חנות ספרי לימוד / צילום: שלומי יוסף
החזרה לבית-הספר וללימודים כבר כאן, וההיערכות הנדרשת מצד ההורים כבר בעיצומה. חנויות הציוד לבתי-הספר נמצאות בתפוסה מלאה של הורים וילדים הנדרשים לרכישה השנתית. המשקל הכבד ביותר על תקציב הסל עומד על ספרי הלימוד.
הממשלה שלנו, המנופפת בסיסמאות של "חוק חינוך חובה חינם", שומטת באגביות את חלקה האחרון של הסיסמה משלל המשימות שבאחריותה, ולא צריך יום לימודים ארוך כדי להבין, ש"חינם" הוא בגדר המלצה בלבד.
כמדי שנה, מחיר ספרי הלימוד מרקיע שחקים, ובאין אופציה אחרת חייבים לשלם. ערכת ספרים וחוברות לימוד לבית-הספר היסודי, למשל, עולה השנה 600 שקל בממוצע. לכיתות א' מחיר הערכה הוא הנמוך ביותר (כ-500 שקל), ולכיתות ה'-ו' המחיר הגבוה ביותר - כ-670 שקל.
לגבי תלמידי התיכונים, הסיפור שונה לגמרי. כאן ההוצאות לספרים מאמירות למחיר מופרז של 1,400 שקל בממוצע לערכת ספרים שנתית לתלמיד.
בחישוב מהיר, משפחה שלה 3 ילדים, שניים ביסודי ואחד בתיכון, תיאלץ להיפרד מכ-2,600 שקל רק לרכישת ספרי לימוד, וזאת בטרם נרשמו הוצאות-עתק נוספות על שאר הציוד ההכרחי לבית-הספר, כמו ילקוטים, קופסאות אוכל, קלמרים, כלי כתיבה וצבעים, מחברות, עטיפות, מחשבונים, ביגוד (תלבושת אחידה), נעלי ספורט ועוד ועוד. שנת הלימודים טרם החלה, אבל שיעור מזורז בחשבון אנחנו כבר מקבלים.
להוצאות הספרים יש אינטרס כלכלי להקפיד על מחירי ספרי הלימוד האסטרונומיים. אין צורך להוציא מחשבון כדי להבין זאת. על-פי הערכות, הן גורפות כ-75% (!) ממחיר הספר. וכך, גם הממשלה נהנית מהמע"מ המוטל על מכירות ספרי הלימוד היקרים. את התרגיל הזה בחשבון הבנתם היטב, כולל את פתרון המשוואה.
לצורך המחשת האינטרס של הוצאות הספרים ומשרד החינוך בנושא, נבחן את "תיאוריית שלושת ה-מ"מים בביסוס שליטה על-ידי מונופול: מניפולציה, מלכוד, מיגור אלטרנטיבה.
תיאוריית המניפולציה
משרד החינוך החל השנה בפרויקט "השאלת ספרים". הפרויקט מאפשר לרכוש את הספרים והחוברות הכלולים ברשימת הספרים לשנה הבאה תמורת 280 שקל בלבד (למעט, ספר תנ"ך מלא, אטלס, מילון וכדומה).
הורים המעוניינים להשתתף בפרויקט ולחסוך עלויות יקרות, היו צריכים להחזיר בתום השנה האחרונה את כל הספרים והחוברות שצוינו ברשימה, שנשלחה מטעם בתי-הספר, וכן לשלוח צ'ק בסך הנקוב הנ"ל.
פרויקט יפה לכאורה, אך הנה מגיעה המניפולציה: ספרי הלימוד עברו "מסע התעללות" שנתי בילקוטו של תלמיד היסודי - ואחר-כך בעבודה עליהם בכיתה ובבית - נמחצים בין משקלו של הלוח-המחיק לבין לחותם של כריך ותפוח-עץ, שידע ימים יפים יותר. מצב זה אינו מאפשר להחזירם בשלמות.
בנוסף, בתי-ספר רבים אינם מעוניינים להצטרף לפרויקט ההשאלה, דבר שייאלץ אותם לעסוק ולהשקיע זמן ומשאבים בטיפול בחלוקה ובמיון הספרים. וכך, לא יצאה ידיעה רשמית על הפרויקט והורים רבים פספסו את האפשרות להשתלב בו.
תיאוריית המלכוד
השתתפות בפרויקט השאלת הספרים כרוכה בהסכמה של 60% (!) מהורי ילדי בית-הספר. ניקח למשל בית-ספר בעיר מבוססת בחלקה, שבה מרבית ההורים לא מעוניינים שילדיהם ילמדו השנה עם "ספרים משומשים" (שעברו מסע התעללות), ולכן אינם חותמים על הפרויקט. הדבר פוגע ישירות דווקא באוכלוסייה הבינונית והחלשה יותר, הזקוקה במיוחד להקלות במחירים שמספק הפרויקט.
במלכוד זה, משרד החינוך והוצאות הספרים בונים על כך, אולי, שהרבה בתי-הספר לא יענו לפרויקט, ובאין קונצנזוס - הוא ייכשל ברובו.
תיאוריית מיגור האלטרנטיבה
הוצאות הספרים דואגות להרחיק בכל דרך אלטרנטיבות לרכישת הספרים. זאת, החל מיצירת חוברות וספרי לימוד המחייבים כתיבה ישירה בתוך החוברת; דרך החלפת מהדורה מדי תקופה, כך שלא ניתן להעביר חוברות מילד לילד; ולבסוף "וידוא מכירה", על-ידי הוספת עוד ספרים וחוברות לרשימה הבסיסית מדי כמה שנים.
וכך אנחנו ההורים נופלים בין הכיסאות של העברת האחריות והשליטה בין משרד החינוך להוצאות הספרים; ואם לא די בחוסר הנכונות של משרד החינוך להושיע, הוא גם מערים קשיים לרעתנו, כך שמדי כמה שנים יוצאת מהדורות חדשה של ספרי לימוד ובאחריות משרד החינוך עצמו.
ראוי היה כי "חוק חינוך חובה חינם" ייושם עד תומו, ולא יפזר סיסמאות ריקות. על משרד החינוך לדאוג לסבסוד מלא של ספרי הלימוד או להעברת החומר הלימודי ל"ממוחשב" כבר היום, כך שייחסך מההורים העול הכבד של המחירים המופרזים והלא מוצדקים הללו.