס, והעביר את הקריירה שלו כקשר באנטוורפן הבלגית, ובטלסטאר, ספרטה רוטרדם ו-AZ אלקמאר מהליגה ההולנדית.
כשחקן, כתבו העיתונאים ההולנדים הנרי קורמלינק וטיו סברנס בספר The Coaching Philosophies of Louis Van Gaal and the Ajax Coaches, הוא "היה ידוע בביטחון העצמי שלו, ביכולת שלו לשכנע שחקנים ומאמנים בכך שהוא צודק, ומעל הכול בתובנות הטקטיות שלו". את הדרכים ליישום התובנות ואן חאל שכלל בעבודה השנייה שלו: במקביל לקריירת המשחק הוא לימד חינוך גופני במשך 11 שנים בבית ספר לילדים עם קשיי למידה באמסטרדם. ב-1987, עם הפרישה ממשחק, באלקמאר הציעו לו לשמש כעוזר מאמן. שנה אחר כך הוא קיבל את משרת העוזר באיאקס, וכעבור שלוש שנים, בגיל 40, מונה למאמן הראשי.
באיאקס ואן חאל העלה לגדולה חבורה של צעירים - ביניהם אדווין ואן דר סאר, אדגר דווידס, קלרנס סיידורף, יארי ליטמנן ופטריק קלויברט - שלצד שחקנים מוכחים כמו דניס ברגקאמפ ופרנק רייקרד, הרכיבו את אחת הקבוצות הזכורות בכדורגל האירופי. תחת ואן חאל איאקס לא רק זכתה בשלוש אליפויות הולנד רצופות בין 1994 ל-1996 (אחת מהן, ב-1994/5, בעונה ללא הפסד), בגביע אופ"א (1992) ובצ'מפיונס ליג (1995) עם ממוצע גיל של 23, אלא גם הציגה את הווריאציה שלו ל-4-3-3 ההולנדי המפורסם, סגנון שחורחה ולדאנו מארגנטינה, לשעבר שחקן, מאמן ומנהל מקצועי בריאל מדריד, כינה "כדורגל אוטופי".
הסגנון שואן חאל הכתיב עשה לו מוניטין כממשיך דרכו של יוהאן קרויף, הדמות הכי משפיעה בתולדות הכדורגל ההולנדי והספרדי מאז ימיו כשחקן וכמאמן באיאקס ובברצלונה. אבל לפי ברגקמאפ, ששיחק גם תחת קרויף וגם תחת ואן חאל, בין השניים יש הבדל מהותי. "שיטת האימון של קרויף", כתב ברגקאמפ באוטוביוגרפיה שלו, Stillness and Speed: My Story, "מבוססת על האופן שבו הוא שיחק: הרפקתני, ספקטקולרי והתקפי. הוא לא מנתח כל-כך הרבה; זה יותר אינסטינקט וטכניקה. ואן חאל הוא דידקטי. לואי נותן לשחקנים שלו הוראות שהם צריכים לבצע כדי שהמערכת תעבוד. והמערכת היא קדושה. כל השחקנים שווים מבחינת ואן חאל. מבחינתו לא קיימים שמות גדולים, וכולם כפופים לקבוצה ולמערכת, המערכת שלו".
הבעיה בגישה של ואן חאל, טען ברגקאמפ, היא בהתמודדות עם כוכבים: "קרויף, שהיה שחקן גדול, מעודד אינדיבידואלים כי הם יכולים להכריע משחקים. הוא מאתגר אותם. ואן חאל לא יכול לעשות את זה. אבל מה אם יש לך עשרה ציירים בינוניים ורמברנדט אחד? האם אתה אומר לרמברנדט שאסור לו לדמיין, ושהוא לא מייצג יותר מהאחרים? או שתיתן לו את ההרגשה שהוא מיוחד ותאפשר לו להציג את זה, כדי שהוא יוכל לייצר את העבודה הכי טובה שלו?".
"אני עוזב, מזל טוב"
השאלות האלה נהיו רלבנטיות בברצלונה, שהחתימה את ואן חאל ב-1997. בשתי העונות הראשונות ואן חאל אמנם הוביל את המועדון לזכייה בשתי אליפויות ובגביע אחד, אבל היחסים בינו לבין השחקנים היו רחוקים מהרמוניים - הברזילאים בקבוצה כינו אותו "היטלר" - והוא הסתכסך עם הרמברנדט של ברצלונה באותה תקופה, ריבאלדו. ריבאלדו, שחקן השנה בעולם ב-1999, התעקש לשחק במרכז המגרש ולא באגף שמאל, בניגוד להוראות של ואן חאל, שבתגובה העביר עליו ביקורת בפומבי ובסופו של דבר אף ספסל אותו.
העימות עם ריבאלדו לא היה היחיד שואן חאל נכנס אליו בברצלונה. הוא ניכר את התקשורת המקומית עם אמירות כמו "בשש שנים באיאקס זכיתי ביותר ממה שברצלונה זכתה במאה שנים", ועם מה שנתפס כניסיון להפוך את ברצלונה לקולוניה הולנדית - שישה שחקנים ושלושה עוזרי מאמן מהולנד הגיעו לקבוצה בשלוש השנים שלו כמאמן. בסוף עונת 1999/2000, שבה ברצלונה לא זכתה באף תואר, ואן חאל התפטר. במסיבת העיתונאים האחרונה שלו הוא אמר: "חברי התקשורת, אני עוזב. מזל טוב".
לפי ואן חאל, הבעיות שלו עם התקשורת הקטלנית היו בעיקר תוצאה של הסתה נגדו מצד קרויף, שנשאר גורם משמעותי בברצלונה גם אחרי פרישתו מאימון ב-1996. "לעולם לא אסלח לו על מה שהוא עשה", אמר ואן חאל. "ניסיתי לעשות עבודה טובה למרות הניסיונות שלו לתסכל אותי". היחסים בין השניים, לטענת ואן חאל, התקלקלו בעקבות ארוחת ערב בביתו של קרויף ב-1989. "הטלפון צלצל, זה היה בשבילי", כתב ואן חאל באוטוביוגרפיה שפרסם בשנת 2009. "זו הייתה המשפחה שלי, צלצלו לומר לי שאחותי מתה. עזבתי מיד. אחר כך שמעתי שיוהאן כעס על כך שלא הודיתי לו על הארוחה".
קרויף הכחיש את הדברים ואמר בתגובה שלואן חאל "יש אלצהיימר אם הוא כתב משהו כזה, אני תוהה אם יש לו בורג או שניים משוחררים". כך או כך, הקרע ביניהם המשיך להשפיע על הקריירה של ואן חאל: ב-2011 קרויף, אז חבר בוועדה המקצועית המפקחת של איאקס, הגיש תביעה נגד המועדון בגלל החלטה למנות את ואן חאל למנהל טכני, שהתקבלה בישיבה שהוא לא נכח בה. בית המשפט פסק לטובת קרויף, והניסיון למנות את ואן חאל נכשל.
סביר להניח שקרויף היה בצד של השמחים לאידו של ואן חאל על הכישלון בקדנציה הראשונה שלו כמאמן נבחרת הולנד, בין 2000 ל-2002. ואן חאל קיבל חוזה לשש שנים, והצהיר בשחצנות טיפוסית שזה יאפשר לו "לזכות בגביע העולם לא פעם אחת, אלא פעמיים", אבל הולנד גמגמה במוקדמות מונדיאל 2002 מהרגע הראשון, ובסופו של דבר סיימה רק במקום השלישי בבית שלה, והחמיצה את הטורניר בפעם הראשונה מאז 1986.
המומנטום השלילי של ואן חאל נמשך בברצלונה, שאליה הוא חזר בקיץ 2002 אחרי שהתפטר מתפקידו בנבחרת הולנד. הקדנציה השנייה שלו בקטלוניה נמשכה רק חמישה חודשים, שבסופם ברצלונה דורגה במקום ה-12 בליגה הספרדית, מרחק שלוש נקודות מהקו האדום. נקודת האור היחידה הייתה הקידום של צעירים מלה מאסיה, אקדמיית הנוער של המועדון; אחרי צ'אבי וקרלס פויול, שקיבלו הזדמנויות על הבמות הגדולות בקדנציה הראשונה שלו בקבוצה, הגיע תורם של אנדרס אינייסטה והשער ויקטור ואלדס. כולם הפכו בהמשך לעמודי תווך בקבוצה הנפלאה של 2012-2008 תחת פפ גווארדיולה, שבעצמו שיחק אצל ואן חאל ואמר שהוא הושפע מהרעיונות שלו.
"אני מה שאני"
הרעיונות של ואן חאל, לפי חוקר הכדורגל ג'ונתן ווילסון מאנגליה, שכתב את הספר Inverting the Pyramid: A History of Football Tactics, השפיעו לא רק על גווארדיולה, אלא גם "על רוב המאמנים בגביע העולמי בברזיל". בתחילת דרכו כמאמן, ואן חאל הטיף לכדורגל שמבוסס על פוזשן, עם מסירות ועם חילופי עמדות בלתי פוסקים, כשמה שייחד אותו היה הכתבת מסלולי תנועה מתוכננים מראש לשחקנים שלו, כמעט כמו בפוטבול אמריקאי, במטרה למצוא שטחים פנויים, ולחץ גבוה במגרש כדי לזכות בכדור סמוך לשער היריב - פחות או יותר העקרונות שאפיינו גם את ברצלונה של גווארדיולה.
באלקמאר, התחנה הבאה שלו (אחרי תקופה קצרה כמנהל מקצועי באיאקס ב-2004, שהסתיימה בגלל קונפליקט עם המאמן רונאלד קומאן), ואן חאל התחיל להתפכח מקונספט הפוזשן. "כשאתה מחזיק בכדור 70% מהזמן", הוא אמר, "אתה משחק קרוב לשער של היריב ולא יכול לכבוש, מפני שאין שטח מאחורי ההגנה. כך שאתה חייב להכתיב איפה היריב מתגונן, ואפשר לעשות את זה באמצעות נסיגה. אתה צריך לגרות את היריב כדי ליצור שטח, ואז אתה יכול להשתמש בשטח לפעולות עמוקות ומהירות".
בעונה הרביעית שלו (2008/9) ואן חאל הוביל את אלקמאר לאליפות היסטורית, הפעם הראשונה שקבוצה מחוץ לשלוש הגדולות של הולנד - איאקס, פ.ס.וו איינדהובן ופיינורד - זוכה בתואר מאז 1981, ומיד אחר כך חתם בבאיירן מינכן. כבר במסיבת העיתונאים הראשונה שלו בבוואריה הוא הבהיר שהשנים הקשות לא שינו אותו. "אני מה שאני", הוא אמר לתקשורת הגרמנית, "בעל ביטחון עצמי, יהיר, דומיננטי, כן, חרוץ, חדשני".
החידושים שואן חאל הציג בבאיירן היו שינוי התפקיד של בסטיאן שוויינשטייגר, שהועבר מהאגף למרכז המגרש והפך לאחד הקשרים הטובים בעולם, והשילוב של שני צעירים, תומאס מולר וטוני קרוס, שניים מהמצטיינים של נבחרת גרמניה בגביע העולם בברזיל. התוצאות בעונה הראשונה היו מעולות (אליפות, גביע והופעה בגמר הצ'מפיונס ליג), אבל ואן חאל נכנס למאבקי כוח עם שניים מכוכבי באיירן, פרנק ריברי הצרפתי ולוקה טוני האיטלקי, ולא עבר הרבה זמן עד שהוא המאיס את עצמו גם על ראשי המועדון - היו"ר קרל היינץ רומניגה והנשיא אולי הנס.
"הבעיה של ואן חאל היא לא שהוא אלוהים, אלא שהוא אביו של אלוהים", אמר הנס, שפיטר אותו באפריל 2011, אחרי שבאיירן הידרדרה למקום הרביעי בבונדסליגה בעונתו השנייה של ההולנדי. "לואי היה שם אפילו לפני שהעולם היה קיים. אם אתה מסתכל על העולם מהפרספקטיבה הזאת, כמו שואן חאל עושה, קשה לראות איך העולם נראה באמת".
הפרספקטיבה הזאת לא הפריעה להתאחדות ההולנדית לתת לואן חאל הזדמנות שנייה כמאמן הנבחרת ביולי 2012. למרות קמפיין מוקדמות מוצלח - הייתה בין הראשונות שהבטיחה את מקומה בגביע העולם בברזיל - הציפיות מהולנד לא היו גבוהות, גם בגלל ההופעה החלשה שלה ביורו 2012 (שלושה הפסדים בשלושה משחקים והדחה בשלב הבתים), ובעיקר מפני שהיא הוגרלה למה שכונה "בית המוות" עם ספרד ועם צ'ילה. אבל ואן חאל הפתיע את כולם.
ההפתעה הראשונה הגיעה במשחק נגד ספרד, כשואן חאל זנח את ה-4-3-3 המסורתי ועלה עם חמישה שחקני הגנה. הולנד החזיקה בכדור רק 36% מהזמן במשחק, אבל כמו אלקמאר של ואן חאל, השתמשה בשטח שנוצר מאחורי ההגנה הספרדית כדי לעקוץ במהירות וביעילות. בהמשך הטורניר ואן חאל החליף מערכים ושחקנים בהתאם ליריבות, כשהשיא הגיע בסוף ההארכה ברבע הגמר נגד קוסטה ריקה, עם ההימור על השוער השני, טים קרול, הגבוה בשישה סנטימטרים מהשוער הראשון יספר סילסן (1.93 לעומת 1.87 מטרים), לקראת דו-קרב הפנדלים. קרול עצר שתיים מהבעיטות של קוסטה ריקה, וואן חאל הוכתר כגאון.
אחרי המשחק ואן חאל גילה שקרול היה השחקן היחיד שידע על החילוף המתוכנן, ושהוא תודרך ללמוד את הבועטים של קוסטה ריקה. אפילו קרויף לא נשאר אדיש למהלך. "זה מסוג הדברים שאני אוהב", הוא אמר. "העניין הוא לא מי השוער הטוב מביניהם, אלא שהיריבה חושבת ששוער ברמה עולמית נכנס. במיוחד כשאתה יודע שקוסטה ריקה בעטו חמישה פנדלים יוצאים מהכלל נגד יוון (בשמינית הגמר), אתה חייב לנסות לתקוף אותם. אחרי שעתיים של כדורגל, שחקנים יותר פגיעים לטריק כזה. ישבתי על הספה בבית ונהניתי מזה!".
"אין רגע משעמם"
במנ'צסטר יונייטד ואן חאל יצטרך כמובן להסתמך על הרבה יותר מטריקים, ועדיין לא ברור איך הוא מתכוון לעשות את זה. שתי השאלות הגדולות הן איך תתפתח מערכת היחסים שלו ושל ויין רוני, הכוכב הגדול של יונייטד, ואילו שחקנים צעירים הוא מסמן, במיוחד מכיוון שלא נראה שיש לו יותר מדי מטרות בשוק ההעברות. למעשה, הדבר היחיד שבטוח כעת זה שלתקשורת האנגלית מחכה עבודה לא קלה.
העיתון ההולנדי NRC Handelsblad החליט לבוא לעזרת העיתונאים שמסקרים את יונייטד, עם מאמר שמציע כללים להתנהלות מול ואן חאל בראיונות אחרי משחקים. "עיתונאי כדורגל בריטים יקרים", נכתב בפתיח למאמר, "ברכות על קבלת לואי ואן חאל. מרגע זה ואילך יתנשאו עליכם, יסתכלו עליכם בבוז, וספק קבוע ירדוף אתכם - האם מר ואן חאל באופן ברור צוחק עליכם או שהוא לגמרי רציני. לפני שאתם יוצאים למסע שנקרא ראיון אחרי משחק עם מר ואן חאל, כדאי שתעשו היכרות עם עשרת הכללים הבסיסיים האלה".
בין הכללים: היו מוכנים לכל מצב רוח אפשרי ("אפילו אם הוא ניצח ונראה די שמח"); אל תציגו את עצמכם ("אחרת הוא ידע את שמכם, יזכור אותו וישתמש בו נגדכם"); זו השפה שלו עכשיו, לא שלכם ("הבעיה אינה שמר ואן חאל מתקשה לדבר אנגלית, אלא שאתם לא מקבלים את הפרשנות שלו לשפה, שהיא באופן ברור הרבה יותר טובה"); נסו להימנע מהמטא-ראיון ("ראיון עם מר ואן חאל יהפוך באופן כמעט בלתי נמנע לראיון על הראיון, או יותר ספציפית, שאלות שלו על השאלות שלכם. זה יהיה הרגע שבו תרגישו שאתם מאבדים שליטה על השיחה); הפרידו בין עובדות לדעות ("זה קשה, מכיוון שרק מר ואן חאל יכול לקבוע מהן עובדות ומהן דעות; בעולם שלכם זה עשוי להיות שונה, אבל אל תציינו את זה, אחרת הוא יכנה אתכם טיפשים").
לפי העיתונאי ההולנדי הוגו בורסט, גם ציות לכללים אינו מבטיח דבר: "אתה אף פעם לא מרגיש ממש נוח איתו. לפעמים הוא כל-כך סוציאלי, כל-כך חביב; ולפעמים הוא דיקטטור, שחצן, נעשה כל-כך כועס. חוויתי את שני הצדדים שלו. הוא יהיה מאוד סבלני בהתחלה, אבל אני יכול להבטיח, בוודאות, שיגיע יום שבו הוא יאבד את העשתונות בפומבי. אף פעם אין רגע משעמם עם לואי ואן חאל".