משרד התקשורת פרסם בשבוע שעבר שימוע שזכה להד נרחב, בנושא עלויות השיחות מחו"ל לישראל והשימוש באינטרנט סלולרי בחו"ל. הרעש התקשורתי נבע מהעובדה שמדובר בסוגייה כואבת עבור הצרכן הישראלי.
ישראל לא נמנית עם מדינות האיחוד האירופי, ולפיכך לא יכולה להימנות על המדינות שנכללות בהסכמי הנדידה שמחירם, עבור תושבי מדינות האיחוד, מפוקח ונמוך. ישראלי צריך להיערך לנסיעה לחו"ל עם שורה של תוכניות עבורו ועבור כל אחד מבני משפחתו, ולכל זה יש מחיר כספי גבוה.
הרפורמה, בקצרה, מדברת על ניסיון לאפשר ללקוח לבחור את ספק השיחות שלו מחו"ל - בניגוד למצב הנוכחי שבו לקוח של חברה סלולרית מחויב לרכוש ממנה את חבילת השיחות באופן בלעדי.
כל הניסיונות של משרד התקשורת, לשלב את ישראל בהסכמים האירופאים, עלו בתוהו. אחד הפתרונות שמשרד התקשורת השתמש בהם הוא לחסום את השיחות מחו"ל ואת הגלישה מחו"ל, אלא אם כן הלקוח ביקש באופן מפורש לאפשר לו גישה לשירותים הללו.
בימים אלה מנסה משרד התקשורת לקדם רפורמה חדשה, שאמורה לפתור את הבעיה על-ידי יצירת תחרות בין החברות השונות בסגמנט של השיחות מחו"ל לישראל. כאשר מתעמקים במידע מגלים שמדובר ברפורמה שיהיה קשה ליישם, אבל הרעיון שעומד מאחוריה הוא רעיון מבורך.
הסיבה לכך פשוטה - המפעיל הסלולרי כבול בהסכם מול המפעיל באותה מדינה, כך שהשליטה שלו על מרכיב השיחה הבינלאומי לא תלוי בו, ולכן התחרות במקטע זה חסומה עבורו. לכן הבעיה היא בתשלום שגובה המפעיל בחו"ל מהמפעיל בארץ עבור שירות הנדידה, כאשר המקטע הבינלאומי שולי.
השימוע שפרסם בשבוע שעבר משרד התקשורת בנושא שירותי הנדידה (Roaming) ותיק השירות המצורף אליו מתבססים על מסמך מדיניות של גוף הרגולטורים האירופי (BEREC).
בניגוד להצהרת משרד התקשורת, זה אינו מסמך החלטה של האיחוד אלא ניתוח מעמיק של הפתרונות הטכנולוגים והמודלים המסחריים האפשריים להפעלת ספקים חלופיים בנדידה. נציין כי המסמך כולל פנייה אל בעלי העניין, על מנת שיציגו מידע נוסף לפני גיבוש ההמלצות הסופיות.
רגולציה באירופה
בחינה של מסמך המדיניות האירופי, אליו מפנה השימוע, לעומת תיק השירות שהציג המשרד, מעלה שאלות מהותיות לגבי הישימות של המודל והתועלות הצפויות מהטמעתו בהגברת התחרות וירידת המחירים.
ראשית יש לשאול את השאלה, האם המודל הרגולטורי שהתפתח בשוק האירופי המאוחד רלוונטי בכלל לישראל? בראיה רחבה, הרגולציה באירופה מבוססת על היכולת של הרגולטור לקבוע, בתוך מדינות האיחוד, תנאים ומגבלות הן על המפעיל הביתי והן על המפעיל שברשתו נודד המנוי. יכולת זו מאפשרת בין השאר קביעת תעריפי מקסימום ברמה הקמעונאית והסיטונאית כאחד.
המצב בישראל שונה. משרד התקשורת הישראלי אינו יכול לכפות הסדרה על מפעילים מחוץ לישראל. ללא התשתית הרגולטורית הקיימת באירופה, ספק רב האם יש מודל עסקי סביר לרגולציה המוצעת כעת בהקשר הישראלי.
נקודה נוספת שכדאי להתעכב לגביה - האם להכנסת ספקי נדידה חלופיים וניתוק הקשר בין ספק השירות בישראל לבין ספק השירות בחו"ל יש סיכוי סביר להביא להגברת התחרות ולהוזלת המחירים? השאלה הזו תישאר פתוחה.
כפי שניתן להבין מהציטוט בהמשך, כבר בפתח המסמך האירופי מצוין בבירור כי BEREC העלתה - כבר במסמכי מדיניות קודמים - סימני שאלה לגבי האופציה שהפעלת ספקים חלופיים והפרדת שירות הנדידה מהשירות המקומי (decoupling) תשיג את התוצאות המיוחלות בהגברת התחרות והוזלת התעריפים.
המסמך האירופי מציין בנוסף כי על אף עמדה זו הרגולטור בחר להציג את המודל לשוק, וכי מטרת המסמך היא לבחון את ההיתכנות של כל מודל ולהמליץ על המודלים שיביאו להגברת התחרות, באופן שיצדיק את ההשקעה שבהטמעתו.
בעמוד 3 במסמך מופיעה הצהרה שבתרגום חופשי אומרת כך: BEREC שוקלת לבצע את ההפרדה בין החברה הסלולרית לבין הגוף שמוציא את השיחות לחו"ל, אך אין שום ביטחון שהדבר יעבוד היטב מבחינה פרקטית. בנוסף, BEREC גם לא גיבשה עמדה על מי יושתו העלויות של הרפורמה שהיא בעצמה לא יודעת איך תיושם.
מתוך 4 מודלים הנדונים במסמך האירופי, מציע השימוע בישראל מימוש של שלושה. השוואה בין המודלים, כפי שהם מופיעים במסמך המדיניות לבין תיק המוצר שפרסם המשרד, מעלה ספק האם המודלים ישימים טכנולוגית וכלכלית, והאם - כפי שהגדיר זאת המסמך האירופי במטרותיו - התוצאות הצפויות מצדיקות את ההשקעה הנדרשת ליישומם.
המודל מוטל בספק
הסוגייה הרלוונטית לענייננו היא האם ניתן להציג בישראל מודל עסקי סביר ללא היכולת שקיימת באיחוד האירופי להגדיר מחירי מקסימום סיטונאים וללא אינדיקציה להצלחתו? כפי שהזכרנו, מחירי הנדידה באירופה מפוקחים, והמדינות והמפעילים נותנים גיבוי לכך, אך בישראל זה לא המצב.
המודל הקרוי Single IMSI, שאליו מתייחס המשרד במסמך השימוע, מבוסס מסחרית על רגולציית התעריפים באיחוד האירופי. בהיעדר יכולת רגולטורית דומה בישראל, המודל העסקי הזה מוטל בספק או לפחות דורש דיון נוסף.
בנוסף יש לציין כי מאחר שהרגולציה נכנסה לתוקף באירופה רק בחודש שעבר, גם המודל העסקי כולו, כפי שיושם באירופה, עדיין טעון הוכחה. האם ראוי לאמץ בישראל מודל שהמסמך האירופי אינו ממליץ עליו באופן מובהק ושאינו מיושם באירופה בפועל?
מודל נוסף שנקרא (Single IMSI) מהווה הרחבה של המודל הקודם, שאמור לאפשר לספק החלופי חופש פעולה רב יותר ותלות פחותה במפעיל הסלולרי. כפי שראינו, המסמך האירופי אינו ממליץ על מודל זה כלל, והוא אכן אינו מיושם ברגולציה האירופית בשלב זה.
המסמך האירופי קובע כי המימוש הטכנולוגי צפוי להיות מורכב יותר, והסיכוי שהמודל יביא להגברה משמעותית של התחרות אינו ברור. גם כאן יש לציין כי היכולת לממש את המודל תלויה במידה רבה ביכולת של הרגולציה לחול הן על המפעיל הביתי, הן על הספק החלופי והן על המפעיל שברשתו נודד המנוי. יכולת זו כאמור אינה קיימת בישראל.
