בעקבות הוצאות העתק של ישראל בשנת 2014, וההבטחות של שר האוצר יאיר לפיד כי יימנע מהעלאת מסים, מתעוררות מספר שאלות לגבי התקציב הבא. במקרה של אי-העלאת מסים, תקציב 2015 יצטרך לכלול קיצוצים משמעותיים. הבעיה היא, שבדומה לתחום המסים, גם לקיצוצים בהוצאות - ובעיקר בחינוך, בבריאות וברווחה, יש יותר מהשפעה שלילית אחת על המשק. לתשומת ליבו של שר האוצר.
ראשית, קיצוצים בחינוך, בבריאות וברווחה גורמים לפיטורים של עובדים, לאבטלה, לפגיעה בשכר של עובדים ולירידה באיכות וברמת החיים. עוד לפני הכניסה למבצע "צוק איתן", האבטלה במשק עלתה ב-0.3% והשכר הממוצע ירד ב-2%. כך שכל פגיעה נוספת בשכר העובדים במשק, תוביל לירידה נוספת בביטחון הכלכלי של הציבור, ומכאן לירידה בקניות ובצריכה בכלל. את ההפסדים יספגו החנויות והיצרנים שייאלצו להוריד מחירים ולפטר עובדים, והחשש הוא שחלקם יגיעו עד לפשיטת-רגל.
שנית, קיצוצים בחינוך, בבריאות וברווחה גורמים לציבור לחפש תחליפים לשירותים שמספקת הממשלה, כך שאם הממשלה מקצצת בחינוך, אנשים מעסיקים יותר מורים פרטיים עבור הילדים.
אם הממשלה מקצצת בבריאות, אנשים נזקקים לעזרה רפואית, יחפשו כוח-עזר מהפיליפינים, שישלימו הכנסה אצל בני משפחתם. כאשר בעלי מסעדות מגלים שעקב המיתון יש להם פחות לקוחות והכנסות, הם מפטרים את שוטפי הכלים הישראלים, ושוכרים עובדים מאריתריאה שהם זולים יותר.
לרוב העובדים הזרים הללו משלמים בלי קבלות וללא תנאים סוציאליים. כך שאפילו אם העובדים הללו מועסקים, ההכנסות של הממשלה ממסים ממשיכות לקטון. זה קורה בישראל וגם נפוץ מאוד בשאר מדינות הים התיכון. ביוון למשל, בין השנים 2008 ל-2012 המחירים המשיכו לעלות באופן שהראה שלאנשים יש כסף לכאורה, וזאת על אף שהתוצר הלאומי הרשמי צנח ברבע. כלומר, כאשר החל המיתון ביוון, והממשלה החלה לפטר עובדים ולקצץ בזכויות הפנסיה, הציבור המשיך לעבוד ולהרוויח, אבל בגלל הכעס שלהם על הממשלה, אנשים נמנעו מלדווח על השכר שלהם, התחמקו ממסים. המיתון הזוחל נמשך כך ארבע שנים, ורק ב-2012, כאשר גם "השוק השחור" ביוון הפסיק לתפקד, המיתון הגיע לעוצמה מלאה.
המצב בישראל היום לא שונה בהרבה. על-פי הערכות, גם בזמנים רגילים, יותר מ-20% מהתוצר של המשק מתנהל בשוק השחור. בנוסף, מסקרים רבים עולה כי מרבית הציבור מוכן לשלם בשמחה לבעל עסק שיציע לו הנחה קטנה תמורת ויתור על קבלה. יותר מכך, 40% מהצעירים חושבים שהעלמות מסים אינן גניבה מהמדינה, אלא חלק מנורמה מקובלת.
הסקרים הראו גם שהתפיסה הזאת, שלא נורא להעלים מסים, נובעת בעיקר מכך שאנשים חושבים שרמת המיסוי בארץ גבוהה יחסית לשירותים שהממשלה נותנת לאזרחיה, ומכך שלממשל יש תדמית של גוף שמוציא כספים לצרכים שאינם בהכרח לטובת הציבור.
אם שר האוצר רוצה לצמצם את ההשפעה השלילית של הקיצוצים על המשק, כדאי שיבחן ביצוע קיצוצים שיצמצמו לפחות את הנטייה של הציבור לשלם "בשחור". הוא יכול, למשל, לנסות לדחות את בניית מעון ראש הממשלה ואת רכישת המטוס לראש הממשלה, כדי לחסוך כמה מאות מיליוני שקלים בתקציב. האוצר יכול גם לעכב את רכישת רכבי השרד החדשים לשרים, דבר שאולי לא יחסוך מיליונים, אבל ימחיש לנו את הנכונות של השרים לשאת בנטל. שהרי אנחנו הציבור מממנים את כל ההוצאות האלה לקברניטים.
אם הקיצוצים יהיו רק במקומות הצפויים, חינוך, בריאות ורווחה, גם התגובה של הציבור תהיה בכיוונים הצפויים - אי-רצון לשלם מסים למימון הבזבוזים האלה. במקרה כזה, ההאטה במשק תחריף עוד יותר ולא רק בגלל חנויות שייסגרו, אלא גם בגלל שעסקים רבים יתנהלו "מתחת לשולחן".
הכותב הוא כלכלן בכיר במחלקת המחקר של קבוצת ההשקעות אינפיניטי ומרצה במכללת נתניה.