מרים חיון/ צלם: תמר מצפי
בשבועות שחלפו, שבהם נחתו רקטות ששוגרו מעזה גם אל לב הארץ, מצאה את עצמה מרים חיון בת ה-83, מתגוררת כדיירת יחידה בבניין ברחוב בלפור 67 בלב העיר בתל אביב, נטולת מיגון מטילים ומנותקת מחשמל, דבר שמשמעותו ללא לחצן מצוקה וללא טלוויזיה, ולעתים אף ללא מים. הסיפור של מרים ממחיש את ציר ההתנגשות שעליו נעים דיירים מוגנים המתגוררים בבניינים רעועים בליבה המתחדש של תל אביב, ומולם יזמים המעוניינים לממש את ההתחדשות בבניינים שערכם הכלכלי עולה במהירות.
הדיירים המוגנים הם בדרך כלל דיירים ותיקים, המתקשים להסכין עם הצורך בשיפוץ, שמשמעותו הפרעה לשגרת החיים והמגורים שלהם. לנגד עיני בעלי הבית עומד הפוטנציאל הכלכלי הנובע מתוספת אחוזי הבנייה, והעלאת ערך הנכס בכלל כתוצאה מהשיפוץ. בתווך - בין היזמים לדיירים - תלויה שאלת הרווח, שעבור היזם הוא ברור. לעומת זאת, עבור הדיירים, הרווח הרבה פחות ברור, שכן במקרים רבים הם אנשים מבוגרים, הגרים בבניין במתכונת דיור מוגן מסוג שמסיר את האפשרות להוריש את דירתם, ומכאן שהשיפוץ הוא רק מטרד. התעקשות שלא לפנות את הדירה מקשה על עבודות השיפוץ, ושני הצדדים סובלים.
מרים חיון התגלגלה למציאות זו כתוצאה מעבודות למימוש פרויקט תמ"א 38 בבניין שבו היא מתגוררת כדיירת מוגנת בשכירות כמעט יובל שנים. חיון מתגוררת בדירת שני חדרים בקומה השלישית של הבניין, הנמצא בבעלות יעקב לוי, ומוגדרת כדיירת מוגנת מתוקף הסכם שכירות שנחתם עמה ב-1958. לוי הגיש בחודש יוני האחרון באמצעות עו"ד יעקב כרובי, תביעה לפינוי חיון וזאת כנגד סידור חלופי או ארעי, או כנגד פיצוי בהתאם לחוק הגנת הדייר.
בתביעה טוען לוי כי הבניין, שנבנה לפני יותר מ-65 שנה, דורש שיפוץ יסודי דחוף ביותר משום שהתשתיות רעועות. עוד הוא טוען כי חיון לא שילמה כל דמי מפתח בגין השכירות, אלא דמי שכירות חודשיים בלבד, שעמדו בתחילת הדרך על 20 לירות לחודש, והיום מסתכמים ב-113 שקל לחודש. "בכל שנות מגוריה של הנתבעת, התובע כמו גם אביו המנוח, נהגו כלפיה ביושר ובהוגנות מירבית, תוך מתן מענה מידי לכל הבעיות הקשורות במושכר, שמירה על תקינות המושכר ושגרת מגוריה של הנתבעת".
הוא מוסיף כי מעולם לא דרש מחיון השתתפות בהוצאות בגין תיקונים ואף לא עדכן את שכר הדירה שלה במשך 15 שנה, למרות שיכול היה לעשות זאת על פי חוק.
"היא רוצה שיקנה לה דירה"
בחודש אפריל 2012 הונפק לבניין ברחוב בלפור היתר בנייה, הכולל שינויים בדירות הקיימות וחלוקתן מחדש, הרחבת הבניין עד לבניין הגובל, תוספת קומה בת שתי דירות נוספות וחדרי יציאה לגג. בספטמבר 2013 הוארך תוקף ההיתר לשנתיים נוספות. בחודש יולי 2013 פנה לוי לחיון והודיע לה כי בשל כוונתו להתחיל בקרוב בעבודות, הוא נכון להעמיד עבורה למשך תקופת הבנייה סידור חלופי ארעי ועם סיום העבודות להחזירה להתגורר באחת הדירות החדשות בבניין, דירה חדשה שאף תתאים יותר לצרכיה, וזאת למשך שארית חייה.
"בתגובה התריסה הנתבעת כלפי התובע כי היא רוצה שיקנה לה דירה", כותב לוי בתביעה ומציין כי שב אליה כמה פעמים ואף פנה לבנה מתוך רצון להגיע עמם להבנות לגבי פינוי הדירה ומעבר לדיור חלופי, אך חיון ובנה לא שיתפו עמו פעולה.
עוד טוען לוי בתביעה כי לאחר התכתבות בין עורכי הדין של הצדדים, התקיימה פגישה בינו לבין ילדיה של חיון, ובה סוכם כי יממן לה שכר דירה בדירה חלופית באזור, תוך מתן התחייבות כי עם סיום העבודות תשוב חיון לדירה חדשה בבניין. אלא שלטענתו, חיון התחמקה מלבקר בכל אחת מהדירות שהוצעו לה למעט באחת, ועשתה כל אשר לאל ידה על מנת לסכל מציאה של דירה חלופית. לוי טען כי חיון עדיין דורשת כי יקנה לה דירה ועל כן נאלץ להגיש כנגדה תביעה.
"העבודות הראשוניות על פי ההיתר החלו בבניין זה מכבר, ועל כן פינוי הנתבעת הינו דחוף ביותר ולתובע נגרמים נזקים רבים בגין כל יום של עיכוב פינוי המושכר", מציין לוי בתביעה ודורש להורות לחיון לפנות את הדירה כנגד סידור חלופי שיעמיד לה לתקופת הביניים, ולקבוע לה זכות מגורים מוכנת עד תום ימיה בדירה חדשה, שתהיה בבניין המשופץ בשכר דירה מוגן בתוספת 50% מגובה שכר הדירה לפי תעריפי השוק החופשי בגין אותה דירה. כמו כן התחייב לוי כי יישא בעלויות העברת הדירה של חיון.
עוד הוא מציין כי חלופה נוספת לפינויה יהיה תשלום פיצויים בהתאם לחוק הגנת הדייר הקובע כי היא זכאית לשני שליש משווי הדירה בדמי מפתח, ובהתאם לחוות דעת שערך שמאי המקרקעין חיים רינגבירץ דמי הפינוי האלה לנתבעת עומדים היום על סך 350 אלף שקל.
בתגובה לתביעה שהגישה חיון לבית משפט השלום בתל אביב באמצעות עוה"ד בנימין ברץ, אייל אברמוב ואנה משה ממשרד פרל כהן צדק לצר ברץ, דורשת חיון להפסיק לאלתר את עבודות הבנייה בבניין עד להבטחת שימושה הסביר בדירה ועד למציאת פתרון חלופי.
עוד היא טוענת כי לוי לא העמיד לה הצעה קונקרטית לדיור חלופי, והבהיר לה את כוונתו לפנותה מהדירה בחודש ינואר 2014 במפגש אקראי של השניים בחדר המדרגות. עוד נטען בכתב התגובה כי בנה של חיון דרש מלוי לשלוח לחיון בכתב את הצעתו להעמיד לרשותה דיור חלופי והתחייבות כי תשוב לדירה חדשה בבניין, אלא שלוי לא עשה זאת.
פינוי תוך 60 יום
באפריל 2014 שיגר לוי לחיון מכתב דרישה לפינוי הדירה תוך 60 יום, וזמן קצר לאחר מכן החל לוי לבצע עבודות הריסה בבניין אשר לוו במטרדים קשים לחיון. בכתב התגובה מציינת חיון כי עבודות ההריסה שהחלו בבניין טרם מציאת סידור חלוף עבורה הותירו את דירתה מנותקת חדשות לבקרים מחשמל, טלוויזיה ומים. חדר המדרגות והכניסה לבניין, שבה נמצאת תיבת הדואר שלה, הרוסים ומנותקים מחשמל וכתוצאה מכך היא אינה יכולה לנוע בחופשיות אל דירתה ומחוצה לה ואף אינה יכולה לקבל דברי דואר. "הדבר חמור שבעתיים בעתות מלחמה, שעה שהיא אינה יכולה להסתתר מפני מתקפת טילים שפקדה את תל אביב בחדר המדרגות החשוך וההרוס של הבניין".
עוד צוין בכתב התגובה כי "לצד המחדל של אי הצעת סידור חלוף לנתבעת, לא בחל התובע באמצעים על מנת לקדם את ביצוע עבודות ההריסה בבניין שבו מתגוררת הנתבעת ותוך כך פגיעה בזכותה היסודית והבסיסית להיכנס ולצאת מהדירה באופן סביר שאינו כרוך בסכנה ממשית".
בדיון שהתקיים לאחרונה בבית משפט השלום בתל אביב נקבע כי בית המשפט ימנה שמאי מטעמו להכריע בחוות דעת מנומקת בתוך 14 יום מהו גובה הפיצוי שמגיע לחיון, וכי מיום ביצוע התשלום תפנה חיון את הדירה תוך 30 יום.
מעיריית תל אביב נמסר בעניין: "הפרויקט הוא להרחבה וחיזוק הבניין, אשר יצא לו היתר כדין. בין בעלי הבניין לדיירת מתנהל הליך משפטי באשר לדמי הפינוי והדיור החלופי המגיעים לדיירת, כאשר לצערנו, מבחינה חוקית אין לעירייה סמכות להתערב במחלוקת כספית-נכסית בין שני צדדים, הנעשית במישור האזרחי.
"נציין כי נציגי הרווחה נמצאים בקשר עם הגברת ובמסגרת זאת הוצע לה ביקור יומי במרכז יום לקשיש, כולל הסעות, ארוחות וחוגים, זאת לצורך הפוגה מהעבודות המתקיימות בבניין, אולם היא סירבה להצעות אלו".
"לא ניתן היה לבקר בדירה בגלל מצעד הגאווה"
מרים חיון מאשרת כי בסוף מאי 2014 הציע לה בעל הבניין, יעקב לוי, שלוש דירות חלופיות. אלא שלדבריה, דירות אלה היו בלתי ראויות. דירה אחת היתה בבניין ברחוב המלך ג'ורג' שבתה של חיון התרשמה כי היא רועשת, השנייה ברחוב בלפור, שניתן היה לראות אותה רק למשך שעתיים שבהן התקיים מצעד הגאווה ולא ניתן היה לבקר בה, והשלישית ברחוב בוגרשוב המרוחק מהדירה הקיימת, שסמוך לה מצויים מוסדות שחיון זקוקה להם.
כמו כן, לטענת חיון הדירות הוצעו אחרי שכבר החלו העבודות בבניין, ומבלי שלוי הציג לה תשריטים של הדירה שתקבל כשתשוב לבניין. כמו כן היא טוענת כי דרישתו לקבל 50% משכר הדירה לפי תעריף השוק החופשי בגין הדירה החדשה אינה סבירה, מאחר שאלה אינם דמי שכירות מוגנת. "עם כל הכבוד לזכויותיו הקנייניות של התובע, אין הוא יכול להחריב את עולמה של הנתבעת באופן חד צדדי, כוחני ותוך התעלמות מוחלטת מזכויותיה קודם כל כאדם, לאחר מכן כקשישה ניצולת שואה ולבסוף כדיירת מוגנת", מסכמים נציגיה.
"כמעט כל פרויקט נדל"ן גדול נתקל בדיירים מוגנים שמטרתם היחידה להעלות את מחיר הפינוי, והם מצוידים ביכולת להתנגד לפרויקט, לעכב את מתן ההיתר ולגרום לנזקים כספיים", אומר עו"ד דוד בסון, שותף במשרד הרטבי, ברנשטיין ובסון, שייצג יזמים בתביעות פינוי.
לדברי בסון, לעתים אין ליזם מנוס אלא להגיש תביעה לפינוי הדייר המוגן, ומניסיונו הוא למד כי אלו נמשכות שנים שבהן בעל הבית לא יכול לבנות, ונגרמים לו נזקים. מצב דומה היה בקרקע הסמוכה למסגד חסן עראפה בתל אביב, שבו הוגשו תביעות נגד דיירים על ידי יזמים. לדברי בסון, "משום שלדיירים המוגנים יש אינטרס למשוך את הליך הפינוי וכך לסחוט הטבות מפליגות מבעל הבית", יש ליזום שינוי חקיקה בחוק הגנת הדייר, אשר יבטל את חובת בעל הבית להציע לדייר מוגן סידור חלופי.
הוא מציע לשנות את החוק כך שבית המשפט ימנה שמאי מכריע אשר יעריך את שווי זכויות הדיירות המוגנת. אם יפקיד בעל הבית את הסכום שנקב השמאי בקופת בית המשפט (בתוספת הוצאות העברה של העסק כשהנכס הוא בית עסק), יתקיים הליך משפטי קצר ומהיר, שבסיומו יינתן פסק דין לפינוי כנגד הפיצוי.