צוק איתן / צילום: רויטרס
צורר ישראל התורן, ויליאם שאבאס, שמונה לעמוד בראשות הוועדה שתחקור את הלחימה במבצע "צוק איתן" מטעם האו"ם, מוציא את מדינת ישראל מאיפוס, ללא סיבה. שר החוץ ליברמן, שנדמה שרק מבקש לפרוק תסכול, האיש שאמור להיות דיפלומט העל, הממונה על מדיניות החוץ, אמר שאסור לנו לשתף פעולה עם הוועדה ולהעניק לגיטימציה לעוכרי ישראל כמו שאבאס שקוראים להעמיד את נתניהו לדין בבית המשפט הבינלאומי בהאג, והכריז ש"צריך להתמודד".
במה תועיל לנו התמודדות עם האו"ם, או ההתקוטטות הפומבית עם שאבאס? האם היא תביא לביטול הוועדה, או להחלפת העומד בראשה? הרי זו לא הפעם הראשונה שבה אנחנו "מתמודדים", בצורה עקומה, יש להדגיש, עם ועדות שמקימה המועצה לזכויות האדם בז'נבה, ובכל פעם שבחרנו להתמודד בסגנון כזה, יצאנו חבולים והפסדנו נקודות בדעת הקהל העולמית.
מה שמדהים הוא, שלא למדנו את הלקח מ"וועדת גולדסטון" ב-2009, שהוקמה לבדיקת פעילות צה"ל ב"עופרת יצוקה". גם אז השתלחו ישראלים בריצ'ארד גולדסטון היהודי, שכמו שאבאס התפאר במספר הפעמים שביקר בהן בארץ, מה שלא מנע ממנו להפגין אג'נדה אנטי ישראלית. ההשתלחות מישראל, לא הזיזו את גולדסטון מתפקידו, ואפשר אף קיבעו אותו שם והפכו אותו בעיני האו"ם למועמד ראוי במיוחד, כזה שיודע ללחום בהפרת זכויות אדם של יהודים, למרות שהוא יהודי בעצמו.
אז גולדסטון חקר ואנחנו עשינו ברוגז והחרמנו את הוועדה. הרגשנו נורא צודקים, ונלחמנו על הכבוד הלאומי הפגוע. רק שבדרך הפסדנו את דעת הקהל העולמית, שגם ככה לא קל לנו איתה. הוועדה מצאה שישראל והחמאס פעלו באופן מכוון ושיטתי כדי לפגוע באוכלוסיה אזרחית, בניגוד לדיני המלחמה המחייבים לעשות הפרדה בין חיילים לאזרחים, והפרו את דיני המלחמה באזרחים. לעצרת הכללית של האו"ם קפצה על המציאה ועל גל הביקורת הבינלאומי, וקראה לחקור את ישראל כמי שעשתה פשעי מלחמה. אחרי שנתיים ואחרי כשנחשף לחומרים שהיו ברשות ישראל, כתב גולדסטון במאמר ל"וושינגטון פוסט" שאילו ידע אז מה שהוא יודע היום, מסקנותיו היו שונות.
ישראל צריכה להפסיק את הבליץ על שאבאס והאו"ם ולשתף פעולה, כי אין לנו מה להסתיר. להפך. מה שכן נלמד מגולדסטון והמרמרה, שהפעם, "צוק איתן" צולם למוות, וכל הפצצה וגרעפס בשטח, תועד. כך שלכל טענה פלסטינית יש לנו עדויות מוצקות. שלא לדבר על העובדה, שמי שניהל באמת את המבצע הוא הפצ"ר, שעבד שעות נוספות, וביטל פעילויות צבאיות שעלולות היו, לכאורה, לעבור על חוקי הדין הבינלאומי, כהכנה לוועדה כזו.
מכיוון שמדינת ישראל פעלה כחוק ובתום לב, ואילו הצד השני השתמש באזרחים כמגן אנושי וירה מריכוזי אוכלוסייה, אין מה לנו להסתיר ואנחנו צריכים להתייצב בפני שאבאס בראש מורם ובלי מורא, עם כל העדויות שאספנו. ההשתלחויות והעלבונות שאנחנו מטיחים בו ובאו"ם, יוצרים את הרושם ההפוך.